אילן חלפון
אילן חלפון. צילום: צילום אישי.
עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

סובבו מבט, העלימו עין

הומואים שולחים ידיים, סטרייטים מפשפשים בחיי האישיים. מדוע בקהילה - וגם מחוצה לה - כל כך קשה לקבל זוגיות הומואית מונוגמית מבלי להיכנע לתכתיבים חברתיים וסטריאוטיפים?

אני נשוי כבר משנת 2003. הכרנו בשנת 2000, זוג הומו גאה. גאה במלוא מובן המילה, למשל חלק מווילונות הבית שלנו הם דגלי הגאווה, וחלילה שנפסיד את מצעד הגאווה בעיר בה אנו גרות. 

הזוגיות שלנו מונוגמית. אמנם בתחילת דרכנו, ממש בהתחלה, ממש ממש בהתחלה, חשבנו שהזוגיות שלנו צריכה להיות פתוחה. היא אכן היתה כך בהתחלה, אבל מהר מאוד הבנו שזה לא בשבילנו. לפחות לא בשלב הזה של מערכת היחסים שלנו. 

כבר 15 שנים שזה לא מתאים לנו, וכפי הנראה לעין, זה נושא שאינו עומד על הפרק. אבל הניסיון ליצור זוגיות פתוחה אינו הסיבה שאני כותב. ההיפך הוא הנכון. 

במהלך חיינו הזוגיים עברנו המון, בעיקר שינויים גיאוגרפיים. פעמים חיינו ממש בסצנה הגאה, פעמים בפרברים הכי "נורמטיביים" שניתן לדמיין. משום מה תמיד היתה תחושה של ציפיה מסויימת, בין מהקהילה הגאה הקרובה שלנו ובין אם מהקהילה הסטרייטית הקרובה לנו. 

נגיעות פיזיות שאינן מקובלות

הצד הגאה הביע מחד התפעלות, התרשמות מעצם היותנו כל כך הרבה שנים יחד ועדיין אוהבים, מיניים ומונוגמיים. משום מה, המונוגמיה היתה חייזר לגאווה; משום מה, הדבר נתפס כהזמנה לסקס משותף, משל הזוגיות שלי או של בעלי הינה דבר פרוץ.

זה בא לידי ביטוי בנגיעות פיזיות שאינן מקובלות בשום מסגרת חברתית. כן, אני לא חושב שאדם שלפני דקה פנה אלי או לבן זוגי, יכול להרשות לעצמו לחפון את עכוזי או את עכוז בעלי. לפעמים, מעצם ההפתעה, אותו בחור ניצל מציפורני הכלבה שבי או של בעלי כאיסור טריטוריאלי. 

חשוב לי לציין שאני לא רואה שום דבר פסול בזוגיות פתוחה, בזוגיות ללא גבולות. אני חושב שזוגיות, במיוחד זוגיות גאה, "זוכה" מהפריבילגיה לעצב אותה באופן שמתאים לאותו זוג. 

באופן כללי, אני מאמין שכקהילה אנחנו עדיין בשלבי התעצבות חברתית, אפילו בתוכנו. לכן הכתיבה שלי מגיעה מהרצון להדוף ביקורת כלפינו ואולי כלפי זוגות מונוגמיים אחרים. אני רואה את זה בביקורת ובזלזול בזוגיות מונוגמית, משל היא מאיימת על הזהות ההומואית, כדבר פסול.

מונוגמיה התאימה לי, לבן זוגי, ולעוד רבים אחרים. כן, טוב לנו להיות מונוגמיים בתוך הסצינה הגאה, לצאת לרקוד ולבלות, ואנחנו לא רוצים להתמודד עם התחושה שכל אחד רשאי לנגוע, לחפון, ללטף, משל היינו באורגיה לא מוגדרת. 

מהצד הסטרייטי, או ההטרונומטיבי, היתה פחות ביקורת אלא יותר ציפייה מהשלב הבא. ישנה ציפייה מסוימת לאופן בו הקן המשפחתי שלי ושל בעלי אמור להיראות. זה כולל רכישת בית בפרברים, הבאת ילדים, הנחלת המסורת וכו'. 

אז גם לכם, חמודים וחמודות, אני אומר שישנם כללים שאינם נחלת הכלל. הזוגיות הגאה אולי דומה, חופפת, מקבילה, לזוגיות הסרייטית/נורמטיבית, אך עדיין מדברת בשפה שונה. 

שייכות או נבדלות?

אחרי שעברנו חיים שלמים כחברי הקהילה הגאה, בין אם בארון, תקופה קשה של התמודדות עם דחיה, מאבק להתאמה ועוד, ובין אם מחוץ לארון, כגאים, כ"מוחצנים" וכו', אנחנו עדיין מתמודדים עם הצורך בשייכות או נבדלות.

אנא מכם. תנו לנו לחיות ולעצב את שארית חיינו כפי שמתאים לנו. אם זה לא יושב לכם טוב עם הנרטיבים המוכרים לכם, סובבו מבט, העלימו עין. תחסכו ביקורת, שנו ת'נרטיב, הצטרפו לנרטיב, מה שזה לא יהיה.

קבלו אותנו כפי שאנו באותו רגע נתון. אחרי הכל, שינוי הוא תמידי. 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...