מצעד הגאווה בחיפה 2015
מצעד הגאווה בחיפה 2015. צילום: אורי שמילוביץ.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

דם שחור, דם ורוד

"בין הרצח של שירה בנקי לבין הרצח של הפטום זרהום עובר קו ישיר אחד, הוקעה של מי שכבר סומן כמאיים על ההגמוניה הישראלית, מי שדמו הותר". אורי שמילוביץ רואה שחורות גם עבור הקהילה

להפטום זרהום, פליט בן 29 מאריתראה, לא היה סיכוי ביום ראשון בערב בבאר שבע. הוא נורה על לא עוול בכפו בידי הקב"ט, ואז נערך בו לינץ' בידי המון זועם. הוא היה במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון. בישראל של סתיו 2015, כשאתה זר, אתה בסכנת חיים. לאחרונה, שוב צפים היצרים החשוכים של נקמה חמה, ברבריות ופראיות, בסימן  "איש הישר בעיניו יעשה".

החזק שולט, והוא מוסת כאספסוף  אחר מי שסומנו כמטרה וכשעיר לעזאזל בידי השלטון. משחר ההיסטוריה, כשלשלטון לא היה פתרון אמיתי למצוקת העם, נמצא השעיר לעזאזל, המיעוט, הקבוצה האשמה, שאם רק תטפל בה הקבוצה השלטת - תינצל. ואיפה אנחנו, הקהילה הגאה, בכל זה?

אם כן, בפרוץ גל האלימות הנוכחי, צצה לה באחת אותה רוח רעה ומוכרת. זו המרחפת מעלינו שנים, מתפרצת ומתגברת מעת לעת, בעתות משבר לאומי. זו המסמנת דמו של מי מותר, גופו של מי הוא הפקר. תחושת פחד בציבור מובנית ומוצדקת, אך שלטון ציני בוחר לתעל וללבות את האמוציות הלאומיות הסוערות לכדי סימון מטרה בדמותם של קבוצות שנואות.

נסיבות הסכסוך נתונות למחלוקת פוליטית סוערת, אך עצם הסימון של קבוצות מיעוט היא עובדה קיימת במציאות שלנו. ערבים מסומנים כאויב, ודמם הפקר בידי כל נושא נשק יהודי, ללא משפט ובדיקה במי מדובר ומהן הנסיבות. השמאלני, אשר מתיוג כמי ש"מגן על הערבי", נחשב לבוגד, וכולנו יודעים מה דינם של בוגדים. גם יהודי מזרחי בעל חזות "ערבית", מוצא עצמו בסכנה במרחב הציבור, והוא עלול להדקר בידיי אחיו היהודי, כפי שקרה בשבוע שעבר בקרית אתא.

כשזהו העליהום הכללי, כשגבולות הלגיטימיות נפרצים, רצח בלינץ' לעיניי כל בתחנה המרכזית היה רק עניין של זמן. זוהי אווירת ה-kkk, ה"קו קלוקס קלאן" הגזעני והאלים של ארצות הברית, השוררת בארצנו, וחוד החנית הם פעילי ארגון הימין הרדיקאלי להב"ה. כשהם המסתובבים ברחובות עיר הבירה, צועקים "מוות לערבים" ואף תופסים ומכים ערבים, כששמאלנים מותקפים לאחר הפגנות וכאדם שחור נרצח בידיי המון משולהב לאחר שנורה - האם איזשהו מיעוט יכול לחיות בארץ הזו בשלווה, מנותק מהנעשה?

האחר הוא לא משלנו

לא במקרה פעילי להב"ה פועלים כנגד קהילת להט"ב, לצד פעילותם כנגד ערבים. הם מבינים את הקשר, הם רוצים במדינה הזו הגמוניה מסויימת, כזו שלא כוללת ערבים, ליברלים והומניסטים, שמאלנים או הומואים. היא כוללת רק מי שמשתייך לקו הלאומני-דתי-גזעני שלהם.

האווירה השולטת כעת היא של חוסר סובלנות מוחלט. אין מקום להשמיע דבר מה אחר מהמקובל, יש רק עמדות רצויות. מכאן גם יש זהויות רצויות. תשאלו את הפטום זרהום. הוא אפילו לא היה ערבי, לא בעל חזות ערבית, צבע עורו שחור ואין למדינת היהודים עימות עם איזשהי קבוצה אפריקאית. הוא לא היווה את ה טייפקאסט של "המחבל הפוטנציאלי". נניח שנורה בטעות בלהט הרגע - מדוע המשיכו להתעלל בו דקות ארוכות, לערוך בו לינץ' צמא דם, כשראו את חזותו, שאינה מאיימת כ"אויב הערבי"?

הסיבה פשוטה: הוא כבר סומן כאחר, כשונה, "לא משלנו". הוא לא כמו הרוב בעל המעמד, אינו לבן, וממילא הפליטים נחשבים כ"סרטן" (ותודה לשרת התרבות מירי רגב). הוא אחר, וזה נחשב נחות בתפיסה הציבורית. דמו כבר הותר. הוא מספיק קרוב בהיותו שחור לערבים, כך שברגע האמת הדקויות לא משנות.

מרגע שהורגלנו לכך שמי אשר נורה בידי "כוחות הבטחון" הוא גם מחבל מסוכן ללא עוררין וגם בן מוות בידי כל דחפין, אזי נחרץ גורלו של אדם שחור, פליט נחות ממילא, חסר כל מעמד וזכויות במדינת ישראל. הוא הזר האולטימטיבי ברגע הכי נורא. הרוחות סוערות, והורגלנו שזה מותר, אם אין מי שעוצר. והפעם לא היה. אז ביצעו בו לינץ' בעודו מדמם למוות.

מישהו חושב שבאווירה ציבורית כזו האוחצ'ה בטוחה? הרי ממילא סולדים ממנה. כל ה"קבלה" שלה בחברה תלויה בהקשבה, בסובלנות, ובתקווה שיבינו שגם לה, ההומואית הנשית, יש זכויות אדם. אך כשהחברה הופכת יותר ויותר קהת חושים, כזו שמותר בה לשנוא קבוצות מיעוט, אתניות או פוליטיות, האוחצ'ה הישראלית נמצאת בסכנה.

עדיין לא בטוחים? בואו לככר ציון בירושלים  כשפעילי להב"ה מסתובבים שם. נראה אתכם מסתובבים שם בבטחה, כש"רואים עליכם". ניסיתי, הייתי שם עם דגל גאווה, הסתובבתי משם לכיוון התחנה המרכזית בעיר, וזכיתי לאיומים ולאווירה אלימה הומופובית מפחידה. לא רק מפעילי להב"ה, אלא מהרחוב המוסת. זה הלומד כי שנאת מיעוטים במרחב הציבורי היא לגיטימית וכי איומי אלימות הם חופש ביטוי.

כך הותקף במוצ"ש האחרון, בתחנת הרכבת בירושלים, פעיל בנוער מרצ. מה הוא עשה? הוא לבש חולצת מפלגה לאחר הפגנה פוליטית שנערכה בעיר. הוא הותקף פיזית בידי אותו חלק מהמון מוסת שלמד שזה לגיטימי. השוטרים הפרידו, אך צידדו בתוקפים, כי גם הם משולהבים. כך נראית דמוקרטיה מתפוררת. ובאין דמוקרטיה - על אילו ערכים נסתמך כקהילה בבואנו לדרוש הגנה, בטחון, חירות ושיוויון?

למנוע את האלימות הבאה

האווירה האלימה והפאשיסטית ברחובות ישראל מסוכנת לנו. האווירה הזו התירה את דמו של פליט שחור מאפריקה, סתם כך, רק בשל צבע עורו. היא מתירה את דמו של כל מי שלא הולך בתלם הלאומי, ומהר מאד נגלה שגם אנו מחוץ למחנה. חברה בה הדמוקרטיה, במובנה המהותי, נחרבת, היא חברה מסוכנת לנו, קהילת להט"ב.

בחברה כזו טרנסית מותקפת על ידי שוטרי מג"ב, והם משוחררים כי היה זה "מעשה קונדס", כפי שאירע בעבר בתל אביב. היא חברה בה אין לזוג הומואים את הבטחון המינימלי ללכת יחד ביד בעיר שלהם, כפי שהוכח לפני כחודשיים. היא חברה בה אין מקום לשיח זכויות האדם ולשיח של חינוך ושינוי אותו אנו מנסים להוביל בחברה הישראלית.

בין הרצח של שירה בנקי לבין הרצח של הפטום זרהום עובר קו ישיר אחד, של הוקעת מי שכבר סומן ככזה המאיים על ההגמוניה הישראלית, וככזה שדמו הותר. לא ניתן להפריד את הרצחם משנאת ערבים ומאווירה אלימה היוצאת משנאה זו בלב הציבור הרחב. לא ניתן להבדיל בין דם שחור לדם ורוד, לא רק מוסרית, אלא גם פרקטית. יהא המצב הבטחוני אשר יהא, עלינו לשים לב לסכנות הטמונות לנו ולכל מיעוט בהלך רוח ציבורי זה, ולצאת כנגדם. זה עשוי למנוע את האלימות והרצח הבאים.

כולם מוזמנים לטקס זכרון ומחאה בגן לווינסקי בתל אביב, הערב (21.10.15) בשעה 18:00. כל הפרטים כאן.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...