דיוויד בואי
דיוויד בואי. צילום: Stephen Luff.
 > 

הקוויר הראשון / נפרדים מדיוויד בואי

הוא ייצג עידן אחר שבו התחילו לחגוג את האחרות והשונות. את התקופה בה אנשים הפסיקו להידמות לנורמה. הוא היה שיאו של השינוי, מייצגו של השינוי, ומי שהביא את השינוי. כזה הוא היה ויישאר בזיכרוננו לנצח

אמרו שהיה לו רומן הומוסקסואלי עם מיק ג'אגר, טענו שהמסרים המבולבלים-מגדרית שהוא שידר לאוויר העולם ישחיתו את הנוער. ובכל זאת, ועל אף הרמת הגבה של הנורמטיביות ההטרוסקסואלית של המאה הקודמת, דיוויד בואי הפך במהירות לתופעה מטאורית בשמי המוזיקה והתרבות.

בראש ובראשונה ידע בואי ליצור מוזיקה טובה. לא תמיד קומוניקטיבית בשמיעה ראשונה, לא תמיד נגישה, אבל תמיד כזו שעוטפת, מחבקת, שמפתיעה בעוצמתה ורגישותה. הוא היה אחר ושונה ומוזר, וזה בדיוק מה שהעולם היה צריך כדי להפוך את המעבר למאה העשרים ואחת לחלק יותר והרמוני יותר. 

לא יהיה זה מוגזם לטעון שדיויד בואי הצליח, במידה רבה, בזכות המסרים המיניים המעורפלים והזיגזג שבין הומוסקסואליות, ביסקסואליות והטרוסקסואליות, וזה בלי להזכיר את המשחקים המגדריים שהוא כל כך אהב בתחילת הקריירה שלו. הדבר בא לידי ביטוי ביצירה עצמה, כמו גם בהופעה שלו, שהחצינה כלפי חוץ מסר ברור וחד: מותר, אפילו רצוי, להיות אחר.

היה דרוש גבר אמיתי כדי לחלץ את הקוויריות מהארון

המיניות המתעתעת שלו יכולה להיחשב היום לגימיק של יחסי ציבור זולים, אבל בשנות ה-70, כשהומואים עדיין נכנסו לכלא במדינות שנחשבו כבר אז 'נאורות', ואפילו לא חלמו על שחרור או שיוויון, צריך היה גבר אמיתי שיחלץ את התדמית הקווירית מהארון. אחד שלא שם על סימני מגדר, על מה גברי ומה נשי, ולא חשש להיות קוויר במלוא מובן המילה, ועם כל הקסם והייחוד של הזהות המורכבת והטעונה הזו.

כזה היה דיוויד בואי, שהגיע לבמה בביטחון ופלירטט עם הזהות המינית והמגדרית שלו. וכמובן, גם של המאזינים, והצופים.

ההצהרות שלו על ביסקסואליות או הומוסקסואליות היו עניין אמנותי, ולמרות שאפשר להאשים אותו בכך שהוא פשוט חיפש פרסום, אי אפשר להתעלם מההשפעה שהייתה לו על להט"בים רבים באותן השנים. וכל זה, מבלי שהוא - רשמית - 'משלנו'.

ובעצם, מה זה אומר, משלנו? האם אמן הומו הוא 'שלנו', גם כשהוא אומר דברים איומים על הקהילה ופוגע במאבק הגאה? האם זהות מינית ההטרוסקסואלית היא מה שמוציא אדם מההשתייכות לקהילה? האם בכלל צריך להכניס מישהו, ועוד אחד כמו בואי, על דמותו המורכבת והדינאמית, לתבניות מסודרות ומקוטלגות? 

האם אדם צריך להימשך לבני מינו במידה כזו או אחרת? האם הוא צריך לשנות את מינו, או את סממני המגדר החיצוניים שלו, כדי להיות חלק מאיתנו?

סטרייט אבל גם טרנסג'נדר

במידה רבה, דיוויד בואי היה טרנסג'נדר במובן הרחב של המילה. ג'נדרקוויר מוקדם, אם תרצו. כשעלה לבמה או הצטלם לאלבום כשהוא לבוש שמלה, הוא שידר לעולם מסר חד משמעי בנוגע למרחב התמרון המיני והמגדרי של בני האדם. והעולם ההומופובי של הסבנטיז והאיטייז, קיבל אותו בתשואות.

אחת הביקורות עליו עם התעוררות תנועת המחאה הקווירית, גורסת שדיוויד בואי הציג רק חיצוניות קווירית. שהוא 'העמיד פנים'. ממש כמו הטיעון הטרנספובי שאומר שטרנסים הם 'מתחזים',  כך גם כאן. הוא היה אמיתי וכן, והוא ייצג משהו חדש ואחר, שימש מושא הערצה אבל גם הזדהות, באותן שנים בהן ייצוג להט"בים היה חסר וכמעט לא קיים במדיה הפופולרית ותרבות המיינסטרים.

שיתוף הפעולה שלו עם אמן הפנטומימה ההומוסקסואל לינדזי קאמפ, בשילוב איפור כבד ותנועות תיאטרליות, הצמידו לו את המסר שהוא ניסה לשגר למאזינים ולצופים בו. הוא היה קווירי, נוצץ, מבלבל ומקסים, ושימש דמות לחיקוי בעבור גייז רבים באותן השנים, ואולי במידה מסוימת גם היום.

האמת היא, שהעובדה שהוא היה סטרייט רק הפכה את הסיפור למעניין יותר, מורכב יותר, וקווירי יותר.

הומו, בי, סטרייט או פשוט אדם

האנציקלופדיה הקווירית, GLBTQ, מייחסת את המיניות המעורפלת למנהלו של בואי, קן פיט, שהחליט לשלוף את הקלף ההומואי כאמצעי לקדם את הדימוי החדש והמוכר של הזמר העולה. בתחילת 1970 ביקש פיט ממגזין הגייז הבריטי היחיד שפעל באותה תקופה לפרסם מאמר על בואי, וב-1972 הוא התראיין ואמר "כן, בוודאי שאני הומו, תמיד הייתי".

  

בראיון נוסף ל"פלייבוי" שפורסם ב-1976, הוא העדיף להצהיר על עצמו כביסקסואל. מאוחר יותר, שיגר בואי מסרים שונים לגמרי. הוא ניסה לטעון שהמיניות שלו לא משנה, שהמוזיקה היא העיקר. אפשר להאשים אותו שהוא רכב על המומנטום שיצר בעצמו, קנה כותרות בזכות היצמדות לקהילה שבאותם ימים סבלה מאפליה ושנאה קשה, ועשה הון תקשורתי על חשבוננו.

זוהי גישה ביקורתית שיש לה מקום, אבל היא רדודה ורדוקטיבית מאוד. בדיעבד, ובפועל, הייתה בין בואי לקהילה סימביוזה נהדרת. כמו אביר חלומות הוא הגיע, עם השירים הרכים, עם הקסם האישי הכובש, המלודיות שילדי שנות השישים-שבעים-שמונים גאים לזמזם. הוא הוציא את הקוויר מהארון, וגם אם לא היה כזה, הוא ללא ספק יכול להצטרף לרשימת האנשים החשובים והמשפיעים על קהילת הלהט"ב בכלל, ועל המושג "קוויר" בפרט.

הוא ייצג עידן אחר שבו התחילו לחגוג את האחרות והשונות. את התקופה בה אנשים הפסיקו להידמות לנורמה, והתחילו להיראות, להתלבש, לדבר, להתנהג, ואפילו לחשוב, בתורה מוזרה, אחרת. הוא היה שיאו של השינוי, מייצגו של השינוי, ומי שהביא את השינוי. 

כשצופים בקליפים הישנים שלו, בראיונות המהוססים ובצילומים של אותה התקופה, רואים בואי שאפילו היום היה נתפס כמוזר, כשונה, כ"קוויר". ונפלא, כי כזה הוא היה ויישאר בזיכרוננו לנצח. פשוט נפלא.

=
מבוסס על רשימתו של אמיר כהן, שפורסמה ב- GoGay ב-2008.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...