שחר בן-פורת
שחר בן-פורת. צילום: עצמי.
עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

כנות: מפתח להצלחה במערכות יחסים

"אני לא אוהב אותך יותר", הוא הסיפור הנפוץ ביותר שמסיים מערכות יחסים. אבל האמת היא שמדובר בפחד וכאב, ואם לא נכיר בהם, אנחנו עלולים לנצח להשאר בודדים

אני זוכר את הפרידה מבן הזוג הראשון שלי, שהתחילה ב"אני לא רוצה להיות איתך יותר", ולוותה בקור שובר לב; נמשכה בסקס מלא תשוקה; והסתיימה באותו קור בדיוק ובאותו שברון לב. אני זוכר את עצמי אחר כך אומר לעצמי, שאם זה הדיל – לאהוב, להתקרב ואז, ככל הנראה, הלב שוב יישבר, אז עדיף לי להיות לבד.

הגישה הזו החזיקה מעמד לזמן מסויים, עד שבסופו של דבר נשברתי. כלומר, נשברתי במובן הטוב של המילה. הסכמתי להיפתח שוב פעם, לקחת סיכון, בידיעה שגם אם זה המוות יפריד בינינו ולא הפחד, בסוף יישבר לי הלב.

וכשזה קרה, והכרנו, אני והוא, עוד אמרתי 'לא'. הייתי משוכנע שאני יודע מה אני מרגיש, שאין לי עניין בלב. אבל בדיעבד אני יודע להגיד שממש פחדתי, ולא ידעתי לספר את זה לעצמי. לשמחתי, בשלב מסויים הסכמתי לאבד שליטה, לפתוח את הדלת, ולהרגיש באמת. ואז זה קרה.

נדרשת מודעות עצמית

"אני כבר לא אוהב אותך יותר". זה אחד מהסיפורים הכי נפוצים במערכות יחסים, מהסוג שלרוב נוטה לסיים אותן. ויש עוד אחד, נפוץ כמעט באותה מידה: "אני כבר לא נמשך אליך יותר".

אני נוטה להאשים את הסרטים ההוליוודיים ואת אגדות הילדים עליהם גדלנו, אבל מעולם לא באמת ניתחתי מהיכן קיבלנו את התפיסה הזו, לפי אהבה היא חוויה ברורה של שמחה, משיכה, תשוקה והתרגשות, כזו שנוכחת בכל רגע ורגע בו אני חושב על בן או בת הזוג שלי (או על שניהם, לפוליאמורים שביניכם), וכמובן בכל אותם רגעים בהם אני נמצא איתו/ה/ם.

בפועל, יש בחוויה של אהבה, במיוחד בשלבים הראשונים שלה אבל גם בהמשך הדרך, נטיה להיות מעורבבת. הלב נפתח והאהבה שופעת, אבל גם איתה מגיעים רגשות נוספים. פחד מדחייה, פחד שישבר לי הלב, פחד מלהישאר לבד; כאב של נטישה, של בדידות, שבאופן מפתיע יכול להיות יותר בולט דווקא בזמנים שכאלו; ואשמה שאולי אני מנדנד ומציק ומעיק (ואולי יש עוד, זה מה שאני מכיר בתוכי).

העניין עם הרגשות הללו הוא שלא תמיד אנו יודעים לזהות שזה מה שאנחנו מרגישים. נדרשת מודעות עצמית בשביל להיות מסוגל להגיד "אני מפחד מלהישאר לבד" או "אני מרגיש בודד", וגם אם אנחנו מגדירים את עצמנו כבעלי אינטליגנציה רגשית, בפועל לפעמים אנחנו יכולים להיות די מנותקים. אז, החוויה הרגשית היא "אני לא מרגיש אהבה" או "אני לא נמשך", למרות שבפועל החוויה היא "אני מפחד" או "אני כואב ועצוב".

האמת משאירה מקום לאהבה

מאז שאני והוא הכרנו, עברו כמעט 10 שנים, ויש הרבה דברים שקורים בתקופה הזו. אבל דבר אחד לא קורה: אין חוויה ברורה ויציבה ומוחלטת של אהבה.

כשהלב מתכסה בפחד ובכאב, האהבה יכולה לפנות מקום, המשיכה יכולה להתמעט. בדרך אני לומד לזהות את מה שאני מרגיש, ולהיות אמיתי עם עצמי ואיתו. כשאני אמיתי, ואומר שאני מפחד/כואב/מרגיש אשם, יש מקום גם לאהבה שבלב - ובינינו.

* הכותב הוא עורך ב-GoGay, מתקשר ומנחה סדנאות מודעות, מחבר הספר "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים עם כל הרגשות הללו?"

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...