עוד בתרבות ובידור
 >  > 

חתונה מאוחרת

"התחתנתי עם קומוניסט", ספרו האחרון של פיליפ רות, משרטט את פני החברה האמריקנית בתקופות שונות במאה העשרים, ושוזר בהם את סיפור חייהם של שלוש דמויות, ואפילו יהודיות

פיליפ רות הוא היום אחד הסופרים האמריקאים החשובים ביותר, ולא סתם אמריקאי - יהודי אמריקאי. בספריו כמעט תמיד ישנו גיבור יהודי הרואה ומפענח את מה שקורה. גיבורו "הסופר נתן צוקרמן" חוזר בספרים אחדים, והוא הן גיבור, הן משקיף, והן מפרש, ונתפס לרוב כבן דמותו של רות עצמו. אם סול בלו היה הסופר היהודי הגדול של דור המלחמה ושנות השישים, הרי שהעביר את הלפיד לפיליפ רות, וזה, יש להניח יעביר אותו בתורו לנתן אנגלנדר הצעיר, שגם סיפוריו הקצרים כבר תורגמו ופורסמו בארץ.

רות פרץ לעולם הספרות עם "מה מעיק על פורטנוי", שהרגיז את הקהילה היהודית - מה זה הצעיר החרמן הזה, שלא יכול להתאפק ומאונן אפילו בעזרת פרוסת הכבד שאמו אמורה לבשל אחר כך? רות עובר בספריו מתקופה לתקופה, ומצליח לשקף נאמנה את המציאות האמריקאית על כל הטוב והרע בכל תקופה. בתוך העולם הבדיוני שהוא יוצר שזורות הרבה מאוד עובדות אמיתיות, ומכיוון שגיבורו הקבוע הוא סופר הרי שיש נטייה לחבר בין השניים, הבדיוני והמציאותי, ולראות בכתבי רות סוג של ביוגרפיה מתמשכת, אלא שאין כל הוכחה לכך שזהו אכן המקרה. שמו של ספרו החדש "התחתנתי עם קומוניסט", מקשר באחת לשמותיהם של סרטי סוג ב', בי-מוביז, משנות החמישים. סרטים אלה היו מוקרנים לפני הסרט הראשי - שני סרטים בכרטיס אחד, ורובם התכוונו להיות זבלונים זולים עם שמות כמו "התחתנתי עם ערפד" או "התחתנתי עם רוצח".

הספר נפתח בתיאור של מורה לספרות מורי רינגולד, מפי אחד מתלמידיו. תוך כדי התיאור אנו מתוודעים גם לגיבור האמיתי של הסיפור, אחיו של אותו מורה, איירה רינגולד. התלמיד פוגש במורו בשנית כשהוא בן תשעים, כשהוא מגיע להשתתף, בגילו המופלג, בקורס קיץ שכותרתו "שיקספיר עם תום האלף". שם כזה, המוזכר בתחילת הספר, מרמז לנו על נתיב אותו נצטרך לחפש בהמשך - האם הספר הולך להיות טרגדיה שקסיפירית באלף שלנו? כבר נרמז כיוון הסיפור.

מורי פוטר ממשרתו ב-1955, ארבע שנים אחרי שאיירה נכלל ב"רשימה השחורה" והושעה מעבודתו ברדיו בגלל היותו קומוניסט. העילה לפיטוריו של מורי - סירובו לשתף פעולה עם "ועדת הקונגרס לפעולות אנטי אמריקניות". שום דבר טוב לא יכול להתפתח מההקדמה הזו הפותחת סיפור של שני אחים. כבר בתחילת הסיפור קורא מורי למספר בשמו, נתן, ואנו כבר יודעים שניפגש שוב עם מכר ספרותי וותיק, הסופר נתן צוקרמן, צילו הספרותי של פיליפ רות, המקשיב לסיפור שני האחים, ומעלה פרטים רבים מההיסטוריה הפוליטית האמריקאית - תהליכים של ימין נגד שמאל חדש, המנסה להתארגן באמריקה של אחרי המלחמה ובתחילת ימי מסך הברזל. לפי החלוקה בת ימינו רוב גיבורי הספר הם מהשמאלנים. לא רק את סיפור ועדת החקירה של הסנטור מקארתי מעלה מורי בסיפורו, אלא גם צילה של "סיירת החתרנות" צף ומוזכר. בדרך עמוקה זו ילך מורי רינגולד וינתח לעומק תופעות חברתיות, מאפייני אופי של פוליטיקאים ושל אנשים מהשורה, הכל בקווי עומק עם השלכות לרוחב התהליכים והאנשים בעבר הקרוב והרחוק. חלק מהשמות אמיתיים ולקוחים מתוך רשימות המשתתפים בוועדות הללו.

מורי הופך למוכר שואבי אבק מדלת לדלת, ונלחם להקים את איגוד המורים, עליו הוא גאה. תוך כדי הסיפור מגלה נתן, המאזין, כי גם הוא היה מעורב, בעקיפין, בסיפור, היות שבשל איזושהי תקלה הוא רשום כאחיין של הרינגולדים. לכן כשהגיש בקשת מלגה, נתן נדחה, ועד לאותו יום לא הבין מדוע. מכאן מתחיל להתגלגל סיפורו של איירה, שהיה שחקן רדיו מפורסם, וגילם בעיקר דמויות בתסכיתים מההיסטוריה האמריקאית. הימים הם טרום הולדת הטלוויזיה, ודרמות הרדיו היו הבידור האיכותי והפופולארי ביותר בכל מקום בעולם (אפילו בארץ, עם תוכניות כמו "המסך עולה" או "משפחת שמחון").

נקודת המבט של המספר מתחלפת, ונתן עצמו מחליף את מורי בתפקיד המספר, ומתעד את ימי נעוריו ומפגשיו עם איירה, שלקח אותו לפגוש הן מועמד לנשיאות, והן את הזמר הענק פול רובסון. רק אחרי שגמר לטוות את הרקע החברתי-פוליטי של הימים בהם מתרחש הסיפור, כשאנחנו מכירים את האווירה הפנים אמריקאית, מתחיל סיפורו של איירה, המסופר מפי מורי ונתן חליפות. הסיפור מוליך את עצמו בשני מישורים - סיפורו של איירה, המתבשל לאיטו, וסיפורו המקביל של הנער נתן, המתחיל לזהות את רצונו לכתוב. תוך כדי סיפור ילדותם מתאר מורי לנתן את החיים בניוארק של הימים ההם. איך ילד יהודי גדל בשכונה שכולה איטלקית, ובמקום להצטרף, בשל כוחו הפיזי, לחבורות של מאיר לנסקי או בגסי סיגל, הוליכו אותו החיים להיות קומוניסט. מורי קורא נכון את איירה אחיו ומיטיב לתאר אותו ואת מניעיו. אם נתן הילד מתאר לכאורה בנאמנות מה שראה ושמע, קולו של מורי בסיפור הוא הקול המבאר האמיתי של התופעות שנער צעיר ראה בתמימות.

איירה, שזוכה לפרסום והצלחה גדולה, פוגש באיב, שחקנית מפורסמת אף היא, נסחף אחריה ונושא אותה לאישה. עד מהרה היא מתגלה כיהודייה המסתירה את יהדותה - סוג של יהודייה בארון, השונאת כל מי שנראה יהודי לדעתה. למעשה אנטישמית. וחייו הביתיים של איירה הופכים דחוסים ברוחות רעות. פיליפ רות היה נשוי זמן מה לשחקנית קולנוע ובמה מוכרת בזמנה, קלייר בלום. לאחר גירושיהם כתבה בלום ספר משמיץ על רות. נראה כאילו הוא הוא מחזיר לה, ומשתמש בדמותה ובדמות ביתו החורגת לתאר את אשתו השחקנית של איירה ואת ביתו החורגת. השינוי החיצוני הגדול ביותר שנוקט רוצת כדי לטשטש את דמותה של בלום הוא הפיכת הדמות הספרותית לשחקנית שהתחילה את דרכה בתקופת הסרט האילם. הוא מתאר את איב כשחקנית בתפקידי נשים בשמלות ערב וכובעים מעניינים. היא למדה לשחק ליידיס על הבמה והעתיקה את ההתנהגות הזאת לחיים, אך מתחת להעמדת הפנים האצילית חייתה אישה אחרת לחלוטין.

את הקטע בו מוריי הזקן מנתח לנתן המבוגר את דמותה של איב היהודייה המתחפשת לגויה, הסיבות והתהליכים, אפשר היה בקלות רבה, בשינוי קל של כמה מילים, להפוך להסבר למושג "סטרייט אקטינג" ההומואי בימינו. הסבר חריף ונוקב על להיות יהודייה אנטישמית בארץ שמאפשרת להיות כל מה שעולה על דעתך להיות. "דע לך, שאם אתה רוצה להיות גוי אריסטוקרטי אמריקני אמיתי, עליך להעמיד פנים, בין שאתה חש זאת או לא, כי אתה רוחש אהדה כלפי היהודים. זאת הדרך הערמומית לעשות זאת. הסוד של היותך אריסטוקרט נבון ומתוחכם הוא, שבניגוד לכל האחרים, אתה כופה על עצמך להתגבר, או להיראות כמי שמתגבר על תגובת הסלידה מן השונה. אתה יכול עדיין לתעב אותם בסתר לבך, אם אתה מוכרח. אבל אי היכולת להתחבר ליהודים בקלות, בקלילות וברוח טובה, הייתה מכשילה אריסטוקרט אמיתי. בקלילות וברוח טובה. כך נהגה אלינור רוזוולט. כך נהג נלסון רוקפלר"

תחליפו את המלה "יהודי" ב"הומו" ויש לכם ציור מדויק של הומופוביה מופנמת. "איב חשבה: אם אני שונאת יהודים, איך ייתכן שאני אהיה יהודיה? איך אפשר לשנוא את מה שאת? היא שנאה את עצמה ושנאה את הופעתה" לאיטה נפרשת טרגדיה שקספירית מודרנית של ענק שנופל מכיסאו הרם. סופו הרע של איירה ונסיבות מותו העגום הולכים ונרמזים. קודם בהתייחסותו של נתן לאיש הנפילי שלאט לאט נמאס עליו, כשהוא מבין שלאיירה יש מעט מדי מחשבות משל עצמו, והוא חוזר על תכתיבי המפלגה. איירה עם כל משוגותיו הוא איש צבעוני ורבגוני. בהחלט מלך של עניים.

ההשפעה הבאה והחשובה ביותר על נתן היא של מורו לספרות באוניברסיטה, המקלף ממנו את הכתיבה המניפסטית בעד מעמד הפועלים, ומשכנע אותו שאומנות היא למען האומנות בלבד, ולא למען שחרור בני האדם מכבלים. נתן הולך ומשיל מעצמו את העטיפות שאיירה עטף אותו בהן. הוא מוצא לו מישהו חדש להעריץ אותו, מישהו המשקיע בנתן שעות על שעות של חינוך מחדש ומרחיב את אופקיו לספרות ולמוסיקה. נתן משתנה ומתרחק מאיירה. ובעוד החלום האידיאולוגי נשבר, ונתן הולך ומגלה עולמות חדשים, מגיעות הרשימות השחורות לאיירה, והוא וכל צוות התסכיתים שלו ברדיו מפוטרים. בסצינה קומית בחלקה מגיע גם סופו של הקשר הזוגי עם איב. היא מפרסמת ספר בשם "התחתנתי עם קומוניסט" ובו היא קוברת את איירה עשר אמות באדמה. בהקדמה לספר היא כותבת "התחתנתי עם קומוניסט מקיאווליסטי. אדם מרושע וערמומי להפליא אשר כמעט הרס את חיי, את הקרירה שלי ואת חיי ילדתי האהובה. וכל זה כדי לקדם את מזימתו של סטלין להשתלט על העולם" ולאיירה לא נותר עוד מקום להתחבא באמריקה. בפרק האחרון הפתעה רודפת הפתעה ודעת הקורא על גיבורי הסיפור משתנה ועוברת טלטלות שונות. כמו בטרגדיות הגדולות, אף גיבור לא יוצא טוב מהסיפור. שניים מתים והמספר, נתן, אוהב האדם לשעבר, מתרחק מכולם וחי בבקתה בודדת מנותק מבני אדם.

האם הספר הוא אנטי קומוניסטי? כן ולא. הוא בעד חופש המחשבה, נגד הניסיון לאכוף דעה נכונה אחת על כולם, ובעקיפין - נגד שטיפת המוח העלולה לבוא מכל כיוון מחשבה המנסה לכפות את עצמה כאמת יחידה. הספר הוא גם אזהרה מהעלול לקרות למדינה שמיעוט מצליח להכתיב לרוב מה עליו לחשוב, והופך כל מי שחושב אחרת לאויב, לבוגד. הוא נגד המחשבה ש"מתנת המפלגה (הקומוניסטית) לסופר היא השקפת העולם הנכונה והאמיתית היחידה" והוא נגד גל המקרתיזם בכל כיעורו. אלא שהספר, למרות הרקע הלכאורה פוליטי וערכי, הוא אנושי מאוד. הוא גם רומן חניכה של נער מתבגר בן חמש עשרה, הנשבה בקסמם של רעיונות. החלום האידיאולוגי ושיברו. למרות שאיירה הוא הגיבור הראשי ומורי מוליך ומספר את העלילה, נתן הוא הגיבור הסמוי עליו עברו התהליכים העמוקים של ההתבגרות. שינויים רבים חלים בגיבורי הסיפור הזה במשך השנים. מהפכים רעיוניים ונפשיים.

יש בספר הזה כל מה שאפשר לצפות לו מספר טוב. עיסוק ברעיונות וערכים, סיפור שובה לב, דמויות אמינות שאפשר להזדהות ולאהוב אותן או לשנוא, בהתאם, ולמי שחשוב - הן גם יהודיות. דמותו של איירה, אותו הר אדם שלא למד כלום מלבד דיאלקטיקה מרכסיסטית. איב, שחקנית השוכחת לעתים שמוצאה יהודי. נתן, הילד והמבוגר, השומע ונזכר בסיפור מפי מורי, מורו לשעבר, וזקן בן תשעים הזוכר כל פרט. הספר מספק רוחב יריעה פנורמי של תהליכים חברתיים תקופתיים חשוכים, מאיר אותם, מסביר ומעמיק, מתוך הסיפור האישי ולא מתוך כותרות בעיתון. רות מצליח להחיות עבור הקורא תקופה שלמה עד לפרטים הקטנים. ספר קריאה כמו שספר צריך להיות.

פיליפ רות, התחתנתי עם קומוניסט. 344 עמודים בהוצאת זמורה-ביתן

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...