עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

קשור אותי, חומי!

זה התחיל כעוד ערב משעמם בצ'אטים, אך מאוחר יותר כבר שכב העבד הנרצע איתן על המיטה כששתי ידיו מחוברות לאהיל של איקאה ובפיו תקוע שלט הטלוויזיה. סיפורו של סשן

זה התחיל מעוד ערב משעמם בצ'אטים, חלונות קופצים, שורות כתומות, השוואת נתונים סטטיסטיים ומבחני ביצועים. ופתאום קרן אור באפילה. בן27שחום פונה אלי. חיוך וירטואלי עולה על פניי. אחרי שיחה קצרה אבל יעילה, הוא שואל בנונשלנטיות, "אתה נקשר?" איזה בחור, אני חושב לעצמי, מוליך אותו במחשבותיי אל החופה בעוד אמי זורה עליו אורז פרסי אורגינל. בוודאי שאני נקשר, ועוד בקלות. אפילו מחתולי רחוב שזה עתה פגשתי קשה לי להיפרד. "כן", עניתי לו בתוספת סמיילי מסמיק.

"נשלט, כלב?" הייתה השאלה הבאה. שחום שחום, אבל כלב? אני? נבחתי על הנבלה, ואמרתי לו "אתה לא תקרא לי כלב!". שתיקה נבוכה מהצד השני. "אז יש תמונה?", השורה הכתומה שואלת. כמובן שיש. שולח. החלפת התמונות קדמה אותנו צעד אחד קדימה ושנינו כבר היינו נלהבים ונשלטים על ידי מחשבותינו הרעות, שהיו גורמות אפילו לליאת משאט-פריזם לרטוט ולד"ר רות וסטהיימר להתהפך בקברה שטרם נכרה. הנשק בשישים מעלות עמד, הדגל בראש התורן, והופה הופה החלפת הטלפונים.

קבענו להיפגש בקרן זווית. הוא ילבש ז'קט ארוך שחור ומגבעת, ואני אענוד את מחרוזת הפנינים ונעלי העקב האדומות שלי. ניפגש בפתחו של בית קפה פריזאי קטן, ברקע יתנגן איזה שנסון רומנטי ואיש קשיש יישב בכניסה עם עיתון ונקניק חזיר מעושן. *גלינג*, צלצול בדלת. פותחים בנוהל דייט-לא-מחייב, דל"מ, לרבות כוס מים והחלפת מחמאות הדדיות.

הגיע הזמן למסד את הקשר

במלאת שבועיים לפגישה הסוערת עם בן27שחום - להלן, חומיל'ה - היינו שנינו ברקיע השמיני (ונשבע לכם שזה לא בגלל שהכרחתי אותו לבוא לשם). מערכת היחסים הלכה והתהדקה, ומה שהתחיל כדל"מ אקראי הסתיים בתחילתו של משהו יפה. השיחות היו מעניינות, המפגשים היו מרגשים, ואפילו הסקס היה מצוין. בסוף החודש הראשון שלנו יחד, כשחומי כבר הספיק להיפתח ולהשתחרר קצת, הוא זרק משהו לאוויר החדר. "בא לך שאני אקשור אותך?". כולי סמוק ונבוך, הסכמתי.

סקס אחר תמיד שלהב אותי. בעיני רוחי חזרתי אל ימי הצבא העליזים, כשהמפקד היה צועק על הטירונים ואני הייתי מחייך לעצמי בהנאה רבה ומופגנת במדי הב' שלי. כל חבריי היו בטוחים שמישהו החליף בטעות את הסודה לשתייה בסמי חשק. כל היום וכל הלילה הייתי בוהה במדים האלה, בגברברים המיוזעים הארוזים בכותנה ירוקה. הייתי מתהפך בשק השינה שלי ומקווה להפוך לפמלה אנדרסון ככה באמצע הבסיס, לכמה ימים.

השאלה ההיא מהשיחה הראשונה חזרה, והפעם החלטתי דווקא ללכת על זה. למה לא? תמיד טוב להתנסות, אמרה לי אמא כשנתנה לי את ה-LSD הראשון, ואני ילד טוב, בולע ויוצא למסע. את יום החודש שלנו חגגנו במסעדה יוקרתית. הסמינרוף זרמה כיין, צחקקנו וליהגנו לעצמנו שטויות, הטרדנו עוברים ושבים בדרך הביתה ולבסוף הגענו למיטה. חרמן, משולהב כולי ושיכור כלוט, הרגשתי כמו שאול יהלום שנכנס למגדנייה כשרה בקריית ארבע. חומי שלף מהמגירה את חבל הקפיצה שלי, זה שבימים כתיקוניו עוזר לי לשרוף קלוריות, לפחות בפוטנציה, ודקה אחר כך כבר שכב העבד הנרצע איתן על המיטה כששתי ידיו מחוברות לאהיל של איקאה.

סשן או אינסידנט?

האדון חומי התחיל ללקק אותי, מה שגרם לי סבל רב מלווה בצמרמורות עזות. נשך את הפטמה ואני גרגרתי כמו מאיה בוסקילה בהתקפת שיעול. "זה לילה סתווי" זמזמתי לעצמי כשפתאום-סטאח-עפה לי סטירה קלה על הלחי. העבד איתן התעצבן. שרירי הבטן (נו, תנו לי לדמיין) נמתחו, החיוך נמחק והזעם מילא את כולי. חומי התנצל, נבהל ונישק אותי. "סליחה סליחה סליחה". אני חייכתי שוב בסיפוק. אני כבר אאלף אותו.

אדונים ומשרתים שהיו מזדמנים לחדר היו מתחלחלים מגרסת הוונילה המתוקה לסשן הסוער שהסתכם בסקס קצת יותר אגרסיבי מבדרך כלל. חומי סיים את הערב עם שריטות קלות וסימני נשיכה ולי סתם נתפסו השרירים מהקשירה הלא מוצלחת. אחרי אותו הסשן, או בעצם האינסידנט, החלטנו שנינו ביחד וכל אחד לחוד שזה לא בשבילנו, לפחות לא באקלים הנוכחי. תקראו לזה בורות, תקראו לזה חוסר ידע, אבל אני לא מצליח איך אפשר להכאיב למישהו שאוהבים, או לפחות מתחילים לאהוב.

אפשר להבין מה הופך את הסקס האחר, BDSM, למשלהב ומעניין. הוא חזק, הוא כואב אבל גם מהנה, הוא סוחף ויותר מזה - הוא שונה מכל מה שאנחנו רגילים. אם כבר שוברים את הכלים, זונחים את הדוגי המשעמם ומחפשים משהו קצת יותר מעניין, אז קצת כוח, כמה מילים ואולי משחקי שליטה, יכולים להוסיף קיסם למדורה ולהצית את האש בחדר המיטות שלכם (שימו לב למוטיבים הלקוחים מהגיהנום).

האם אפשר לעשות 'סקס אחר' אמיתי במסגרת מערכת יחסים? אני לא כל כך בטוח. אולי הפתיחות שבאה עם הזמן, האמון שנבנה והאהבה וההבנה ההדדית עוזרת. לי נראה שחוץ מכמה סטירות קטנות, ואולי קללה פה ושם, אני מעדיף את החומי שלי רך ומחבק. לפחות עד הסשן הבא.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...