אורי שמילוביץ. צילום: יחסי ציבור.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

בלי בג"צ ובלי בצלם, בלי זכויות ובלי אדם

חברה הבזה לערכי הדמוקרטיה ולזכויות אדם, תהא בהכרח חברה הומופובית. בחברה כזו נשאר חסרי מגן, בלי בג"צ ובלי בצלם, בלי זכויות ובלי אדם

השריפה במשרדי ארגון בצלם בירושלים עוררה חשש רב מהתהומות שהחברה הישראלית מידרדרת אליהם. פגיעה אלימה בארגון זכויות אדם הינה סממן מובהק לאווירה אלימה, טוטליטארית, פשיסטית ואנטי דמוקרטית. אם כן, מיד לכשנודע כי הערכה עדכנית היא כי קצר חשמלי תמים גרם לשריפה, ולא הצתה מכוונת, נשמעה מעין אזעקת הרגעה המבשרת כי "הכל בסדר".

באופן אישי, אני מפקפק בתמימות האקראיות הזו. בדיוק בעת הסתת שיא כנגד בצלם, קופץ לו פיוז חשמלי ושורף את משרדי הארגון עד היסוד וכמובן איש ממתנגדי הארגון איננו אחראי לכך, כולם ילדים טובים ואין אשמים. עולה במוחי התהיה האם גם הרייכסטאג הגרמני השרוף סבל מאיזה קצר חשמלי ולא כפי שידוע - מהתנכלות ומזימה מימין, אך לא בכך באתי להתמקד היום. נמתין לסיום החקירה ומשם נתקדם.

מה שחשוב להדגיש כעת הוא שהכל דווקא ממש לא בסדר. הבעיה איננה האם היה קצר בחשמל, הבעיה היא הקצר בדמוקרטיה הישראלית. ארגון בצלם הודיע אמנם שחוזר לשגרה, אך מה היא אותה שגרה של ארגוני זכויות האדם בישראל?

כדאי לבחון את ההווה, בראיית העבר ולקבל קנה מידה. כשראש הממשלה יצחק רבין ז"ל אמר "בלי בג"צ ובלי בצלם", הוא כיוון לכך שהרשות הפלסטינית, אשר קמה בתהליך אוסלו של שנות התשעים, תוכל להאבק בטרור בצורה קשוחה, מבלי להיות כבולה למערך של ערכים דמוקרטים ליברלים. זאת כהנגדה לקיומם של בית הדין הגבוה לצדק ושל ארגון זכויות האדם בשטחים הכבושים, "בצלם", הכופים כביכול על השלטון הישראלי מדיניות מרוסנת ומבוקרת יותר. ישראל הרי דמוקרטיה במיטבה, נכון?

מאז רבין הספיק להרצח לאחר הסתה פרועה מימין, ובממשלות הימין של השנים האחרונות, שואפים לעלות עם דחפור על בג"צ ולהצר את צעדי ארגוני זכויות אדם, כבצלם. נראה כי מי שמאבדת קשר לערכים דמוקרטים-ליברלים היא דווקא מדינת ישראל.

עשרות שנות כיבוש, ושנים של שלטון ימין המעודד ביתר שאת ואף מנצח על תזמורת הסתה פרועה ופועל כנגד ארגוני זכויות אדם וכנגד פעילות ביקורתית של אופוזיציה שמאלית לשלטונו - כל אלה עושים את שלהם. ארגוני זכויות האדם בישראל נרדפים בצורה שיטתית ומאורגנת.

במדינת ישראל של 2016 מכנים ארגונים ששמו להם למטרה לעמוד על משמר זכויותיו של כל אדם, כ"בוגדים ושתולים". מסמנים אותם, מחוקקים כנגדם חוקים, אוסרים עליהם להציג את ממצאיהם ומסקנותיהם במערכות החינוך, הבטחון ועוד. מבטלים להם אירועים, מאיימים עליהם וכעת גם קיים חשש שמנסים לשרוף אותם.

כל אדם נברא בצלם

שברי הדמוקרטיה הישראלית, במובנה הליברלי, הערכי, המהותי, מגלים סמני קריסה על כל יושביהם. ומי חוסה תחת צילה של דמוקרטיה מתפוררת הזו, אם לא מי שהכי זקוק להגנת ערכי ומנגנוני הדמוקרטיה? מיעוטים מדוכאים, אנשים נרדפים ומופלים, מוחלשים שונים, בין אם אלא פלסטינים בשטחים הכבושים החיים תחת משטר אפרטהייד צבאי, נטולי זכויות בסיסיות, ובין אם אלה אנחנו, להטבא"קים אזרחי ישראל הסובלים מאפליה חוקית ומדיכוי חברתי, נוכח הלהטבא"קפוביה השולטת בחיינו.

כידוע, "האלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה", אך אלימות פוליטית שיטתית חמורה ממנה שבעתיים. מסע האימים כנגד כל מה שמריח מזכויות אדם במדינת ישראל נועד להפחיד, להטיל אימה, להשתיק כל בקורת על גופי הבטחון, מנגנוני השלטון של הממשלה הישראלית ולהכשיר את השרץ.

שרץ פשיסטי שהוא אם כל חטאת, בו אין דין ואין דיין, אין מנגנוני איזונים ובלמים כפי שהדמוקרטיה דורשת, אין פיקוח על מי שהכח והשררה מצויים בידו, אין אל מי לפנות בבקשה לסעד צודק נוכח שרירות ליבו של השלטון. הרקבון המוסרי הזה, שהפך את המילים דמוקרטיה, חירות, שיוויון, זכויות אדם ואזרח למילות גנאי, הינו רקבון מכוון בידי מי שרוצה למשול ללא הגבלות "מציקות" של אותם עקרונות דמוקרטים.

פגיעה בארגוני זכויות אדם איננה המטרה, אלא האמצעי. אמצעי מרכזי בדרך לעיקור תוכנה של הדמוקרטיה הליברלית מהמשטר הישראלי, מליבה של החברה הישראלית כולה. כך, הדרך להמשך הפרות זכויות אדם נשארת פתוחה. דיכוי ארגונים ופעילים אלה נועד להבטיח דיכוי זכויות האדם ביתר קלות. זו המטרה האמיתית.

כשארגונים כמו בצלם, שוברים שתיקה, יש דין, תעיוש ועוד, לא יכולים לפעול משום שהשלטון והחברה סביבם מפעילים אלימות ברמות שונות, אלימות חוקית וחברתית, הדבר מרוקן את הדמוקרטיה הליברלית מתוכן ומהווה סכנה לשיח של זכויות האדם.

גם מי שלא מסכים עם מסקנות הארגונים הללו ועם האוריינטציה האידיאולוגית-פוליטית שלהם, חייב להבין שביום בו ארגונים הפועלים למען חשיפת הדיכוי אותו חווים המוחלשים ביותר תחת השלטון הישראלי, לא יוכלו לפעול באופן חופשי ואמיתי, הוא יום בו השיח הדמוקרטי במדינה הזו ימות.

כשאין מקום לפעילות, הגנה או אפילו לדיווח על הפרות זכויותיהם של בני אדם הסובלים מדיכוי - אין עוד ביקורת חופשית. אין יכולת אמיתית להצפת שיח המדבר על זכויות טבעיות וזכויות אזרחיות, משום שאלה כבר מונחים מגונים הזכאים לבוז. בוודאי שאין מקום למחאה חופשית.

המאבק הלהטבא"קי לשחרור מצוי בסכנה, בתוך מדינה בה הפשיזם מתגבר ומשתלט, במדינה בה כל בקורת הומניסטית משמאל מותקפת כ"בוגדנית", בחברה בה זכויות מיועדות לחזקים בלבד.

הביטו באילו מדינות בעולם יש ללהטבא"ק זכויות ובאילו לא. ברוסיה הכוחנית, לדוגמה, ככל שהמשטר מבסס עצמו כריכוזי וכרומס דמוקרטיה יותר, מצב הלהטבא"ק מידרדר והטרור הלהטבא"קפובי משתולל יותר ויותר. הביטו ברחבי אסיה ואפריקה - כשאין דמוקרטיה אמיתית, ערכית, ליברלית, אזרחית, השמה את האדם וזכויותיו במרכז תכלית המדינה - מצב הקהילה הגאה בכי רע.

אין מקרי הוא הדבר שאותן מדינות, אשר בישראל כה הוציאו את דיבתן, על שתורמות לבצלם ולשוברים שתיקה, דווקא בהן מצב זכויות להטבא"ק רק הולך ומשתפר עם השנים. ישנה הכרה והגנה על הקהילה, החל מנישואים גאים ועד לשיפור במעמד החוקי והחברתי של טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות.

חברה פתוחה וסובלנית לאחר, הינה קשובה הן ערבי והן ליהודי, הן ללהטבא"ק והן לפליט. ככלל, אותן מדינות המקדשות ערכים של דמוקרטיה ליברלית, בצפון ובמערב אירופה, משגשגות משמעותית ביחס למדינות הנוטות להיות הומופוביות ולא דמוקרטיות.

ללא (ב)צלם אנוש בחברה הישראלית, אין עתיד למאבק הגאה. בבסיס דרישותינו עומדת ההכרה בכך שהזכויות שלנו טבעיות ואל לאיש לשלול אותן מאיתנו. וזכויות טבעיות יש לכל אדם, כי כידוע, כל אדם נברא בצלם. אחרת, אין תוקף לתביעותינו הגאות.

חברה פשיסטית המקדשת בציניות ערך צר וכוחני של "נאמנות למשטר ולמדינה מעל לכל", חברה הבזה לערכי הדמוקרטיה ולזכויות אדם, תהא בהכרח חברה הומופובית. במקום בו משתיקים ארגוני זכויות אדם, משתיקים גם חופש ביטוי, חופש למאבק צודק, ואין מקום לאחר ולשונה. בחברה כזו נשאר חסרי מגן, בלי בג"צ ובלי בצלם, בלי זכויות ובלי אדם.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...