יוסי שריד
יוסי שריד. צילום: Meretz-Yachad.
 > 

השריד האצילי האחרון

מותו של יוסי שריד הוא גם סימן להסתלקותה של דבקות באידיאולוגיה ונכונות לשלם מחיר פוליטי עבורה. אורי שמילוביץ נפרד ממי שפעל רבות גם למען הקהילה

"היום כולנו הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים", כך אמר יוסי שריד באחד ממצעדי הגאווה בהם השתתף, בתחילת שנות האלפיים. היום, לאחר מותו, בוא כולנו נהיה קצת יוסי שריד. נזכור אותו ואת דרכו.

באופן אישי, מותו של שריד מעורר בי עצבות נוסטלגית. התחלתי לתמוך במפלגת מרצ בהיותי נער, כששריד עמד בראשה. במישור הקהילתי, כלהטבא"ק אנו חבים לו כמי שבמשך שנים התעקש לדבוק ולקדם שיח של הכרה באנושיותו ובזכויותיו של כל אדם, ובכלל זאת תמיכתו בקהילה הגאה, גם כשלא היה זה הדבר הפופולארי ביותר. במישור הלאומי, הלוואי ובפוליטיקה הישראלית היו יותר יוסי שריד, לא רק מבחינת הערכים הנעלים, אלא גם בדבקות בהם.

בימים אלה אנו שומעים השכם והערב תירוצים שונים והתפתלויות של מי שמתיימרים להיות בעדנו, בעד הקהילה, אך פעם אחר פעם "לא יוצא" להם לתרגם תמיכה זו למעשים בפוליטיקה, אלא נהפוכו. במשך שלוש הקדנציות האחרונות של ממשלות נתניהו, בהרכבים קואליציוניים שונים, מפיל שלטון זה הצעות לתיקוני חוק שונים בדבר שיוויון זכויות והגנה על קהילת להטבא"ק. לאחרונה שוב הפילה ממשלת הימין את ההצעה לתיקון חוק הפרשנות, ובכך קיבעה את אפלייתנו. התיקון נועד לקבוע כי בכל מקום בחוק בו אסורה אפליה, יובהר כי הכוונה גם לאיסור אפליית להטבא"ק. מה רבה ההפתעה שפעם אחר פעם מפילה ממשלת הליכוד הצעה בסיסית זו.

יש מי שלא מתביישים בהומופוביה שלהם, אך לא כך במפלגת השלטון. הם מנסים ללכת בלי ולהרגיש עם. בכל פעם כשהם דוחים ומפילים את ההצעה לאיסור אפלייתנו, מושמעות שורה של תירוצים שנועדו להסביר מדוע שוב סירבו לאסור אפליה על רקע זהות מינית ומגדרית. פעם ההצעה לא הוגשה בדרך שמבחינה פוליטית תעביר אותה בקלות, פעם הוגשה מוקדם מידי, פעם ועדת השרים החליטה לדחות את הדיון, פעם משמעת קואליציונית ופעם הכלב אכל להם את שיעורי הבית. לצערי, ישנם בקהילה מי שנוטים לקבל תירוצים אלה, מתוך שכנוע כי "ככה זה במשחק הפוליטי". כך איננו מקימים קול מחאה ראויה כנגד ממשלה הומופובית וטרנספובית זו.

לכן, אני מציע להזכר שאפשר גם אחרת, אם באמת תומכים בנו. שלא הכל מסתכם במשחק פוליטי ציני, ושבסופו של יום הפוליטיקה היא האמצעי להשגת המטרות ואם היא לא מצליחה בכך, היא לא יכולה להוות את מפלטו האולטימטיבי של כל נוול לכל אקט הומופובי.

כשאני מייחל לכך שיהיו יותר יוסי שריד בפוליטיקה, אני מתכוון לכך שאפשר ללמוד מדרכו הפוליטית מהי הדרך הנכונה. היו לו צמתים רבים של בחירה בין המשחק הפוליטי האפלולי לבין דבקות אידיאולוגית, ולא חסרות דוגמאות הממחישות שאכן אפשר גם אחרת, אם רק באמת רוצים ומתכוונים. כשהלב נמצא במקום הנכון.

מהלך אצילי בפוליטיקה הישראלית

"גם כאשר הייתי חייב להתפשר, הפשרות שלי לא היו רקובות מדי. בסך הכל ניסיתי לשמור על ניקיון כפיי ועל ניקיון דעתי, ולפעמים אפילו הצלחתי. לאחר 35 שנה של חיים ציבוריים גם זה הישג. את שמי קניתי לי בתפקידי השונים, כמי שנחוש ללכת נגד הרוח כשהיא רעה, ולשחות נגד הזרם כשהוא עכור, ומוכן לשלם את מחיר נחישותו", כך אמר לפני כשנה יוסי שריד.

אביא מספר דוגמאות להמחשה. בשנת 1982, בפרוץ מלחמת לבנון הראשונה, עת כיהן כח"כ מטעם המערך, לימים מפלגת העבודה, היה שריד בודד במפלגתו כשסירב לתמוך במלחמה המתקדשת עלינו והיה ממתנגדיה הנחרצים. לימים, כשתופי המלחמה התמשכו וצה"ל הלך והסתבך בלבנון, הרג ונהרג, וכשהתברר גודל התכנון הפוליטי הציני במלחמת הברירה הזו, התברר גם ששריד ראה נכוחה את המצב לאשורו, אותה לא חשש לומר זאת ברגע האמת, על אף הלך הרוח הכללי.

בשנת 1984, כשמפלגתו, המערך, הקימה ביחד עם הליכוד את ממשלת האחדות הלאומית, שוב סירב שריד ללכת בתלם המפלגתי והלאומי, בחר בצו מצפונו ועזב את כסאו הבטוח במפלגה. הוא עזב את המערך ואת הסיכוי לתיק בממשלה, רק משום שסירב להשאר במשחק פוליטי הנוגד את צו מצפונו. שריד הצטרף למפלגת רצ, בראשות שולמית אלוני, אבירת זכויות האדם של ישראל וביחד חברו לכדי אופוזיציה שמאלית נחושה אל מול ממשלת הקונצנזוס הזו, והציגו לה אלטרנטיבה אידיאולוגית ופוליטית.

בשנת 2000, עת כיהן כשר החינוך בממשלת ברק, בעודו יו"ר מרצ, שריד סירב בתוקף להעביר סמכויות מסוימות לידי סגנו מש"ס, ח"כ משולם נהרי, מבחינת לא לתת לחתול לשמור על השמנת. בש"ס דרשו כי סגן השר מטעמם יהא אחראי על רשת החינוך התורנית העצמאית שלהם, וכמו כן דרשו להעביר מאה מליון שקלים נוספים לרשת, מעבר לקריטריונים של משרד החינוך. שריד סבר כי הרשת ממילא טבועה בשחיתות עד צוואר, ולתת לש"ס להיות אחראית עליה מטעם המדינה, מעבר לניהול של הרשת על ידי המפלגה עצמה, זו שחיתות שהוא לא היה מוכן לתת לה יד. כמו כן, ראה בכסף שהתעקשו שיעביר אליהם ככסף שחור.

כשהלחצים גברו וראש הממשלה בעצמו ביקש לפתור את המשבר הקואליציוני באמצעות כניעה לדרישות ש"ס, בחר שריד בצו מצפונו ולא במשחק הפוליטי הציני. שריד, יחד עם שרי מרצ האחרים, התפטרו מהממשלה, ביוזמתם, תוך שהם מבטיחים לתמוך בקואליציה מבחוץ, גם ללא תיקים, וזאת על מנת שלא להסתכן בהפלת ממשלת שמאל ובפגיעה בתהליך השלום. קשה למצוא למהלך אצילי זה אח ורע בפוליטיקה הישראלית. שריד לא הסתתר אחר "ככה זה בפוליטיקה", לא הרים ידיים מול איזו משמעת קואליציונית, כאילו היתה צו אלוקי ולא בכה שבעצם הכלב אכל לו את שעורי הבית ואין לו יד בדבר.

שריד בכה רק בטקס הפרידה ממשרד החינוך, אותו כה אהב וראה בו שליחות של ממש, לאחר שראשי עיירות הפיתוח, חלקם מהליכוד, ביקשו ממנו להשאר והודו לו על היחס והמדיניות שהנהיג למענם כשר החינוך. משום ששריד לא פעל רק למען "אנשי שלומו" או קהל מצביעיו, הוא היה בעל שאר רוח ופעל בהתאם לצו מצפונו. כשר חינוך פעל למען הפריפריה המוחלשת, זו היהודית והערבית כאחד.

במשך השנים שריד בעצמו היה גם מלמד אזרחות בשדרות ובמרגליות, שם היה לו בית בימים של מתיחות קשה עם לבנון. שריד היווה דוגמה אישית, וכך דרכו הפוליטית לא הסיטה אותו מהעיקר, שזהו צו מצפונו ודרכו האידיאולוגית. מורשתו איננה רק התוכן של אותה אידיאולוגיה אותה נשא, הטומנת בחובה עקרונות דמוקרטים של זכויות אדם, אלא גם הבחירות הנכונות שעשה פעם אחר פעם, כאשר הפוליטיקה והאידיאולוגיה התנגשו.

שריד לא היה מושלם, הוא היה פוליטיקאי, לא חסרו לו בחישות פוליטיות וגם פשרות, כפי שהעיד על עצמו. אך בכל עשרות שנות פעילותו הציבורית, הוא לא שכח שהפוליטיקה היא האמצעי ולא המטרה. אקורד הסיום שלו בפוליטיקה היה כשפרש מראשות מרצ, כשזו ירדה מעשרה לששה מנדטים, בבחירות 2003, והוא עשה זאת מיידית. לקח אחריות ולא ברח ממנה.

אם רק היו לנו יותר יוסי שריד כיום בפוליטיקה בכלל, ובשלטון הנוכחי בפרט. האם הלך לנו השריד האחרון לפוליטיקה של שליחות?

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...