טל איתן. צילום: אלון פורת.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

לא הנציג שלנו

אמיר אוחנה הוא לא נציג "שלנו", כקהילה, הוא פשוט עוד חבר כנסת מטעם הליכוד, שהוא במקרה גם הומו. הוא - בצעד ישר ויוצא דופן, יש להודות - הניח את כל הקלפים על השולחן כשאמר שיצביע נגד הקהילה אם יהיה בכך צורך. הוא סימפטום לשינוי ולא השינוי עצמו. אז מדוע אנחנו עדיין דורשים ממנו לייצג אותנו או תולים בו תקוות?

שנאת זרים, סימון קהילות כ"אחרות", שלילת זכויות או/ו נגישות למשאבים לאוכלוסיות "פוגעניות" וכן הלאה, הם חלק בלתי-נפרד מהפרקטיקה הימנית והרטוריקה של מנהיגיה. ממקרה הסודנים כסרטן בלב האומה, לא פחות, ועד הערבושים שנוהרים לקלפיות, הימין בכלל והליכוד בפרט מצטיירים כאלופי הארץ בהגדלת הקיטוב, הפערים ואי-ההבנות בין מגזרים שונים בחברה הישראלית. נדמה לפעמים שזה מה שהם עושים, חלק מה-DNA התרבותי, הסוציולוגי, המילולי שלהם.

באקלים כזה, ח"כ הומו, מוצהר, בעל משפחה, הורה - ועוד בליכוד - נשמע כמו תסריט דמיוני, אולי אפילו אוטופי. ובכל זאת, זו המציאות שבתוכה אנו חיים. איכשהו הצטרפו הנסיבות החברתיות לתסריט הזוי וכפול מוסר. מצד אחד, מפלגת שלטון שמטרפדת ומורידה מסדר היום כמעט כל דיון רלוונטי או הצעת חוק בסיסית ואלמנטרית הנוגעת לקהילה (חוק הפרשנות הוא דוגמה טובה לחוק כזה). ומנגד, באותה מפלגה בדיוק מכהן ח"כ גאה, שבא למשכן עם כל החבילה: בן זוג, ילדים, ובעיקר הצהרה ששולחת מסר ברור לגבי השינוי שעבר הליכוד, והחברה הישראלית בכללותה, בשנים האחרונות.

זהו מצב מורכב, שבו מצד אחד מתבקש לבקר את אוחנה, שכבר הצהיר מראש כי אם יידרש יצביע נגד הקהילה ויישר קו עם מדיניות הליכוד, ומצד שני, מאוד קל לשכוח את הדינמיקה המורכבת בתוכה הוא פועל. את הצורך ללכת בין הטיפות, לאזן בין אינטרסים, להיות נאמן לעקרונות שלך גם במחיר ביטול עקרונות אחרים, שלעתים עשויים להיות חשובים עבורך לא פחות.

במידה רבה, ח"כ מהימין, מהליכוד בפרט, צריך להיות גמיש מעצם פעילותו בתוך קן צרעות אידיאולוגי: להנדס פתרונות יצירתיים למצב שבו הוא נדרש בבוקר להיאבק עבור זכויות לקהילה מוחלשת אחת, ובערב מצביע נגד קהילה אחרת, במליאה. לשבת על חבית נפץ ולשחק בגפרורים, אם תרצו. צריך להיות רב-אמן בניהול אג'נדות ואינטרסים, וממה שנראה עד כה, ח"כ אוחנה עושה עבודה טובה ולראייה האופן בו הצליח להשתרבב לכנסת כנגד כל הסיכויים.

איש ליכוד, לפני הכל ומעל הכל

אנחנו יכולים ואולי גם צריכים לבקר את אוחנה, ואת ההצהרות שלו, לתקוף את ההחלטה (המוזרה ובעיניי גם מטופשת ומסוכנת) לתת הקלות בנשיאת נשק, ולהיות מוטרדים מהנאמנות-המוגבלת שלו למאבק הגאה. או, פשוט, להבין שמדובר באיש ימין-ליכוד לפני הכל ומעל הכל, ולנתק אחת ולתמיד את הקשר בין זהות מינית לזהות ציבורית. להפסיק לחפש אנשים שייצגו את המאבק "של כולנו", לחדול מלתלות תקוות בחבר כנסת רק כי הוא "משלנו", ולהפנים שיש הומואים שילחמו עבור מאבקים שלא קשורים, אולי אפילו מנוגדים, למאבק הלהט"בי. שמצד אחד מביאים ילדים בפונדקאות ומצד שני יצביעו נגד פונדקאות אם ראש הממשלה יחליט עבורם שככה הם צריכים להצביע. כן, זה מופרך, ואפילו קצת הזוי. ברוכים הבאים לפוליטיקה ישראלית 2015.

מזה שנים ארוכות ההישגים שלנו הם לא תולדה של ח"כ יחיד, אלא מדיניות הולכת וגדלה של סובלנות והכלה לצרכים ולזכויות של הקהילה הגאה. ימי שולמית אלוני ומחטפי החקיקה שלה מאחורינו, הכנסת אינה אותה כנסת, החברה הישראלית אינה אותה חברה, וכך גם הנציגים במשכן.  

המאבק הלהט"בי התקדם בעשורים האחרונים רבות בזכות פעילות פנים-קהילתית של פעילים וארגונים, ופעילות חוץ ע"י נציגים מהקהילה ומחוצה לה במרחב הציבורי. הזכויות ניתנו לנו תחילה בחקיקה בכנסת בידי ממשלות העבודה-מרצ, שופרו משמעותית מחוץ למשכן הכנסת ע"י בג"צ ובימ"ש העליון, והושגו במאמצים רבים גם ברמת המיקרו בפעילות במוסדות המדינה (משרד החינוך, הבריאות ואפילו התיירות והחוץ כבר עסקו בעניינים להט"בים ושיפרו את יחסם לקהילה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה).  

לא הנציג שלנו

לכן, זה בסדר להבין ולשחרר: אוחנה הוא לא נציג "שלנו", כקהילה, הוא פשוט עוד חבר כנסת מטעם הליכוד, שהוא במקרה גם הומו. ככל שנקדים להבין ולהפנים, כך נחסוך מעצמנו עגמת נפש מיותרת (וחפירות אינסופיות בפייסבוק, מה שחשוב לא פחות). הוא - בצעד ישר ויוצא דופן, יש להודות - הניח את כל הקלפים על השולחן כשאמר שיצביע נגד הקהילה אם יהיה בכך צורך. ההצהרה שלו סגרה סופית את הדיון בשאלה האם הוא "נציג שלנו". התשובה, אותה אוחנה סיפק בעצמו, היא "לא" גדול, ברור ומהדהד.

כשאנחנו מתעקשים להתרגז על איש ימין שמתנהג כמו איש ימין ופועל כמו איש ימין, אנחנו עושים רדוקציה איומה ומתמצתים את זהותו של אוחנה לכדי ההומו נושא הדגל במשכן. הוא לא כזה, לא רוצה להיות כזה, ולא יכול להיות כזה. אנחנו כן יכולים לדרוש ממנו לפעול גם עבורנו, בדיוק באותו האופן שבו עלינו לפעול ולפנות לנציגים אחרים בכנסת, מימין ומשמאל.

אנחנו כן יכולים לבקר אותו ולנגח אותו, אבל באמת שיהיה יותר קל ונוח להבין שאין לו שום קשר אלינו, ועל אחת כמה וכמה אסור לנו לתלות בו ובמפלגתו את התקווה שלנו לשוויון אמיתי ומלא, לקבלה אמיתית ומלאה. את הזכויות שלנו נקבל בזכות, ולא בחסד, תוך מאבק ולא במתנה, אחרת נאלץ להסתפק בפירורים או שברירי זכויות ולא בדבר האמיתי, המלא והשלם. 

במסגרת פרשנות כזו, אוחנה הוא חלק ממערך שלם של שינוי חברתי וקבלה של להט"בים, אבל בשום מקרה ובשום אופן לא הנציג או המוביל או האחראי לכך. הוא סימפטום לשינוי ולא השינוי עצמו, הוא אינדיקטור לקבלת הקהילה ולא הקבלה עצמה. הוא התוצר של מהפך חברתי אמיתי שהושג כאן בעשרות שנים של מאבקים נקודתיים וקשים - ולא המהפך עצמו. הוא זה שקוטף את הפירות, ואם נהיה נחמדים, בבוא העת - ואם נתניהו ירשה - הוא יחלק קצת גם לנו.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...