עוד בחדשות ודעות
 >  > 

עלה תאנה ושמו הומופוביה

נדמה שתירוץ ההומופוביה הפך לעלה התאנה של כל מחדל או פעולה שאנו עושים, בין אם זו חניה שלא כחוק, או הפעלת עסק ללא רישיון. לא ההומופוביה סגרה את ה"קרפה דיאם" - אלא העבירה על החוק וההתעלמות מבית המשפט

לפני כחודש קיבלנו למערכת GoGay פנייה מאדם שטען כי הוא נתקל במקרה של "הומופוביה קשה" וביקש את עזרתנו בפרסום הדברים. אותו אדם טען בשיחת טלפון שקיימתי עימו, כי פקחי תחבורה הפגינו כלפיו הומופוביה, כשרשמו לו דו"ח חנייה וגררו את רכבו רק משום שהוא הומוסקסואל. בהתרגשות ובזעם רב הוא סיפר לי כיצד זכה לטרטורים ובירוקרטיה, איך מכוניתו נגררה הרחק ממקום החנייה - וזאת רק משום שעל השמשה האחורית של מכוניתו הודבקה מדבקת גאווה. לדבריו, השוטרים הבחינו במדבקה והחליטו 'להתנקם בו' על כך שהוא הומוסקסואל, ועוד גאה, לרשום לו דו"ח ולגרור את רכבו. "אז חנית במקום מותר?", שאלתי אותו, והוא ענה "לא, זה היה אדום לבן, אבל זה לא העניין כאן". אותו צעיר, שהעמיד את מכוניתו באמצע תל-אביב, ברחוב סואן, בצורה המפריעה לתנועה, התעלם לגמרי מעבירות התנועה שביצע. באופן מיידי הוא הניח שהשוטרים בחרו להיטפל דווקא אליו בשל דגל הגאווה שהיה דבוק על מכוניתו, ולא בגלל שהוא, נניח, חסם את התנועה באמצע היום. כדי לא לחטוא לאמת, ביקשתי לברר את העניין והתקשרתי לידידה שגרה בבניין סמוך למקום הפשע ההומופובי הנורא. "כן, גוררים כאן לפחות מכונית אחת בשעה", היא סיפרה לי, אגב הליכה בציר הרשע ממנו בוצעה חטיפת המכונית הסוררת. באופן טבעי אנו מזדעקים ונמלאים בזעם על כל פגיעה בנו על רקע נטיותינו המיניות והמגדריות. כל תגובה הומופובית, אפילו זניחה ורכה, מעוררת כעס רב. אולי הסיבה היא בכך שהורגלנו בשנאה, וכעת אנו יוצאים נגדה בכל הזדמנות. אולי משום שראינו שמכת נגד, ולא התעלמות, היא דרך הפעולה הנכונה. אולי משום שמצעדי הגאווה והמאבקים שלנו לשוויון עשו משהו בתפיסת הזכות שלנו לאקטיביזם. אולי בגלל שמי שמפלה אותנו לרעה, רק בגלל שאנחנו הומואים, לסביות, ביסקסואלים או טרנסג'נדרים, פוגע בציפור הנפש שלנו, בחלק הכי אינטימי, הכי אישי, ואולי גם הכי רגיש שלנו. בבטן הרכה, הכואבת - ומלאת הכעס במילא. הקרפדה שצעקה זאב-זאב

זעקות ה"זאב זאב" האלה חוזרות מפעם לפעם, ונשמעות בכל פעם שנגמרו התירוצים ואזלו הסיבות האמיתיות. עד כדי כך שנדמה לפעמים שתירוץ ההומופוביה הפך לעלה התאנה של כל מחדל או פעולה שאנו עושים. אנשים שפוטרו מעבודתם טוענים כי הרקע לכך הוא התנכלות בשל נטייתם המינית, וזאת למרות שעבדו בחברה שנים וכולם ידעו על נטיותיהם המיניות כמעט מיומם הראשון במקום. עכשיו הטרנד הזה מתרחב, והטענה על הומופוביה נשמעת גם מפי בעלי ה"קרפה דיאם", שנסגר השבוע בצו בית משפט.

למען הגילוי הנאות אציין כי אינני חובב את הקרפה דיאם. בשנתיים שהוא פועל, הפך המקום בעיניי לסמל לניצול הקהל, זלזול בלקוחות ודוגמה לצורת ניהול המעוררת שנאה ואנטגוניזם. מדוע המשכנו לבוא אליו, למרות הכל? בגלל שאין אפשרויות אחרות. בעלי המקום ידעו זאת, וניצלו זאת היטב. אולי זה מסביר את עשרות קריאות השמחה לאיד, שנשמעות כאן ב-GoGay בידיעה העוסקת בסגירת המקום.

אך העניין הוא לא טיבו של המקום. זכותם של מנהליו להפעיל בו כל סוג של התנהגות ניהולית, לטובת הלקוח או לרעתו. זכותם לגבות מחירים נמוכים כגבוהים, לדרוש תנאים מגבילים בכניסה, ולהתייחס ללקוחות בזלזול או לחילופין - בחיבה יוצאת דופן. העניין הוא השימוש הנלוז, המכוער והמכעיס בתירוץ ה"הומופוביה".

פתאום התברר שבשנתיים האחרונות המקום פועל ללא רשיון עסק, בניגוד גמור לצו בית-משפט, ותוך התעלמות גסה מדרישת הרשויות והקריאה לסדר. אבל בעלי המקום לא יתנו לעובדות לסמא את עיניהם, חלילה. שהרי מה קל יותר מלהטיח את האשמה במשטרה, בעירייה, אולי אפילו בשכנים ההומופובים? זה לא שהמוזיקה מפריעה להם לישון, או שהרעש מטריד את מנוחתם. האוחצ'ות והבוצ'ות. זו הסיבה ה'אמיתית' לסגירה.

מדוע לא סגרו את האאוט?

ה"אאוט" המיתולוגי, שסגר את שעריו בשל כשלון מסחרי עם פתיחת הקרפה דיאם, פעל במשך שנים בדיוק באותו המקום. הוא מילא ערב ערב את הרחוב בעשרות ואולי מאות הומואים שבאו לשתות משהו ולפטפט. הם (אנחנו) נשענו על המכוניות, אחזו כוסות בירה ביד וצחקו בקול רם. כל זה לא גרם לעיריית תל-אביב לבוא ולרתק את דלת האאוט למקומה ב'חותמת עופרת' - מה שקרה ביום ראשון בקרפה דיאם. הומופוביה? תרשו לי לפקפק.

כשם שהנער שצעק זאב זאב זכה לבסוף להתעלמות מצד האחרים שלא הושיטו לו עזרה, כך גם אנחנו. אם נמשיך להשתמש בתירוץ ההומופוביה כמו סמרטוט רצפה משומש לנגב או את כתמי האשמה שלנו, מתישהו נצטרך להשליך אותו לפח. ומה יקרה אז, כששעת הדין תגיע, כשההומופוביה תגרום לסגירתו של בית עסק או חמור מכך - לפגיעה בגופו של אדם? האם גם אז נוכל לצעוק בגרון ניחר ולצאת בכותרות מפוצצות בעיתונות?

התשובה היא, כמובן, לא. שימוש מופרז באשמת ההומופוביה, במצבים מגוחכים שכאלה, תהפוך אותנו, כמו גם את מושאי ההומופוביה האמיתית, לשנואים ופתטיים. זה התפקיד שלנו להתייצב ולומר בקול רם - לא ההומופוביה סגרה את הקרפה דיאם. ההתעלמות הבוטה מהחוק, מהמשטרה ומבית המשפט עשתה זאת.

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...