אורן יואלי
אורן יואלי. צילום: ב. יואלי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

גאים לשאת נשק

יוזמתו של חבר הכנסת אמיר אוחנה להקל בקריטריונים לנשיאת נשק מהווה תרומה חשובה לביטחונם של אזרחי ישראל, כמו גם לביטחונם של להט"בים ושל נשים / דעה

השיח שהתפתח בעקבות הצעתו של חבר הכנסת אמיר אוחנה (ליכוד), להקלת התנאים הכרוכים בנשיאת נשק עבור אזרחים המשרתים במילואים, רווי בפאניקה ובבהלה רבה. בקרב חלקים מהציבור בישראל מתגלה יחס כמעט מיסטי כלפי נשק, המתבטא גם בחקיקה ייחודית ומחמירה לאין שיעור לעומת ההגבלות החלות על אמצעים אחרים להגנה עצמית.

דבריו האחרונים של ניב סוניס, יו"ר התא הגאה במפלגת העבודה, משקפים היטב מגמה זו. לטענתו של סוניס, ההקלות בתנאים לנשיאת נשק אישי צפויים להגדיל את הסיכון הכללי בו שרוי הציבור. סוניס אף מדגיש את הסיכון המוגדל, לטענתו, עבור הציבור הלהט"בי ועבור נשים.

על מנת להעמיד את הדברים על דיוקם, ולהבהיר מדוע הצעתו של חבר הכנסת אוחנה מהווה תרומה חשובה לביטחונם של אזרחי ישראל בכלל ובפרט לביטחונם של להט"בים ושל נשים, עלינו לחזור להבנות היסוד הנוגעות ליחס שבין הנשק והאדם. נשק חם, איננו אלא מכשיר הנתון לשימוש של בעליו. במידה והבעלים של הנשק הוא אדם ישר והגון, כמרבית אזרחי המדינה, האקדח איננו אלא אמצעי להרתעה, אשר במקרה הצורך ישמש אותו להגנה עצמית מפני תוקפנות. הקשר בין האדם ההגון לבין נשקו אינו שונה מהקשר שבין אדם ההגון לבין הטרקטור, הסכין או המסור החשמלי – כולם מכשירים הנתונים לשימוש בעליהם, תמימים בידי האדם ההגון וקטלניים בידי הרוצח או הטרוריסט.

אז למה בעצם במדינה שבה רוב האנשים בגיל 18 לומדים להשתמש בנשק, חוששים כ"כ מפני האפשרות של נשיאת אקדח? הרי אם נסתכל על העובדות, הטרוריסטים רוצחים באמצעות כל אמצעי שיש להם בין אם זה טרקטור, סכין, מסור חשמלי או אקדח.

יש כמה השערות והסברים לתופעה. אקדח הוא כלי קטן, וביחס לגודל שלו יעיל מאוד, ובנוסף ניתן לתפעל אותו ממרחק רב יותר מהמטרה מאשר סכין, תכונות אלו אכן הופכות את האקדח לכלי עצמתי ויעיל, ואת האחזקה באקדח למשימה הדורשת מידה לא קטנה של אחריות. לפיכך, בעולם שבו לא הייתה תוקפנות ופשיעה, ולא היו רוצחים, טרוריסטים ואנסים, בוודאי היה היגיון בהימנעות מנשיאה של אקדח.

אזרחי ישראל תחת מתקפה - וצריכים להגן על עצמם

לצערנו אנחנו לא חיים במציאות נטולת איומים. אזרחי ישראל נתונים תחת מתקפת טרור מתמשכת הפוגעת בתחושת הביטחון האישי, אשר גם קודם לכן היתה מועטה. המצב קשה אף יותר בקרב הקהילה שלנו ובקרב הציבור הנשי, החשופות לאיומים רבים. אנו חיים תחת איומים ממשיים והנשק האישי יכול להגן עלינו מפניהם.

בנקודה זו ודאי תאמרו, בשביל זה קיימים מנגנוני הביטחון המדינתיים, שזהו תחום עבודתם. כל זה נכון, אך רק עד רמה מסויימת. לאזרח, לאדם הפשוט החף מכל אמצעי הגנה ישיר, אין בימים אלו מענה מול איום הטרור הספונטאני, המתהווה תוך כדי תנועה, ללא תכנון מוקדם, ומבלי שלמפגעים יהיה שיוך ארגוני כלשהו. טרור מסוג הזה אינו ניתן לסיכול, בשעה שהמפגע מקבל החלטה עצמאית להוציא את הפיגוע לפועל. מול איום זה כל שנותר לגורמי הביטחון, יהיו כוחם ועצמתם רבים ככל שיהיו, הוא לאסוף את הראיות בזירת הפיגוע ולמלא את דו"חות החקירה, ואם יתמזל מזלם, אולי גם לשים ידם על המחבל.

כאשר נכנס לתמונה האזרח הפרטי, עובר האורח אשר נקלע לזירת הפיגוע. אילו הוא היה אזרח חמוש, וודאי היה ביכולתו לסייע בסיכול הפיגוע בעודו מתרחש. אילו אזרחים נוספים שנכחו באירוע היו חמושים, והמחבל בחר לתקוף דווקא אדם חמוש, אשר למרות ההכשרה המקדימה שעבר הוא לא הספיק להתגונן, ודאי יכלו הם לסכל את פעילותו של המחבל, ולצמצם בכך את מספר הקרבנות.

בנוסף, אין לשלול את האפשרות שסביבה רוויית נשק אף תרתיע את המחבל, ותניע אותו מלפעול. ממצאים מראים שדווקא בסביבות ה"סטריליות", המכונות "Gun free zone", גדל הסיכוי להתרחשותה של פעילות טרוריסטית.

הנסיבות הביטחוניות בישראל מצדיקות את ההקלות במתן הרישיונות לנשק, ואפשר לראות שאותו היגיון תקף גם ביחס לקהילת הלהט"ב וביחס לנשים. שתי קבוצות אלו, סובלות מגילויי תוקפנות תכופים.  ניב סידס במאמרו, ציין את אוכלוסיית הנשים. אחת הטענות העולות בנושא, היא ההתייחסות למקרים בהם מאבטחים רצחו את נשותיהן עם האקדחים אשר הועמדו לרשותם. סביר יותר לראות במעשה הרצח תוצאה של טירוף מנטאלי מאשר תוצאה של עצם האחזקה באקדח, וכפי שראינו אין צורך באקדח על מנת לרצוח נשים ורובן של הנשים שנרצחו בשנה האחרונה נרצחו בדקירה, בהצתה או באלימות פיזית קשה. מסקירה קצרה של הנשים הנרצחו ב2015 לגבי 19 מ-21 הנשים שנרצחו רק 4 נורו, וכולן במגזר הערבי, בידי נשק לא חוקי. ייתכן מאוד שאילו יהיה ברשות נשים אלה אקדח, והן תזכנה להכשרה נאותה, מאזן הכוחות בינן לבין הגברים יהיה שונה בתכלית, ומקרי מוות מזעזעים נוספים יוכלו להמנע. בהתחשב באקלים האלים לנשים בו אנו חיים, הזכות לנשק מעניקה להן את ההזדמנות להגן על בטחונן בעצמן, מבלי להתלות בגורמי אכיפה למינהם שעד כה הוכחו כרשלנים. העובדה שהאקדח לא היה שם לא מנע את רציחתן, ואילו היתה לאותן נשים הייתה את אפשרות להגנה עצמית, יש סיכוי שמקרים אלו היו מסתיימים אחרת.

לא דיון דיכוטומי

הדיון אודות אחזקת נשק איננו דיון שקיימות בו רק שתי אופציות. זה לא דיון בין איסור מוחלט על נשיאת נשק, או התרה לכל אדם ללא בדיקה לקנות נשק בסופר הקרוב לביתו. בין רצונו של חבר הכנסת אוחנה להקל את הפרוצדורה שתאפשר לאזרחים המשרתים במילואים לשאת נשק, לבין החזון הליברלי הרואה בזכות לגנה עצמית זכות יסוד של כל אדם ואדם, ישנם שלבי ביניים רבים. המהלך הנוכחי שמקדם חה"כ אוחנה, הינו מהלך מוגבל בהיקפו, ובמידה ויצליח, יקל על אזרחים שומרי חוק להתגונן בפני איומים, בטחוניים ולא בטחוניים.

טענה נוספת שנשמעת, היא שמהלך זה מוגבל רק לאנשי המילואים, ומהווה אפליה. חקיקה זו אכן מותירה אזרחים ואזרחיות רבים ללא הזכות להגנה עצמית, ונוסעת לא מגזענות אלא מההבנה שפיתוח תרבות נשק היא תהליך חברתי ארוך, וההתמקדות באנשי מילואים נובעת מבחינה נכונה של התהליכים הדרושים בפיתוח תרבות זו. יש לקוות שקידום החקיקה של אוחנה, היא שלב בדרך להרחבת זכות זו לאזרחים שומרי חוק ללא קשר לשירות צבאי, ולא תיוותר כהקלה נקודתית לאנשי מילואים פעילים.  

חשוב לי להדגיש כי הגנה עצמית הינה זכות יסוד של כל אדם, לצד הזכות לחיים, לקניין, לביטוי חופשי ולתנועה חופשית.

הקלות בנשיאת נשק אינן משרתות את העבריינים

נזכיר גם כי ההקלות בנשק אינן משרתות את הפושעים בשום דרך; זוהי יוזמה המשרתת אך ורק את האנשים ההגונים וישרי הדרך. לפושעים ולטרוריסטים קיימים מגוון דרכים ותחבולות להשגת כלי נשק, אשר אינם תלויים בקיומו או באי קיומו של חוק כזה או אחר. לעומת זאת, האזרח הקטן, הירא מכוחה של המדינה, יוכל להגן על עצמו רק במידה והחוק לא יגביל אותו.

ולסיום: במקרה של קהילת הלהט"ב, ניכר כי הבעייתיות ביוזמת חבר הכנסת אוחנה קשורה אך ורק לציפייתם התמוהה של חברי התא הגאה במפלגת העבודה מחברי כנסת להט"בים ליישר קו עם סדר יומם הפוליטי. סדר יום זה, המכונה בפי יו"ר התא הגאה "המאבק הלהט"בי" ו"המאבק הפמיניסטי", עושה שימוש במטבעות לשון השאולות מליבת הרטוריקה המרקסיסטית. זוהי מדיניות המקדשת את המאבק המתמיד על פני התוצאה, ובכך משמרת את הנשים, את הלהט"בים ולמעשה את כל מי שאיננו פושע – בעמדת הקרבן הנצחי.

הכותב הוא חבר בתנועת חופש לכולנו

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...