אלון ליפליס. צילום: צילום אישי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

הארון - חומות של טרור

הארון הוא לא מקלט ואינו מגן. הוא תשתית לביסוס השנאה ומיסוד הדיכוי שלנו. זהו ארגון טרור ממוסד, שבא לשים לנו גבול, למשטר את המגדר שלנו, את האהבה שלנו, את המיניות שלנו, את החשקים שלנו, את הפנטזיות שלנו ובעיקר את החופש האישי של כל אחד ואחת מאיתנו.

בתקופה האחרונה עולה טיעון אלים במיוחד שתופס תאוצה מחדש, בעיקר בקרב חברותיי וחבריי הלהטבק"איםות. בכל פעם שמתנהל דיון ציבורי, פייסבוקי או להטבק"אי סביב דמות ציבורית, חבר/ת כנסת או איש/ת תרבות שיש חשש שיצא/ה מהארון, חשף/ה פרט לגבי אורח חיים להטבק"אי כלשהו וכדומה, קמיםות להםן דובריםות, בעיקר חילוניםות, ליברליםות* ובעיקר להטבק"איםות בעצמםן שבאיםות להגן ולסמן את הצורך בשמירה על זכותו של אדם, באשר הוא אדם, להיות בארון.

בימים האחרונים אני מניעה את גלגלי מוחי לאחור ומעלה זיכרונות מתקופת נעורי, טרם יציאתי הדרמטית מהארון ההומואי. נזכרת באותו ארון שבו חייתי ומנסה להיזכר כאחרונת זקנות השבט, מאילו זכויות ליברליות נהניתי בתור ארוניסטית עלובה, בודדה, עצובה, מבוהלת ורמוסה בכרמיאל של שלהי הניינטיז.


האם הייתה זו השנאה העצמית שחונכתי וגדלתי עליה? אולי קללות ההומו המסריח ששמעתי מכל עבר? אולי הבוז והאלימות שספגו להטבק"איםות אחריםות שהיו סביבי ונזרקו מבתיהםן לרחוב? אולי הפחד והחשש לדבר על הרצונות, הפנטזיות והצרכים שלי? אולי בעצם הייתה זו הזכות לאיום שלא יקבלו אותי במשפחתי? ואולי זכות גדולה הייתה לי לבכות לאל שישנה אותי כדי שלא ישנאו אותי יום וליל? או הזכות לאינסוף המחשבות שמילאו את ראשי לגבי האפשרות שאשים קץ לחיי?

למה מתכווניםות אותםן ליברליםות* שכל כך דואגיםות לזכויות הלהטבק"א לחיות בארון הקסום. האם הםן מגונניםות עלינו מהטרונורמטיביםות אחריםות שירמסו אותנו אם ידעו שאנחנו להטבק"איםות? האם הםן דואגיםות לחיי הפרט הסוערים שלנו? או אולי למצבנו הנפשי העדין?


אה, אני יודעת! הםן דואגיםות שנעבור תהליך. 
כן, תהליך. כמו שזחל גדל, הופך לגולם ובסוף יוצא פרפר? 
אבל הוא לא חייב לצאת מהגולם. הוא יכול להישאר בפנים. כאילו, הוא לא חייב להראות בכל מקום שהוא פרפר או נהיה פרפר. זה עניין שלו. לא צריך למשטר. זה בסדר אם יחיה בגולם.


בעצם זה כמו הזכות של בעלי החיים לחיות בגן החיות. הםן יחיו בכלובים ואז בני/ות אדם או חיות אחרות לא ירצחו אותםן. 
נניח כמו שמחזיקיםות פרות בכלובים? או עזים או תרנגולות? זה טוב להםן. אחרת איך הם ישרדו בטבע? הם הרי מבויתיםות. 
אם לא אנחנו, הםן ימותו. אז אנחנו נגדל אותםן, נמכור אותםן, נשתמש בהםן ואפשר גם לאכול אותםן. ככה זה בטבע.


הארון הוא סוד שיש לשמור עליו לפי חוקי בית הכלא ההטרונורמטיבי. על כולכםן לציית. 
עונש חברתי כבד יוטל על מי שיפר את החוק. שימרו על סודם האפל של הסוטיםות. 
זה לטובתםן. הםן עובריםות תהליך.


מדוע אנו עובריםות תהליך? מהו התהליך שאנו עובריםות?


מגיל אפס מלמדים אותנו לשנוא את עצמנו ואת אלו שמתנהגיםות, חושביםות ונראיםות כמונו. 
שנים על גבי שנים אנו נאבקיםות על מנת לקבל את עצמנו, את מגדרנו, את נטיותינו ואת זהותנו. כנגד כל הסיכויים. 
כנגד כל מה שגדלנו עליו. 
כנגד כל מה שחינכו אותנו להאמין בו. 
כנגד "עתיד האנושות", "כנגד הטבע", הדת והאלוהים.


ואז, רק אז כשסיפרתי. כשהיה לי קצת כוח לעמוד מול כל השנאה, לחשוף ולשתף, בין התסכול והדמעות, התחננו הליברליםות* שחיבקו אותי חזק-חזק שלא אספר לאחרים. 
כי לא כולם צריכים לדעת. לא חייבים לדבר על זה. 
אולי תחיה עם אישה כזו שלא רוצה מין. 
למה אתה לא יכול להיות כמו כולם. 
לא צריך לנפנף בזה. 
אתה בנאדם לפני שאתה הומו. 
לא צריך להיות כמו הקוקסינלים שרוקדים בחוטיני ורוד במצעד בתלאביב.

אתה יכול להיות אותו אלון. זה לא מעניין אף אחד מה אתה עושה במיטה.

 

מאז שיצאתי מהארון גיליתי שבני/ות האדם מאוד מתענייניםות בחיי המין והמגדר שלי.
אתה גבר או אישה במיטה? 
איך מחליטים אצלכם? 
מתי גילית שאתה הומו? איך הבנת את זה? 
ניסית להיות עם בנות? 
אנסו אותך בילדות? 
אתה לא רוצה ילדים? איך תעשה ילדים?
יש לך בעיות תקשורת עם נשים? 
למה אין לך חבר/ה?
אתה לא רוצה חתונה? 
זה לא כואב? 
זה לא מגעיל אותך? כי זה ממש דוחה אותי. אני לא מבין/ה את זה.
למה אתה מדבר בנקבה?

 

ואז מגיע הקיץ. בני/ות אדם באיםות לספר לי שהםן לא מביניםות את מי זה מעניין מה אנחנו עושיםות במיטה ולמה ילדים צריכים לראות את זה. קטע קווירי של הטרונורמטיביםות.

 

ומיד יצוצו הליברליםות* שבאמת, אבל באמת, אכפת להם מאותםן מסכניםות שחייםות בארון. 
הםן יסבירו לי שצריך לתת לא/נשים את הזמן שלהםן, 
זה התהליך שלהםן, בקצב שלהםן, ממש לא שלי. 
אל לי למשטר את הזכות שלהםן לחיות בארון. 
איזה נזק יהיה לאותםן א/נשים שתוציא מהארון? 
גם לך לקח זמן, וגם לך היה תהליך.

 

ואני שואלת, איזה נזק נעשה ללהטבק"איםות החייםות בארון?
איזה נזק נעשה לי?
איך נראיםות ונשמעיםות אותםן א/נשים החיים בארון?
איך הארון השפיע על חייכםן?

הארון הוא לא מקלט ואינו מגן. 

הארון הוא תשתית לביסוס השנאה ומיסוד הדיכוי שלנו.

הארון הוא כלי שמעודד להטבק"איםות להשתתף במעגל הדיכוי כלפי עצמםן. 

הארון הוא ארגון טרור ממוסד. 
מדובר כלא סוציאלי הטרונורמטיבי-סקסיסטי. 
כלי דיכוי אלים שקיים אלפי שנות דור. 
כזה שמתוחזק ברוב המוחץ של תרבויות האדם, דתיות וחילוניות, משחר האנושות. 
הארון בא לשים לנו גבול, למשטר את המגדר שלנו, את האהבה שלנו, את המיניות שלנו, את החשקים שלנו, את הפנטזיות שלנו ובעיקר את החופש האישי של כל אחד ואחת מאיתנו.

 

הארון הוא לא זכות, הארון הוא דיכוי אלים ואכזרי.

אנחנו לא צריכיםות לשתף פעולה עם המשטור והדיכוי הזה.

הגיע הזמן להפיל את חומות הטרור שמפרידות בין אנשים שיצאו מהארון, לבין אלו שנאצלים לחיות בתוכו.

הגיע הזמן שנבין שהתבנית הזו היא הבסיס לסבל ולייסורים ש"בתהליך" ההשלמה שלנו עם עצמנו.

להבין ש"התהליך" הוא בעצם מלחמה מול טרור הטרונורמטיבי שאנחנו נותנים לו יד.

 

אין כאן שום תהליך של יציאה מהארון.

אנחנו לא נולדים בארון - הטרור ההטרונורמטיבי האלים שולח אותנו אליו בכל רגע נתון.

התהליך הוא העמידה מול האלימות העיקשת של כל מי שלא מסכיםה לקבל אותנו כלהטבק"איםות.

הארון הוא יד הברזל שדוחקת את החופש והצרכים שלנו לצד לטובת רמיסה והכתבת קוד חיים אחיד, מדכא וטרוריסטי.

 

אני כותבת כאן בקול רם וצלול.
סורי, לא מתאים. 
לא מוכנה להיות שותפה לארגון טרור שמכנה כלא סוציאלי "זכות לפרטיות".
לא אהיה חיילת בצבא ההטרונורמטיבי שקורא לדיכוי אלים "בחירה" ו"תהליך".

 

הארון הוא טרור, ושום תירוץ לא יעזור.

מחבקת את התגובות

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...