נדב (נדיוש) ענתבי-גרושקה. 
 > 

רחב יותר - כואב פחות: חוכמה עתיקת יומין והקשר לקהילה הגאה היום

כלהטק"בים, פיתחנו לעצמנו דימוי עצמי שלילי למדי בגלל המרקם החברתי ההומופובי בו אנחנו חיים. אנחנו נושאים פצעים נפשיים רבים, ובגלל אותם פצעים נפשיים, אנחנו לא מוכנים להתמלא באהבה עצמית. הגיע הזמן לשנות את זה

עם השקת פרוייקט BodyPride בחודש יוני, עשרות פוסטים ותמונות של להטק"בים (בעיקר גברים הומואים) ואף כמה נשים סטרייטיות שטפו את הפייסבוק של כולנו. זכינו לקרוא בכנות מרגשת ובאומץ רב את הסיפורים האישיים של להטק"בים רבים בהתמודדותםן עם דימוי הגוף השלילי שלהםן. כל סיפור מציג רובד נוסף ומעניק מימד חדש לנושא שמעסיק את כולנו כל-כך - דימוי הגוף שלנו. כל פוסט זכה ללייקים רבים ולתגובות חמות ומרגשות לא פחות מהפוסט עצמו. קיבלנו אלפי הודעות תמיכה מלהטק"בים שהרגישו פחות בנוח לחשוף את עצמםן בפייסבוק, אך הודו לנו על היוזמה. חברותיי ואני לא דמיינו שיתעורר דיון כה פורה, רגיש ואמיץ אודות דימוי הגוף השלילי בקרב הקהילה הגאה, ואנחנו יותר משמחות שסוף סוף אנחנו לא מטאטאות מתחת לשטיח את אחד הנושאים הכואבים ביותר שכל אחד ואחת מאיתנו מתמודדת עימו.

בין כל הרגשות שהתרגשו במהלך קמפיין ההשקה של BodyPride, מחשבות רבות רצו בראשי. מה אנחנו אומרות בעצם? מה אנחנו מנסות לשנות? האם אפשר בכלל לשנות בעיה כה מהותית הפושה כמעט בכל אחת ואחד מאיתנו? ואם כן – איך עושות את השינוי הזה? אחרי שיחות ממושכות עם אנשים רבים, ובעיקר עם אחיותיי האהובות, מצאנו גם את התשובות.

מה אנחנו אומרות בעצם?

ההתמקדות בפרוייקט BodyPride הוא בדימוי הגוף – בתפיסה העצמית שיש לנו אודות הגוף שלנו, ולא בהכרח אודות הגוף עצמו. כלומר, לכל אחד מאיתנו יש את הגוף הפיזי, ובה בעת גם ייצוג מנטלי של הגוף – מה שנקרא דימוי גוף והוא נמצא בראש (ולרוב גם בלב) של כולנו. רוב ככל האנשים מתמודדים עם דימוי גוף שלילי, או עם בעיות בדימוי הגוף שלהםן – ועל זה אנחנו רוצים לדבר. אנחנו כולנו סובלות ממכבש הלחצים שפועל עלינו להתאים עצמנו למודל מאוד צר ומסויים של "יופי" – ולכן לכולנו יש תהליך לעבור והתמודדות לגבי דימוי הגוף שלנו. אבל, למרות שכולנו מתמודדות עם דימוי גוף שלילי ולרוב גם מעוות, אנחנו כמעט אף פעם לא מדברים על זה באופן גלוי ופתוח. דימוי הגוף השלילי שלנו כרוך בכאב רב, ולכן אנחנו בוחרים להישאר בארון ולא לשתף אחרים בסבל היומיומי, "בסרטים" ובדימוי העצמי השביר שלנו. במילים אחרות, קיים טאטוא מוחלט, הסתרה והשתקה רחבה של נושא דימוי הגוף השלילי בקרב הקהילה הגאה. באופן אירוני, ככל שיותר אנשים מתמודדים עם דימוי גוף שלילי, כך מסך העשן הופך סמיך יותר ואנחנו דופקות עוד מסמר בתיבת הפנדורה הפנימית שלנו בה אנחנו מאחסנים את כל השנאה העצמית ורגעי הדחייה שחווינו בגלל דימוי הגוף השלילי שלנו.

אנחנו אומרות – בואו נעשה סוף לדימוי הגוף השלילי בקרב הקהילה הגאה. בואו נפזר את מסך הערפל ונעורר שיח רחב, רגיש, כן, ישיר ואמיץ אודות אחד הנושאים המרכזיים שמכאיבים לנו כל-כך בקישקע הנפשי שלנו.

מה אנחנו מנסות לשנות?

ל- BodyPride יש חזון אחד, יחיד ומיוחד: קהילה להטק"בית בה כל אחד אוהב ומקבל את גופו ללא תנאי. פרוייקט BodyPride הוא לכולםן: כל המינים, המגדרים, הנטיות המיניות, הזהויות המגדריות, הגבהים, הגדלים, המשקלים, מצב השעירות, גזע, דת, השקפה פוליטית, יכולת פיזית או נפשית, עדה, תנוחה מועדפת במיטה, או מה שזה לא יהיה. אנחנו רוצים לקדם קהילה גאה שחבריה אוהבים את עצמם ואת גופם עם או בלי קוביות בבטן, לפני ואחרי שישה בורקסים, עם או בלי מנוי לחדר כושר. אנחנו מכבדות ומבינות שלכל אחד ואחת יש את הסיפור האישי שלה/ו ואת התהליך שלו/ה בהתמודדות עם דימוי הגוף שלו/ה, אבל מאמינות שאהבה עצמית אותנטית היא הדרך (ולא הפיתרון) הבריאה. חשוב לציין, אהבה עצמית היא לא המטרה הסופית והאולטימטיבית, אלא היא מהווה תהליך נפשי שעלינו לתרגל בכל רגע נתון כדי לחוות אותה.

האם אפשר בכלל לשנות?

כן. בהחלט אפשר לשנות. דימוי גוף שלילי הוא לא גזרה משמיים או תוצאה של הרכב גנטי שנולדנו איתו. דימוי גוף שלילי הוא תוצר ישיר של תעשיה קפיטליסטית שמעודדת אותנו לשנוא את עצמנו ולהציב תנאים לאהבה ולקבלה העצמית שלנו. תעשיה שלנו שבנויה על מילה אחת: "אם". "אם תקני את קרם הפנים שלנו, לא יהיו לך יותר קמטים"; "אם תעשה מנוי לחדר כושר, כולם יתחילו איתך"; "אם תאכל יוגורט 0% שומן, תרגיש יותר טוב עם עצמך"; "אם תקני את התחבושות עם הכנפיים, תרגישי חופשיה מתמיד". אם ואם ואם. את כל ה-"אימים" האלה אנחנו מפנימים מגיל מאוד קטן, בין אם נרצה או לא נרצה. מכיוון שדימוי הגוף שלנו מתעצב בגיל צעיר יחסית, כל "ה-אימים" הללו משתלבים בדימוי הגוף שלנו וכך נוצר מה שמכונה אהבה עצמית התלויה בדבר. בתור להטק"בים, אנחנו מכירים מקרוב תהליכי הפנמה של לחצים ודיכויים חברתיים שהרי זה לא ה-"אם" היחיד שאנחנו מפנימים. אנחנו גם מפנימים הומופוביה ודעות קדומות אודות להטק"ביות ובכך, לומדים לשנוא את עצמנו, את זהותנו ואת קהילתנו. הווה אומר, יש לנו עבודה כפולה בהסרת הכבלים החברתיים שהפנמו במשך שנים רבות מגיל צעיר מאוד. למרבה המזל, וזהו פרט חשוב שאנחנו נוטים לשכוח: כל דבר שנבנה ניתן גם לפירוק. כל דבר שהופנם ניתן להחצנה ולמיסוס. אף אחד לא נולד עם דימוי גוף שלילי, בדיוק כמו שאף אחד לא נולד הומופוב.

איך עושות את השינוי הזה?

כלהטק"בים, פיתחנו לעצמנו דימוי עצמי שלילי למדי בגלל המרקם החברתי ההומופובי בו אנחנו חיים. אנחנו נושאים פצעים נפשיים רבים, ובגלל אותם פצעים נפשיים, אנחנו לא מוכנים להתמלא באהבה עצמית. יותר מזה, אנחנו לא מרגישים ראויים לאהבה עצמית. עצוב עוד יותר, לא זכינו לחוות אהבה שאינה תלויה בדבר כי מגיל קטן מאוד לימדו אותנו שלא כדאי לנו להיות מי שאנחנו באמת. כדאי לנו להיות סטרייטים וסיסג'נדרים (לא-טרנסים). ואכן, מי שלא זכה לראות אהבה ללא תנאי בפעולה ולא הרגיש את עוצמתה, לעולם לא יידע איך לאהוב את עצמו ללא תנאי. ולכן, התשובה לשאלה "איך מביאות לשינוי" נעוצה במילה אחת: אמפטיה. אמפטיה זה אותו הרגש שגורם לנו להרגיש מחוברים וקרובים לאנשים אחרים, זוהי תחושה שמאפשרת לנו לצאת מעצמנו ולחוות את מה שחווה מי שעומד מולנו, זוהי מחשבה שכורכת את ראשנו במחשבותיו של אדם אחר. אמפטיה היא זו שמאפשרת לנו לפתוח את הלב, הראש והנפש. אמפטיה היא היא הסיבה שקמפיין ההשקה של BodyPride עורר תגובות מרגשות שחיממו את הלב של כולנו.

אבל אמפטיה דורשת אומץ. אמפטיה מציבה אותנו במקום פגיע שמאפשר לנו להציץ לתוך עולמו הפנימי של אדם אחר, ובה בעת, להציץ לתוך עצמנו. אמפטיה עלולה לעורר חרדה, שכן אם נפתח את הלב לחוויות כואבות של דחייה שחוו חברינו הלהטק"בים, אנחנו עלולים גם לגעת באותם פצעים נפשיים של דחייה שאנחנו חווינו. אמפטיה דורשת מאיתנו להסיר את המחסומים הרגשיים שעמלנו רבות לבנות כדי שלא נצטרך להתמודד עם מה שכואב באמת – להתמודד עם העובדה שהרבה פעמים לא אהבו אותנו, ולא נמשכו אלינו, או שלא פנו אלינו באטרף או בגריינדר, או שלא חשבו שאנחנו יפים או סקסיים, או שלא רצו להיות חברים שלנו. להתמודד עם העובדה שהרבה פעמים אנחנו מרגישים דחויים, ושבסך הכל, כולנו רוצים להשתייך לקבוצה ולהרגיש חלק ממשהו גדול יותר.

בואו ניצור קהילה אמפטית יותר, שאוהבת את עצמה, מקבלת את עצמה ומכבדת ומחבקת את כל חבריה. בואו נפתח את הלב ואת הראש. בואו נתרגל אמפטיה. בואו נרחיב את "מודל היופי" כי כמו שאמרנו חז"לינו: רחב יותר, כואב פחות!

נדב (נדיוש) ענתבי-גרושקה היא סטודנטית לפסיכולוגיה ובריאות הציבור באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק וחוקרת הומופוביה וקהילות להטק"ביות. ביחד עם אחיותיה לקהילה הגאה היא הקימה את פרוייקט BodyPride שמטרתו לקדם דימוי גוף חיובי ואהבה עצמית בקרב הקהילה הגאה. הצטרפו אלינו בפייסבוק: BodyPride. חפשו את נדיוש בפייסבוק:  Nadav Antebi-Gruszka, בטוויטר: @TheNadiva

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...