ליעוז שי
ליעוז שי. צילום: גיל גרין.
 > 

סיפורו של גבר: דייט

חוויות של גבר, הומו, רווק, בתל אביב. והפעם, סיפור על דייט שנגמר עם גיא פינס

"הלבן שלכם הוא חצי יבש או יבש?"
"יבש."
"הייתי בטוח ששרדונה הוא תמיד חצי יבש, לא?"
"שלנו יבש. כתוב על הבקבוק."
"תבדקי בכל זאת או קיי?"
"אם אתה מתעקש..."
"אז איפה היינו? במה אתה עוסק?"

כן, שוב דייט.
שוב מגיע הערב הזה שבא אחרי יום עבודה ארוך, שבמהלכו אתה רק מתלבט מהבוקר עד כמה זה היה חד משמעי שקבעתם להיום בערב, ואם לא תצור איתו קשר במהלך כל היום יש מצב שהוא ישכח שקבעתם בכלל, והאירוע רב הנפגעים הזה שנקרא "דייט" פשוט יחלוף ללא נפגעים הפעם.
הרי כמעט תמיד הערב הזה מסתיים אצלו או אצלך והופך למפגש חד פעמי שגזל ממך סתם זמן וכסף עבור דרינק מיותר.
כנראה שלא תהיה פגישה שנייה, וסביר להניח שבפעם הבאה שתתקלו אחד בשני במסיבה שניכם תעשו כאילו נכנס לכם משהו לעין ולקיתם בעיוורון זמני, בזמן שחלפתם אחד על פני השני בתקווה שאף אחד לא ירגיש צורך להגיד היי.
אבל מהר מאוד אתה מחליט לגרש את הציניות הזאת שהשתלטה עליך ומתחיל לשכנע את עצמך שהפעם זה הולך להיות סיפור אחר לגמרי ושממש יכול להיות שזאת התחלה של אהבה חדשה.
או לפחות שאם תהיה אופטימי יהיו לך פחות קמטים בעור הפנים.
ההתכתבויות ביניכם ממש נחמדות. הוא חתיך. אתה אפילו מצליח להצחיק אותו קצת. והוא חתיך. מה כבר יכול להיות רע בדרינק הזה?
אז זהו, שבדרך כלל אין בהם כל רע, יש בהם פשוט המון סתם.
פינג פונג לא נגמר של שאלות יבשות על מה אתה עושה בחיים, מאיפה הוא במקור, מתי עברת לעיר, איך קוראים לחתול שלו ובעיקר מתי הערב הזה נגמר כבר?
אבל מכיוון שאנחנו כבר כאן, אני כבר בסופו של היום הארוך שלי ואתה ממש הגזמת עם הבושם שלך במיוחד בשבילי, אז בוא ננסה להנות מהדרינק הזה.
אז איפה היינו? במה אני עוסק.

"אני עוסק באופנה וכמו כולם בעיר הזאת מחלטר קצת במלצרות בשביל לסגור את החודש"
"וואלה... לא רואים עליך. אתה נשי?"
"נשי? לא ממש..."
"וואלה... כי באופנה כולם אוחצ'ות. מקווה שאתה לא".

השעה כבר 22:15 והיום שלי, שהתחיל כמעט לפני 12 שעות, קצת מכביד עלי ומחליש את יכולת התגובה שלי.
אני מתעלם מההערה הלא מצחיקה שלו ומרשה לעצמי להמשיך לשחק במשחק הזה.
היין מגיע. הוא טועם.

"חצי יבש!"

הוא מכריז וקורא למלצרית בשביל לעדכן אותה בקביעת הדריקטוריון ליין שבבעלותו.
היא מצידה מחייכת חיוך רחב וממשיכה הלאה, ואני מוצא את עצמי 20 דקות מאז שהדייט הזה התחיל, קצת מקנא בה ורוצה לעשות בדיוק אותו דבר.
אבל הזמנו בקבוק יין. התחייבתי. יש לפניי עוד לפחות שלוש כוסות ו80 ש"ח לא כולל טיפ, ואני משוכנע איכשהו שהגוש שרירים הזה שיושב מולי, והיה נראה לי כמו הנסיך מבת הים הקטנה כשדברנו בגריינדר, עשוי לפתח אישיות עם כל לגימה שהוא לוקח מהלבן חצי יבש הזה, ואני בסוף הערב הזה אלך איתו הביתה ונחיה ביחד לנצח. או לפחות שהוא ייגרום לי להפסיק לבדוק מה קורה בפייסבוק שלי כל שתי דקות.

"הלווו מה אתה חולם??"
"סליחה... יום ארוך. סתם בהיתי. אז מה אמרת שאתה עושה?"
"אני בדיוק מסיים את התואר שלי בתקשורת. חוץ מזה לוקח קורס בוינגייט. לומד להיות מאמן כושר אבל זה בשביל הנשמה. אתה יודע, להתאמן זה חשוב, במיוחד בקהילה שלנו. איפה אתה מתאמן?"
"תלוי... אירובי אני עושה כשאני רץ למקרר של הגלידות בAMPM, אימוני סיבולת וכוח אני עושה ביום שלמחרת כשאני לא אוכל שום דבר מהבוקר עד הערב בתור עונש"

הוא לא הבין את הבדיחה. אפילו לא קצת. שלחתי לעברו חיוך נבוך. הוא לא הגיב. הגדלתי את החיוך. זה הוציא ממנו מבט שנע בין אכזבה לרחמים.
והיין... מצבנו לא טוב. לפניי עוד לפחות שתי כוסות.
אני מתחיל להגביר את הקצב, אולי ככה אני אשתחרר קצת. אולי גם הוא. השיחה לא ממש מתפתחת בנינו אבל לפחות היין נגמר.
בשלב הזה של הערב לא בטוח מה אני יותר - שיכור או עייף.
הדבר היחיד שאני בטוח בו זה שאני רוצה שכל האירוע הזה ייגמר עכשיו ואני אוכל סוף סוף להגיע הביתה, להוריד את הג'ינס ולהימרח על הספה שלי, מול הגבר היחיד שתמיד נמצא שם בלי תנאים, ומוכן למלא אותי ברגעים קטנים וריקים מתוכן של אושר - גיא פינס.

"נזמין חשבון?"
"חשבון בבקשה!"

חצי חצי. טיפ. קמים.

"טוב, היה אחלה. אתה אחלה בחור"
"תודה... גם אתה. שיהיה לך לילה טוב"
"תראה... אל תיקח את זה באופן אישי, אני פשוט לא חושב שזה יילך בנינו כל כך"
"זה ממש בסדר, אני גם לא חושב שאנחנו נתאים"
"איך אני אסביר לך, אתה בחור חמוד ואתה נראה טוב, פשוט משהו באישיות שלך ממש מוזר"
"תודה... שיהיה לך לילה מקסים"

אני סוחט את טיפות הנימוס האחרונות שנשארו לי, מחייך ופונה לדרכי.
אוזניות. אדל. Hello. צועד על רוטשילד. פונה בנחלת בנימין. ממשיך עוד קצת ומגיע הביתה.
נכנס לדירה שלי ועובר ליד המראה שתלויה ליד הדלת. אני מביט בה. הבחור שמשתקף שם נראה לי עייף. אבל לא רק בגלל היום הארוך הזה שעבר עליו. הוא עייף באופן כללי מהקצב שבו הדברים קורים לו בזמן האחרון.
אני מסתכל לו בעיניים ואומר לו שזאת בסך הכל תקופה וזה עובר. שהוא רק צריך קצת מנוחה וללכת לישון מוקדם היום, ושבבוקר תמיד הכל נראה הרבה יותר טוב.
אני פושט מעליי את הג'ינס שחונק אותי, מתיישב על הספה בסלון ומדליק את הטלוויזיה.
הפלאפון רוטט. הודעה חדשה.

"מקווה שלא נעלבת ממני בסוף הפגישה שלנו"
"ממש לא. הכל בסדר :)‎‏"
"יופי :)‎‏ אני חרמן. אתה רוצה לקפוץ?"
"מצטער, פשוט יש פה מישהו שמחכה לי בסלון..."

היי גיא!

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...