עוד בתרבות ובידור
 >  > 

אפלטון במקום פרוזק? לא לכולם

דן לחמן קרא את ספרו האחרון של לו מרינוף, אבל לא התרשם מההבטחות הגדולות הנתלות בשיטת הטיפול של היעוץ הפילוסופי. עבורו, ועבור רבים אחרים, דבר לא ישתווה לספת הפסיכולוג

כדי להתייחס לספר "אפלטון במקום פרוזק" של לו מרינוף ברצינות הראויה,צריך הקורא שתהיה לו עמדה ברורה הן לגבי הפסיכולוגיה, הן לגבי הפרמקולוגיה והן לגבי הפילוסופיה. באופן אישי, אני מאמין בפסיכולוגיה, לא מכיר מספיק, מניסיון אישי, כדורים נוסח פרוזק, ופילוסופיה בהחלט מעניינת אותי. אלא שבבחינה עצמית, אינני יודע אם הפילוסופיה שינתה משהו בחיי או שדעותיי הפילוסופיות, שהתחברתי אליהן בקריאה, נבעו מתוך התאמתן לאישיותי הפרטית. נכון שכבר ויקטור פרנקל, פסיכולוג חשוב, טען כי "האדם מחפש משמעות". המשמעות היא עמדה פילוסופית יותר מפסיכולוגית, ובכל זאת הוא עצמו הזדהה כפסיכולוג. עקרונית אין לי התנגדויות גדולות מדי לחידושים ולשיטות פעולה ומחשבה נוספות. עצם העובדה שיש מישהו שחשב שיש בידו מפתח לפיתוח של דרך חיים חדשה, אומרת שהיא מתאימה לאותו אדם, ולכן יש להניח שתתאים לעוד הרבה אנשים. לא לכולם. כאן נכנסת שאלת המיון. כשיועצת אומרת בקול תקיף "תזרקי אותו", גם כשהעצה היא נכונה וברורה לכל מי שיקשיב, האם היא בודקת אם המיועצת מסוגלת? בכלל כל עניין הייעוץ הוא דבר הנתון בעיניי בסימן שאלה גדול - מי שם את מי ליועץ. אני כן מתנגד לספרות ה"אינסטנט עזרה עצמית" או "עצת לאושר בעשרים צעדים". ספרות מהסוג הזה מעשירה את כיסו של הכותב, ועוזרת מעט מאוד לקונה. מה שכן, העובדה שספרים מסוג זה נמצאים כל הזמן בראש טבלת רבי המכר, מעידה משהו על השוק הצרכני. אנשים נמצאים בחיפוש מתמיד - אחרי עזרה, או אחרי אושר, ואינם מחפשים, כנראה, במקומות הנכונים, אחרת כולם כבר היו אמורים להיות נעזרים מזמן. לדעתי, הדיעות הפילוסופיות נולדו בידי כל אותם גדולי הוגים ממקום אישי, חבוי או גלוי. אם ניקח לדוגמא את אחד הפילוסופים הגדולים של ימינו, ז'אן פול סארטר. אילו סארטר לא היה מכוער כל כך, דחוי, וחי עשרים שנה מאוחר יותר האם היה הופך לאקזיסטנציאליסט? האם תורתו ומחשבתו לא היו משתנים במקצת? אני לא מתכוון לגאונות רוחו, אלא לשאלה שלעולם אין לה תשובה - מניין נולדת המחשבה. כמובן שאם הייתי מחפש לי היום מטפל פסיכולוגי, הייתי רוצה לדעת לא רק שהוא בעל מקצוע "טוב", אלא שהוא חכם ורחב אופקים, שדיעות פילוסופיות, תרבותיות, וכל מה שהוא חלק מעולמי יוכר ויובן על ידיו. בנעוריי הייתי זמן מה בטיפול אצל מטפל, שזיהה בחלומותיי אסוציאציות מעולם הקולנוע, דברים שגם אני לא שמתי לב אליהם כשחלמתי וסיפרתי. אלמלא היה אותו פסיכולוג חובב קולנוע, היינו מפספסים את הרובד הזה (לא שזה עזר לטיפול באופן ישיר, זה היה רק עוד רובד). אחר כך היו לנו לעתים פגישות שחלקן "בוזבז" בשיחה על סרט חדש. הוא בהחלט העשיר את עולמי בתובנות הפסיכולוגיות שלו ובטעמו. לו מרינר הוא בין מייסדיו של זרם חדש יחסית. הוא קורא לו יעוץ פילוסופי. בין המייסדים האחרים הוא מונה גם כמה שמות של יועצים ישראליים, שהקדימו אותו במחשבה. כבר במוטו לספרו הוא מביא ציטוטים מימי היוונים הקדמונים ועד ימינו של הוגים שדיברו על פילוסופיה ונפש. לא נותר אלא להתחיל לקרוא ולהשתכנע, אלא שכבר במשפטים הראשונים הוא מעורר בי התנגדות קלה. מסתבר שהספר לא בא רק לשטוח את תורתו ואת התיאוריה העומדת מאחריו, אלא הוא ספר לעזרה עצמית, ספרות שיש לי התנגדות פנימית אליה. עוד לא התחלתי לקרוא את הספר וכבר עלה בי, אולי באופן לא הוגן, שם אפשרי אחר עבורו - "הנזיר שהזיז את הגבינה מהפרארי לאפלטון". צודק מרינוף כשהוא טוען שהפילוסופיה התקיימה בעבר בכיכרות והייתה עממית, ועברה בימינו לעולם האקדמיה, בה מתרחשת עיקר הפעולה המחשבתית הפילוסופית. ועדיין נשאלת השאלה אם גם בימים ההם הייתה לה השפעה מעשית על חיי היום יום של אנשים במצוקה נפשית. מרינוף טוען שכן. אולם, מן הראוי לזכור כי באותם ימים לא הייתה הנפש מוכרת באמת כמו בימינו. הפסיכולוגיה לא הייתה קיימת עדיין, אפילו לא במחשבה. את כללי ההתנהגות והמוסר קבעו הדתות, והפילוסופיה התפתחה מעל ומסביב לשאלות אתיות, התנהגותיות ודתיות. גם פילוסופים מאוחרים כמו קאנט ותורת המוסר שלו חיו לפני היות הפסיכולוגיה מובנת, וגם הוא כמו האחרים ביקשו מזור, חילוני-רוחני, לחיים מודרניים, להתנהגות ולמחשבה. לא עמדה לרשותם התיאוריה הפסיכולוגית, הבוחנת את נפש האדם בצורה שונה, ואין לדעת לאן היו מוליכים את תורתם לו כן היו פוגשים את פרויד. לזכותו של מרינוף ייאמר כי הוא מנסה לחלק את הפונים לטיפול פסיכולוגי לאלו הזקוקים לתרופות נוסח פרוזק, (ולא זה המקום לדבר על בולימיית הפרוזק שאחזה בעולמנו), לאלו שזקוקים לפסיכולוגיה קונוונציונלית, ואלו שיעוץ פילוסופי יתאים להם יותר. . אני מוכן בהחלט לקבל את אמירתו "רבים מאלה הפונים ליועצים פילוסופיים היו קודם בטיפול מסוג אחר, אך מצאו שאין הוא עוזר להם, לפחות בחלק מהיבטי חייהם ... אין ספק שהעבר שלנו מטביע בנו התניות רבות וקובע את דרך ההסתכלות השגורה שלנו על העולם". אכן, אינני בטוח עד כמה פסיכולוגיה והבנת העצמי עשוייה לתת תשובה עמוקה למשפט "האדם מחפש משמעות", שהוא מעבר לפסיכולוגיה. אבל בשביל לרדד את הנושא עד הסוף כמו מרינוף, אם אגיד למישהו שנזיר זן סיני בודהיסט אחד אמר שמשמעות החיים היא האור, האם זה יעזור לו לגרש את החושך בנפשו? אחרי הקדמה עובר מרינוף לסכם בקצרה את תולדות הפילוסופיה. לא משהו שאפשר לגשת איתו לבחינות אחר כך, כפי שהוא אומר בעצמו, אך בהחלט סקירה מרפרפת על התפתחות המחשבה הפילוסופית, ממנה לא נעדרת כמובן האמרה המפורסמת של דקרט "אני חושב משמע שאני קיים", ואי אפשר שלא לצטט גם את לאקאן שאמר, בפרפראזה משלו המתנגדת במידת מה לזו של דקרט "אני מדבר משמע אני קיים" העולם שאנו חיים בו משתנה במהירות עצומה. המחשבה שתצטרך להגדיר לנו את החיים החדשים תישאר תמיד צעד אחרינו. אם נאמר שחלק גדול מהבעיות שהיו מביאות אותנו לשאלות היו מערכות יחסים, הרי שהיום אי אפשר לחשוב יותר באותו קנה מידה על מחשבה ומערכת יחסים. אדם יושב מול מחשב, ומתקשר בו זמנית עם עשרות אנשים שאיננו מכיר, ובאותה שעה שהוא מקליד ביד אחת הוא צמוד לפלאפון, שהפך אותו לזמין לעוד אנשים עשרים וארבע שעות ביממה, מאחוריו פועל מכשיר רדיו או טלוויזיה המטפטפים לו רעשי פטפוט או מוסיקה. אדם זה אין לו זמן למחשבות, בקושי לפיתוח קשרים שיביאו למחשבות נוספות מפרות או מזיקות איש לפי אופיו, ואפילו לנסח את בעיית קשריו הבינאישיים או בדידותו בתוך כל הרעש הזה יהיה לו קשה שבעתיים. אדם זה הוא היום כמעט כולנו. הדוגמאות שמרינוף מביא מסיפורי טיפולים אישיים עומדים ברובם בקו התפר בין החיים המעשיים לשאלה, שייתכן שהיא פסיכולוגית. אתיקה ומוסר היא קשת רחבה שעליה בונה מרינוף חלק נכבד מתורתו. להגיד "ללמוד להבחין בין טוב ורע מה מותר ואסור לעשות ואז לבחור בטוב ובמותר" היא אמירה פילוסופית פשטנית אך נכונה. פילוסופים התעסקו בשאלת אתיקה ומוסר. אבל בוא נניח לרגע שמישהי, פקידה בבנק, גונבת כסף. היא יודעת שזה רע, היא יודעת שזה אסור, אך היא ממשיכה. אפשר לדבר איתה על תורת המוסר, ואולי היה אפשר לשכנע אותה, אילו זה כל מה שהיה עומד מאחורי הגניבה. אבל אי אפשר להתעלם מחייה, ממחוייבותה החולנית למשפחתה, המראה על בעיה פסיכולוגית מאוד עמוקה. שום פילוסופיה לא תשלוף אותה מציפורני התלותיות הנפשית שלה. למעשה, מרינוף מסכים שהייעוץ שהוא מציע הוא חלקי, ומתאים רק לחלק לא גדול מהבעיות שאנשים מתמודדים איתן. אני חייב להודות שכאן עזבתי את הספר. לא שוכנעתי לעומק. אבל אני מוכן לקבל את העובדה שאנשים נעזרו גם בשיטה זו, ואולי זה מצדיק את אותה אמירה של לאקאן. מה שאנחנו צריכים בכל מפגש, ולפחות עם כל מטפל, הוא למצוא עם מי לדבר. על כך מסכים גם מרינוף. מכיוון שאינני נגד הפילוסופיה בכלל, להיפך, אני יכול להבין אדם שמציג את בעייתו האישית דרך השאלה "מה זה כל זה, מה משמעות החיים הללו". אין כל סיבה שלא יקבל יעוץ פילוסופי, שינסה לענות לו על שאלות מהסוג הזה, ואם היועץ יהיה איש רחב אופקים ומידע, הם ינהלו שיחות, שעשויות להיות מעמיקות, ואולי אפילו יעילות. אחזור רק לדברים שכתבתי בפתיחה. אינני מאמין בספרים לעזרה עצמית. גם אם העצות כולן נפלאות וטובות, הן לעולם לא מתאימות לכולם. כל אחד פועל ממילא לפי מבנה אישיותו והאופי שלו. קשה מאוד לאמץ עצות חיצוניות הנוגדות את האני הפנימי. כדי לשנות באמת צריך, לדעתי, טיפול פסיכולוגי. אני חייב להודות, אין לי דעה מגובשת עד כמה פילוסופיה באמת משנה תהליכים נפשיים, אך מצד שני, מכיוון שיש עדיין רבים כל כך שהמלה טיפול פסיכולוגי מפחידה אותם, אשמח אם ילכו לייעוץ פילוסופי. כל עזרה טובה מכלום, ואם לא תיפתר בעייתם, לפחות יורחב עולמם.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...