נדב (נדיוש) ענתבי-גרושקה. 
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

גם אני רוצה להרגיש חלק מהקהילה הגאה

בסופ"ש שיתפו חברי #BodyPride את אשר על ליבם בנוגע למסיבות בקהילה הגאה, ועוררו דיון סוער בשאלת האחריות הקהילתית של בעלי ליינים גאים על דימוי הגוף ותחושת השייכות של כולנו

בסופ"ש האחרון שיתפו כמה מחברי הנהגת BodyPride את אשר על ליבם בנוגע למסיבות בקהילה הגאה. אותם להטק"בים, ובעיקר גברים הומואים, פרסמו בפוסטים בפייסבוק שהם לא מרגישים חלק מהקהילה הגאה שאמורה להוות להם בית מבטחים. במקום בית בטוח ומרים, כמה מחבריי ואני לא מרגישים בנוח להגיע למסיבה שנראה שלא מכבדת את הגוף שלנו, המשקל שלנו, ואת היופי המרסק שלנו. במקום להגיב לכל תגובה באופן אישי, זיהיתי תימות שהופיעו בתגובות רבות וניסחתי את תשובותיי.

1. למה אתם תוקפים את בעלי הליינים ומפיקי המסיבות?

אנחנו לא תוקפים אף אחד. זו לא הדרך שלנו. אנחנו משתפים עם כולם את מה שעל ליבנו ומה אותן הזמנות גורמות לנו להרגיש. בפוסטים שלנו חשפנו באופן פומבי ופגיע את הכאב של הרגשת חוסר שייכות וחוסר ייצוג. זו הרגשה לא נעימה בעליל, ולכן אנחנו רוצות לשנות את המצב.

2. זה עסק – לא ארגון קהילתי.

נכון. כל ליין/מסיבה היא עסק. אבל עסקים לא מתקיימים בואקום חברתי, אלא בתוך מערכת חברתית עם אנשים רבים בתוכה. מעבר לזה, אותו ליין/עסק קיים וממשיך להתקיים בזכותם (!) של בליינים רבים שמשקיעים את מיטב כספם כדי להגיע למסיבה, להרגיש חלק ממשהו גדול יותר, להרים, לעשות פאן ולהתקרקס. ולכן, יש לאותם עסקים/ליינים אחריות כלפי הבליינים וכלפי קהל היעד שלהם. אז אנחנו אומרות בגלוי – אנחנו רוצות להגיע למסיבות שלכםן אבל לא יכולות – כי אנחנו מרגישות מודרות ולא שייכות. יתרה מזאת, לא רק אנחנו לא מרגישות שייכות – אלא להטק"בים רבים אחרים שלא חושפים את עצמם אך מודים לנו (בהודעה פרטית) שאנחנו מייצגים אותם ואת הרגשתם. בעלי ליינים/מפיקי מסיבות – אנחנו בעדכם. אנחנו רוצות להרים איתכםן – אנחנו רק מבקשות שבאמצעות שינוי קטן ומאוד ישים ואפשרי – תגרמו לנו להרגיש חלק מהמסיבה שלכםן.

3. אתם לא לערדיות ואין לכם פנים יפות / אתן לא מעניינות מספיק / אתם לא פאן ובגלל זה לא בוחרים בכם לדגמן לאותם פוסטרים, סרטונים והזמנות למסיבות.

אני לערדית היסטרית, יש לי גוף של הוליווד, אני פאן של קרקס ופורח, אני מעניינת מאוד ובעיקר – אני לא מתכוונת לשכנע אתכםן אחרת. אני יודעת מה אני ומי אני. אבל, לא כולם מרגישים באותו אופן כלפי עצמםן. למעשה, כאשר ממשטרים את הגוף שלנו באופן יום יומי ולא מגלים אמפטיה לכאב שלנו כאשר אנחנו מרגישות לא מיוצגות, מודרות, מושתקות, מחוקות ולא קיימות – קשה מאוד לפתח אהבה וקבלה עצמית.

4. אתם צריכים להתעלם מאותן הזמנות למסיבות ופשוט לאהוב את עצמכם.

כן, מאוד קל לדבר, קשה לעשות. איך אפשר לאהוב את עצמך אם אתה כמעט אף פעם לא רואה עוד אנשים כמוך? כשאנחנו מרגישים לבד, אנחנו מרגישים שונים. וכשאנחנו מרגישים שונים, אנחנו מרגישים לבד. בתור בני אדם, יש לנו צורך קמאי להרגיש שייכות, להרגיש חלק ממשהו גדול יותר (במקרה הזה, הקהילה הגאה). אם ייצוגים שונים של הקהילה הגאה לא כוללים אותי בתוכה, איך ארגיש חלק מקהילה הגאה.

5. למה אתם נתפסים להזמנות למסיבות – אין לכם מה לשנות חוץ מזה?

בהחלט. יש לנו ב- BodyPride  הרבה מאוד מה לעשות עד שנעשה סוף לדימוי הגוף השלילי בקהילה הגאה. אבל, אחד הדברים שאנחנו חייבים לשנות, כקהילה, היא הייצוגים של להטק"בים בתוך הקהילה. מדיום אחד בו מיוצגים להטק"בים רבים, ובעיקר גברים הומואים (ודראגיסטיות) הוא הזמנות למסיבות – פוסטרים, פליירים וסרטונים. נכון, פה לא מתחיל ונגמר השינוי – אבל שינוי הייצוגים הלהטק"בים בהזמנות למסיבות הוא חלק מהעניין. ואל דאגה – אנחנו עובדות על פרוייקטים רבים אחרים במקביל. בקרוב, אחד מהם גם ייחשף לכולםן ואנחנו מקווים שתקחו חלק.

6. יש לנו מלא ייצוגים מגוונים של גברים על ההזמנות שלהם למסיבות.

אני לא ראיתי את אותם ייצוגים… או שאני עיוורת. ולא, כרמית מתן תורה או דראגיסטית שמנה היא לא ייצוג של גברים הומואים לא שריריים ולא חלקים.

7. הצילומים פתוחים לכולםן אבל רק החטובים הולכים.

אני מימיי לא קיבלתי שום הזמנה ו/או לא ראיתי שום סטטוס בפייסבוק שמזמין אותי ליום צילומים. אז יכול מאוד להיות שיש מי שמקורב יותר לאותם בעלי ליינים ומפיקים ועל-כן מוזמנים להופיע על אותם פוסטרים והזמנות למסיבות. מעולה. אני לגמרי בעד.

אני לגמרי בעד שאחיותיי, יוני שיין ויואב מאיר, תופענה על כמה שיותר פוסטרים והזמנות. אגב, כמה פעמים יוני ויואב התבקשו להוריד את החולצה? אני לא יודעת אם הן מרגישות בנוח עם זה – אבל אני רוצה לראות עוד ייצוגים של להטק"בים מלאים, שמנים, עם חזה, עם שיערות על הכתפיים ומה לא על אותן הזמנות – ובלי חולצה. רק כך יישתנה הסטטוס קוו. אגב, חשוב לזכור כי אפילו כאשר ישנם גברים ונשים שאינם רזים וחלקים באותן הזמנות או סרטוני הזמנה למסיבה הם לרוב מיוצגים כאתנתחא קומית ולא נלקחים ברצינות ולבטח לא מיוצגים באופן מושך ואטרקטיבי. למעשה, פעמים רבות אותם גברים או נשים מופיעים כ-"שחקני עזר" לדוגמנים השריריים והחלקים באותם סרטונים. דוגמה מובהקת לכך הם הסרטונים (הישנים) של GayVille בהם משתתפת גילה גולדשטיין. גילה היא אישה גדולה מהחיים – במובן המטאפורי והליטרלי – אך היא מיוצגת בסרטונים אלה כבדיחה ואף לעיתים באופן מבזה למדי. לא לזה אנחנו מתכוונות כאשר אנחנו רוצות יותר ייצוגים ויותר גיוון באותן הזמנות. אנחנו רוצים ייצוגים רציניים, מושכים, וכאלה שמתייחסים אליהם ברצינות ובכבוד המתאים להם. כבוד של הוליווד.

8. "סקס מוכר".

האמת היא שזה לא נכון. מחקרים רבים מאוד מראים כי המיתוס הזה פשוט לא נכון. ייצוגים של מה שנתפס "סקסי" בעיני הרוב אינו מוכר יותר מייצוגים מגוונים. לדוגמה, בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר ייצוגים של זוגיות להטק"בית בפרסומות ובקמפיינים (בעיקר בחו"ל), ואותם עסקים (כמו Gap, Target, Starbucks) רואים עלייה משמעותית ברווחים. ולמה זה? בגלל שכאשר אנחנו מרגישים מיוצגים, אנחנו רוצים להיות שייכים ולקחת חלק. כנ"ל לגבי עסקים. אם העסק/התאגיד מייצג אותי, אני ארצה לתמוך בו ולהזדהות איתו. מעבר לזה, לא רק סקס מוכר. ליין האוברקיטש החיפאי לקח צעד אמיץ והוריד את התמונות של הדוגמנים השריריים והחטובים מההזמנות שלהם למסיבות. ליין האוברקיטש הוכיח לכולנו שלא רק שיותר אנשים הגיעו בעקבות שינוי פעוט אך משמעותי זה, אלא יותר אנשים מרגישים שייכים ויותר כיף להם במסיבה עצמה. ובנוסף, הסאבטקסט של הטיעון השגוי "סקס מוכר" או שאני לא סקסית. אז יש לי חדשות: אני כל-כך סקסית – כל קפל, צמיג, סימן מתיחה ושיערה על הכתפיים אצלי הם סקסיים. תשאלו את בעלי.

9. אני אוכל נכון ומתאמן וזאת זכותי.

אין ספק. החיים האישיים שלך והאופן שבו מציג אותם בפייסבוק או בכל רשת חברתית אחרת – זהו עניינך בפרטי בלבד. אנחנו ב- BodyPride  לא נכנסים לך לצלחת, לא מתערבים לך בתוכנית האימונים ולא משמשים כאוצרי הטיימליין שלך. אנחנו כולנו חושבים שבריאות פיזית ונפשית הם קריטיים לרווחתנו האישית ואנחנו לא מעודדות אכילת בורקסים או אכילת סלרי. אנחנו מעודדות לקבלה ולאהבה עצמית – ללא תנאי וללא קשר למה אכלנו אתמול, כמה פחמימות תקענו בארוחת החג, האם הלכנו למכון היום, והאם הלערד מגריינדר רוצה לפרק אותי. גם אני אוכלת קייל, הולכת למכון, מעלה תמונות לפייסבוק וגם – רוצה להביא לשינוי ולעשות סוף לדימו הגוף השלילי בקהילה הגאה.

10. מה חדש? נשים חוות דיכוי גוף כבר שנים.

נכון מאוד. דיכוי גוף בקרב נשים הוא שיח פמיניסטי משמעותי שמקורו כבר בשנות השישים. אנחנו ב- BodyPride  מתכתבים עם אותו שיח ומעלים את נושא דימוי הגוף השלילי ודיכוי הגוף לשיח רחב בקרב הקהילה הגאה במטרה לשנותו. האחד לא בא על חשבון השני, אדרבה, אנחנו ב- BodyPride משתפות פעולה עם קמפיינים וארגונים פמיניסטיים אחרים הקשורים לדיכוי גוף כמו שוברות משקל ומלכוד 42 (חפשו אותן בפייסבוק).

* * *

ומעבר לזה, חשוב שכולנו נזכור כי אל לנו להתווכח עם רגשות של אנשים, על אחת כמה וכמה כאשר הם הופכים עצמם פגיעים ומשתפים את שעל ליבם באופן גלוי ופומבי. אני בחיים לא התווכחתי וגם לא אתווכח עם רגשותיו של בן אדם. כל רגש הוא לגיטימי ולרוב מטרתו ללמד אותנו משהו לגבי עצמנו ולגבי הסביבה שלנו. כאב לי לראות את שלל התגובות שממשיכות להדיר, להשתיק, להאשים, להתעלם, להעליב ולאף למחוק כל מי שאינו שרירי, חטוב ו/או חלק. יש מי שיטענו שאני רגישה מדי ומגזימה – אבל אני הרגשתי פגועה. לא הרגשתי פגועה כי אתם לא מסכימים איתי, אלא בגלל שלא הקשבתם. וכאמור, עם רגשות לא ניתן להתווכח. עם רגשות אסור להתווכח.

מקווה שתצטרפו אלינו לדיון החשוב הזה וביחד נוביל את השינוי הקטן אך המשמעותי הזה כדי שנוכל כולנו להרימלא במסיבות ולהרגיש חלק ממשהו גדול יותר – הקהילה הגאה הכה מדהימה שלנו.

נדב (נדיוש) ענתבי-גרושקה היא סטודנטית לפסיכולוגיה ובריאות הציבור באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק וחוקרת הומופוביה וקהילות להטק"ביות. ביחד עם אחיותיה לקהילה הגאה היא הקימה את פרוייקט BodyPride שמטרתו לקדם דימוי גוף חיובי ואהבה עצמית בקרב הקהילה הגאה. הצטרפו אלינו בפייסבוק: BodyPride

חפשו את נדיוש בפייסבוק:  Nadav Antebi-Gruszka  

בטוויטר: @TheNadiva

 

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...