אורי שמילוביץ בהפגנה. צילום: תדהר טויכר, פייסבוק.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

להפסיק את ההשפלה לטובת מאבק אמיתי

"אני קורא לחברי ולחברותיי בקהילה לחדול מחיזור נואש אחר פתחי מי שלא רואה בנו כבני אדם שווים וחופשיים. לא זו הדרך ולא זו המטרה". אורי שמילוביץ קורא לשינוי גישה בסיסי בעקבות העצרת בירושלים

בטורי הקודם התמקדתי הנעשה בעצרת "עיר עוטפת אור", שערכו הבית הפתוח ועיריית ירושלים. תיארתי את השתלשלותה המשפילה של העצרת. אך הבית הפתוח והעצרת הזו אינם העיקר. המקרה הזה הינו סימפטום של רעה חולה המתפשטת בקהילה שלנו. אימוץ נרטיב שגוי, הוא שהביא עלינו את העצרת המבישה הזו. זהו פרי הביאושים של שיח המכיל על פני השטח, כשבעצם הוא שיח המוכר אותנו בזול.

השיח המסוכן הזה צובר תאוצה בחודש האחרון. השיח מתבסס על שעתוק של תפיסות ומונחים הלקוחים מסיטואציות ויחסי כוח בין קבוצות סביבנו, אך אינם מתאימים למצבנו. שיח המטיף  להכלה הדדית, לכך שיש להיפגש ולהגיע לפשרות, שצריך להוריד את חומות השנאה, להכיר וללכת האחד לקראת השני, לקבל זה את המחנה האחר.

השיח הזה לקוח ממאבקים בין קבוצות אחרות; בעיקר מהסכסוך היהודי-ערבי, מהקונפליקט הישראלי-פלסטיני. אמנם גם שם אין סימטריה, כי יש צד כובש וצד נכבש, אך עדיין - יש ערבים שרוצחים יהודים ויש יהודים שרוצחים ערבים, יש פחדים אמתיים מפגיעה של הצד האחר, מהשתלטות, ואם רוצים להפסיק להלחם ולפתור את "הסכסוך", אכן צריך להיפגש, להכיר, לנהל משא ומתן ולהתפשר.

כולנו מכירים את השיח הזה כה טוב, ובמהרה אנו משעתקים אותו לענייני הקהילה הגאה. רק שבמקרה שלנו אין לו שום קשר. לא קיים שום "סכסוך" סטרייטי-להטבקא"י, אין שום סטרייט המאויים על ידי הקהילה, אין ולו סטרייט אחד שחי בפחד מאלימות, מאפליה או מדיכוי כלשהו ולו המינימלי ביותר מצד הקהילה או מי מחבריה. הסטרייטים הם אדוני הארץ, אדוני העולם, הם הרוב המוחלט והשולט ללא עוררין בחברה, בתרבות ובכל מקום. אין ולא יכול להיות שום איום על ההגמוניה הסטרייטית השלטת, הם לא חוששים לאבד כלום, זולת את הדיכוי הנבזי שהם מפעילים כלפינו.

יש כאן צד חזק וצד מוחלש, ללא שום אפשרות שינוי ביחסי הכוח הבסיסיים. מכאן, כשאנו משעתקים את שיח "הפלת חומות השנאה" ושאר סיסמאות, מסיטואציות אחרות אל המאבק של קהילת להטבק"א לשחרור מדיכוי, אנו טועים טעות מרה וכהכרח פוגעים במאבק שלנו.

אין סימטריה, יש משא ומתן

אין לי שום התנגדות לפגישות של אנשים להטבקאי"ם ואנשים חרדים או קבוצות סטרייטיות אחרות, לצורך היכרות, קירוב לבבות והיכרות השונה. אך יש לי שתי בעיות מאד ספציפיות בעניין.

האחת היא נסיון ליצור סימטריה שלא קיימת. כהומו, אני מכיר מצוין את "אורח החיים הסטרייטי", אך הסטרייט הממוצע לא מכיר את אורח חיי ואת המאוויים שלי. ברור שהוא צריך להכיר אותי ולא להיפך. בעניין מפגשים עם חרדים ודתיים, אין לי בעיה עם היכרות הדדית. רק חשוב לזכור כי בערכים של הקהילה הגאה, אין דבר מה המונע מהדתי או מהחרדי לנהל את חיו כראות עיניו. לעומת זאת, האמונה האורתודוקסית שוללת את החיים הגאים שלנו, וזאת אסור לנו לקבל.

הבעיה השניה והעקרית היא אווירת המשא ומתן. לנו, הקהילה הגאה, אין מה למכור במסגרת "משא ומתן". אנחנו יכולים רק לבקש לקנות ובחינם. לקנות שיכירו בנו, שיפסיקו לשנוא אותנו, לאיים עלינו, להתנגד לסיום האפליה כנגדנו ואם אפשר שלא יסיתו, יאיימו וגם שלא ירצחו אותנו. אין לנו מה להציע בתמורה. אין לנו סיום דיכוי שנציע, על מנת לפתות את הצד השני בבואנו לבקש את סיום הדיכוי ההומופובי שלו עלינו.

אך כאשר השיח מגיע מעולם הקונפליקטים בין קבוצות נאבקות, אז האווירה היא בהכרח אווירת משא ומתן. כאשר יש משא ומתן, אי אפשר רק לבוא בדרישות ובציפייה לקבל. צריך גם לתת. אז מה עושים כשאין מה לתת? מנסים לייצר יש מאין. וה"יש" הזה, הוא התפשרות על החיים הגאים ועל הזכויות שלנו.

מה כלול במסגרת הפשרה הזו? במה מותר לדכא אותנו ובמה לא! במה אנחנו צריכים להבין שעלינו להישאר בארון ולהסתיר את זהותנו, במה עלינו לקבל שלא יתנו לנו שיוויון זכויות וחירות מלאים, ובמה "ילכו לקראתנו". הכל מתנהל על גבנו בלבד, על חשבוננו, וכך אנו נדרשים "לרדת מעץ הגאווה", בתמורה לצמצום הדיכוי האלים כנגדנו.

הנסיון לייצר סימטריה מלאכותית, מדרדרת אותנו על עברי פי פחת. כי כשנדמה שיש כאן שני צדדים שצריכים להפסיק עם השנאה והדיכוי, אז הקהילה שלנו מתבקשת להתפשר על עצמה. אז ההומופוב של אתמול "יקריב" כשבא לעצרת המתקיימת כנגד טרור הומופובי רצחני, ואנחנו בתמורה לא נחצין.

היעלה על הדעת שהסטרייט או הדתי יוותרו על חלק מזהותם עבורי? בוודאי שלא. אם כן, מדוע יעלה על הדעת שמי שבא להתנגד לאלימות פיזית הומופובית, ידרוש בתמורה את טשטוש זהותי? את הזכות שלי לחיי גאווה ללא שום חשש? מי שלא מסכים עם זכותי למשפחה, עם זכותי לחיי גאווה ללא חשש בכל מועד ומיקום, הוא הומופוב, הוא אוייב ולא שותף לדרך.

מי שחושב שאני שווה רק שלא ירצחו אותי, ושעלי להתחשב ו"להבין" שלהומופובים קשה לתת לי את מלוא הזכויות שלקחו לעצמם, הוא מסוכן כאחרון ההומופובים. הוא שותף מלא לדיכוי שלי, והוא לא מוזמן למרק את מצפונו הציבורי על חשבוני באמצעות הופעה באירועים של הקהילה שלי.

יש להבהיר שאין פשרה

אסור לנו לתת הכשר לכך שיש משא ומתן על עצם הזהות שלנו ועל זכותנו להתקיים. לכל מפגש עם סטרייט או דתי עלינו לבוא בדרישה והבהרה שאין "פשרה" על זהותנו וחיינו, כשם שחייו שלו מובנים מאליהם עבורו. רק מי שמוכן להיות שותף לכלל האלמנטרי הזה, הוא שותף ולא משנה מי הוא ומהי זהותו.

הדרישה שלנו לזכויות אדם עבורנו איננה דרישה "קיצונית", אלא זו הדרישה המינימלית ביותר שלא דורשת שום סיכון מאחרון הסטרייטים לעצמו. מי שמסרב לה פשוט מתעקש להמשיך בדיכוי הלהטבק"אופובי עלינו. באם לא נפנים זאת, שום סטרייט לא יהיה צדיק יותר מהאפיפיור ויבין זאת בעצמו.

אם נמשיך באווירת המשא ומתן הזו, במסגרתה לגיטימי שנתפשר על המשך הדיכוי שלנו, נמשיך להיות אסקופה נדרסת כל חיינו וכך גם הדורות הלהטבק"אים הבאים. שינוי אכן מתבצע אט אט, אך אם אנחנו, המיעוט המדוכא, לא יודעים להבהיר מהי המטרה ושהיא דרישה כה מינימלית ולא "מרחיקת לכת", אז השינוי ימשיך להיות לכיוון מעוות המשמר דיכוי בצורה אחרת, במקום לבער אותו.

זו לא רק מחלוקת על "הדרך". אם אין הסכמה על שחרור מוחלט מדיכוי להטבק"אופובי, אלא "שני הצדדים צריכים להתפשר בדרך להסכמה", אז אנחנו בבעיה. המטרה איננה הסכמה ושלווה חברתית, המטרה היא חיסול כל בדל להטבק"אופובי, למען להבטחת חיים של כבוד לקהילה.

קולות של הכלה, אהבה וקבלה אינם תחליף למהות. אנחנו כה עסוקים בדרך, ב"דרך ארץ", בסיסמאות נבובות על הסכמה ופשרה כערך, עד שאיבדנו את המטרה. אומרים שדרך ארץ קדמה לתורה, אך מה כל כך נימוסי בהכלת הומופוביה?

ההליכה לקנוסה נודעה בהיסטוריה האנושית כסמל של השפלה, וכך גם העצרת הזו צריכה להזכר בנרטיב הקהילתי. אני קורא לחברי ולחברותיי בקהילה לחדול מהמשך ההליכה לקנוסה ההומופובית, לחדול מחיזור נואש אחר פתחי מי שלא רואה בנו כבני אדם שווים וחופשיים. לא זו הדרך ולא זו המטרה. את ההשפלה הזו בואו נחליף בהמשך מאבק גאה אמיתי. אף אחד לא יעשה זאת עבורנו.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...