אפרת קולברג וקפוצי התחת בלבונטין. צילום: אופק עוגן.
עוד בתרבות ובידור
 >  > 

זו המוזיקה שעוזרת להמשיך

לפעמים לא צריך מטאל שייכנס ישר למקום הרגיש ההוא בבטן, או סונטה קלאסית בשביל לדמוע לצלילי מוזיקה. ההופעה של אפרת קולברג וקפוצי התחת עושה את כל זה ועוד - במקום בו הקהילה הלסבית משגשגת

אחרי שבוע לא פשוט לקהילה בפרט ולמדינה בכלל, הגיעה בדיוק ההפוגה שהייתי צריכה; רגע של נחת בתוך הטירוף שהיה מנת חלקנו לאחרונה. בערב שישי, מתוך הלחות התל אביבית הדביקה, מיהרתי לחמוק אל לבונטין 7 ולצלול אל אולם ההופעות. שורות-שורות של כיסאות מילאו את המקום, המארח בימים כתיקונם בעיקר מופעי עמידה. באולם לא נותר כיסא אחד ריק וניתן היה להבחין בעין בלתי מזויינת בנוכחות להטב"קית מרשימה.

אם יש משהו שלא חסר בקהילה שלנו הוא זמרות ויוצרות מוכשרות כמו גם קהל נאמן, אך ההופעה הזאת עלתה על הציפיות. את הערב פתחה ג'ודי ענתבי, יוצרת רוק נשי מקורי ולהקה של אשה אחת שביצעה ארבעה שירים מתוקים-מרירים באנגלית ועברית, והצליחה להלהיב את הקהל לקראת המופע העיקרי של הערב: אפרת קולברג וקפוצי התחת.

את קולברג שמעתי לראשונה לפני שנים, וכבר אז היא נחקקה בזיכרוני כזמרת-יוצרת מוכשרת עם המון פוטנציאל. לא פעם תהיתי לאן היא נעלמה ובערב הזה קיבלתי תשובה לתהיות שלי. הרכב בלוז-רוק רך, עברי, מקורי, סוחף ומקצועי להדהים, עם שם לא קליט בעליל, הימם אותי. מי שתפס אותי לגמרי לא מוכנה היה זיו וולפסון, גיטריסט שבעורקים שלו זורם לא רק דם, אלא גם בלוז טהור באיכות של פעם, עם סאונד ו- feelנדירים היוצאים מהמיתרים ישר אל הלב.

המקום בו הקהילה הלסבית משגשגת

לקול תשואות רמות יצאה אפרת קולברג ופתחה בשיר "איך ולאן", החושף הרהורי נפש ונוגע בעצבים חשופים. טקסט כל כך אישי ועם זאת הרבה שורות בו נשמעו לי אקטואליות עד כאב. "מאחוריי ומלפניי תמונה מעורפלת עמומה / צריך להמשיך / אבל איך ולאן", שאלות ששואלים את עצמם רבים עכשיו. ככל שההופעה נבנית משהו שוקע. איזו תחושת רוגע ובטחון שעונה על השאלות האלה, אפילו אם רק לרגע.

מילות השיר לא בא לי מתארות היטב את מה שכנראה כל אישה בקהילה הרגישה בשלב כזה או אחר בחייה. "לא בא לי להשתייך לקהילה", היא אומרת בשיר בפשטות והיופי הוא באירוניה, כי לפחות עבורי, האפלולית של בר לצליל קול נשי מלווה בגיטרה הוא בדיוק המקום בו הקהילה הלסבית משגשגת.

הקטיפה המחוספסת שהיא הקול של אפרת הדגישה מילים מינימליסטיות ומדויקות, לעתים פוליטיות, אבל כל כך אישיות. בכתיבתה היא נוגעת בזהות, במערכות יחסים, בבדידות, בחברה שלנו ובמקום שלה בכל זה, והיא עושה זאת באופן כל כך אמיתי שאי אפשר להישאר אדיש.

בין עשרת השירים שאפרת כתבה, הלחינה וביצעה הסתתר השיר "הכל ללב" של יוצרת מוכשרת בשם אוריאנה שפי שפשוט נכנס מתחת לעור. כולם, אגב, יהיו חלק מאלבום הבכורה שלה היוצא לאור בימים אלו.


צילום: אופק עוגן.

אגרוף מדוייק ישר בבטן

האישיות הכובשת והכריזמה שיש לאפרת על הבמה, הכימיה עם חברי הלהקה והאהבה שלה לקהל, ניכרים לאורך כל ההופעה. לקול הקריאות הנלהבות ומחיאות הכפיים הם עלו לבמה להדרן והרעיפו ביצוע קצבי ונפלא לשיר איתו נפתחה ההופעה, כמו הפיחו בו חיים חדשים וכיוונו מחדש את המילים לסולם ומסר אחרים.

מורן מייזלס הפליאה ללוות בקלידים, הרמוניקה ושירה; איתי טל אחז בגיטרה ועם קול בהיר הצטרף לחלק מהשירים; גיא ברתור חמוש בבס ויוקליילי; וטל כהן על התופים – כולם פרפורמרים מוכשרים מאוד, אולם הדבר היפה היה לראות ובעיקר לשמוע אותם מנגנים יחד ,כאילו הם נולדו לזה או לפחות עשו חזרות יחד בערך מאז גן חובה.

הרבה זמן לא שמעתי מוסיקה שהיא לא מטאל או רוק הנותנת אגרוף מדוייק ישר בבטן; יצירה שהיא לא סונטה קלאסית לאורגן, ובכל זאת סוחפת למקום אחר ומעלה דמעות בעיניים. רוצו לבדוק מתי ההופעה הבאה שלהם. אתם תודו לי אחר כך.

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...