אורי שמילוביץ. צילום: יחסי ציבור.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

הרצחת וגם ירשת

"עלינו להכריז מלחמת חורמה בממשלת הימין השמרנית, מכיוון שהיא ממשלה רעה לקהילה שלנו ולכל מיעוט מדוכא בארץ הזו". העדרם של חברי הקואליציה מהדיון המיוחד בכנסת גורם לאורי שמילוביץ לתהות לאיזה שפל נוסף אפשר להגיע

נשף המסכות נגמר. בנט, שטייניץ, מגל, נתניהו ושאר ההנהגה הצבועה של ממשלת הימין נחשפו בצביעותם. מליאת הכנסת קיימה דיון מיוחד עקב התקפות הטרור על מצעד הגאווה בירושלים ועל המשפחה הפלסטינית בכפר דומא. כמעט כל חברי הקואליציה ערקו מהדיון. כמעט אף שר לא הגיע, גם לא ראש הממשלה. רק השר לבטחון פנים, גלעד ארדן נשלח להשיב בשם הממשלה, וגם את זה ניצל בעיקר על מנת להשתלח בשמאל בנאומו. הממשלה מחזל"שת ועלינו להקים קול צעקה.

רק מספר ימים עברו ונראה כי חלף נצח. מיד עם היוודע דבר הפיגוע הרצחני במצעד, עטו על פניהם החשודים המידיים מסכות. ניסו להציג עצמם כשותפים לזעזוע, לתדהמה ולאבל כאחד האדם. זר, לו היה עובר, היה נוטה לחשוב כי הם חלק מאיתנו. בזה אחר זה פלטו אותם פוליטיקאים ממולחים את כל אשר יועץ התקשורת המשופשף ציווה, על מנת שאיש לא יבחין כי על ראש הגנב בוער הכובע. הגדיל לעשות שר החינוך נפתלי בנט, משתפך במילים מלאות יגון ותיעוב להתקפה עלינו, מבטיח להגדיל את התקציב של ארגון הנוער הגאה, להלחם בשנאה, מסביר כי הכל מתחיל בחינוך. רק את המניע האמיתי להתקפה הוא שכח: הומופוביה.

הנסיון להציג את הדקירות בירושלים כמעשה רווי שנאה ואלימות של אחד כלפי השני במדינה הזו, משל היה זה עוד עימות אלים שהתלהט ברחוב, הוא מעשה מחושב היטב. רצונם העז של בנט ומגל להגיע לעצרת הקהילה בתל אביב במוצאי שבת, זהו שיאה של הטקטיקה הצינית הזו. נסיון להפריד בין המדיניות ההומופובית והגזענית שהם מובילים, לבין התפרצות מעשי שנאה, מטורפים כביכול, של דקירת נערה ושריפת תינוק.

משנתקלו בקשיים במימוש הטקטיקה, עברו לשלב ב' - מהכלה להתקפה. הקהילה הגאה היא-היא האלימה. היא זו שבאלימות מחרידה מנעה מאיתנו לנאום בפניה, ולא קיבלה אותנו בסבר פנים יפות. הגדיל לעשות חבר סיעתם בכנסת, בצלאל סמוטריץ', וקרא דווקא לקהילה לעשות חשבון נפש, בו בזמן שהוא מדגיש כי הוא מתנגד לנישואים גאים ושמצעד הגאווה היה ונותר מצעד תועבה.

כך גם השר יובל שטייניץ שנאם בעצרת בתל אביב. השר מהליכוד זכה לקריאות בוז רבות, התכחש שחתם על התחייבות למאבק הגאה ולצד זאת התא הגאה במפלגתו מפמפם קמפיין על מה שהם מכנים כ"אלימות ושנאה מצד השמאל של הקהילה" (כולל אגודת להט"ב, לדבריהם), בעודם מדגישים שאין זו הקהילה שלהם, כי התנהגה שלא כיאות למנהיגיהם.

שלילת זכויות אינה לגיטימית

אני שואל היום: לאיזה שפל עוד אפשר לרדת? עד כמה הם חושבים שכולנו מטומטמים? הם באמת סבורים שקהילה שלמה חייבת להיות פראיירית כמוהם, לזחול על גחונה כנחש שיצא מגן עדן, נטול רגליים? מישהו מצפה בכנות ממיעוט נרדף שמותקף ונרצח שוב ושוב, לחבק את השלטון שמתעמר בו? הלקינו כולנו בתסמונת שטוקהולם, כמו מתרפסי הקהילה בליכוד ומימינה לו? כמה אפשר להפנות את הלחי השניה לסטירות ההומופוביות?

אין היפוך יוצרות גדול יותר מלטעון שאנחנו לא סבלניים ושאנחנו צריכים להתפייס עם ההומופובים, ש"בסך הכל לא חושבים כמונו". לשלול את הלגיטימציה והזכויות שלי, לשלול את הבטחון האישי שלי כהומו, זה לא לגיטימי. זה לא מקובל עלי כמחלוקת פוליטית מתורבתת כביכול. מי שמכה בי וסוגר אותי בארון בכח, צריך לדעת שאאבק בו. לא נלך כצאן לטבח. מפלים אותנו, בזים לנו, מכנים אותנו תועבה ובהמות, רוצחים בנו - ואפילו את זכות הזעקה, זכות הבוז, מנסים לחטוף מאיתנו? עד כאן!

לממשלת הימין ולעבדיה הנרצעים בתוכנו נוח להציג פני "באים לקראת הקהילה". זה מסייע להם בטקטיקה של יצירת תדמית פסאודו ליברלית בציבור הרחב, להבדיל עצמם מ"המטורפים והקיצוניים", ובו בזמן להקפיד שלא לתת לקהילה דבר מה ממשי, זולת פירורים מעליבים שנועדו לסתום לנו את הפה. אך האמת היא, שהמסכה הזו שקופה. משום שאין משמעות אמיתית בעת הזו להגעה של שרים וח"כים ממפלגת הבית היהודי ההומופובי ואחרים, לנאום בפני חברי וחברות קהילת להטבא"ק החבולה, בעודנו מלקקים את פצעינו.

אין לבכירי ההומופוביה בפוליטיקה הישראלית מה להטיף מולנו ובוודאי שאין אנו צריכים בעת הזו לשמוע אותם מכריזים כי למרות שהם חושבים ומסיתים לכך שאנחנו נחותים, לא ראויים לזכויות ולהגנה בחוק, הם עדיין מתנגדים שישחטו אותנו ברחובות ישראל, משל היינו בהמות המובלות לשחיטה. כפי שזעק השלט של בר אלמליח, מפעילי הקהילה: "אל תקרא לי בהמה ותגנה את השחיטה".

מה היה קורה אילו?

באם בנט היה רציני בכוונותיו "להלחם בשנאה", הוא היה מתעקש לבצע את הנאום הזה בפני המרכז הפוליטי של מפלגת הבית היהודי או בעצרת של המחנה אותו הוא מוביל. שם, בעודו מכה על חזהו בהתאם למנהג, היה עליו לצטט מתפילת הווידוי ביום הכיפורים: "אנחנו ואבותינו חטאנו. אשמנו, בגדנו, גזלנו, דברנו דופי, העוינו, והרשענו, זדנו, חמסנו, טפלנו שקר, יעצנו רע, כזבנו, לצדנו, מרדנו, נאצנו, סררנו, עוינו, פשענו, צררנו, קשינו עורף. רשענו, שחתנו, תיעבנו, תעינו, תעתענו. סרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו." באם בנט היה רציני, הוא היה ממשיך ומכריז בכנות,: "ידינו כן שפכה את הדם הזה, ומהיום נגדע כל בדל הומופוביה בקרבנו".

באם ראש הממשלה נתניהו, שריו וחברי הקואליציה, ממגל ועד לשטיינץ, היו רציניים וכנים בכוונותיהם, הם היו מתייצבים במליאת כנסת ישראל ובזה אחר זה היו מכים על חטא המדיניות ההומופובית שהובילה לאסון. מנהיגי ממשלת הימין היו מודים שאי אפשר להפיל את התיקון לחוק הפרשנות שבא להבטיח הגנה על להטבא"ק, אי אפשר להפיל את ההצעה להחלת חוק בתי דין לענייני משפחה על להטבא"ק, אי אפשר להפיל את ההצעה לאיסור אפליית להטבא"ק בדיור. אי אפשר להכריז שלהטבא"ק אינם ראויים להכרה כמשפחה, אי אפשר לרמוס להטבא"ק ולשבת בניחותא לצד המסיתים ההומופובים הגדולים במדינה, ואז לרחוץ בנקיון כפיכם כשהסכין אותה השחזתם רוצחת אותנו, לאחר שנידיתם וסימנתם אותנו במצורעים בפני קהל ישראל.

באם מנהיגי שלטון הימין היו עושים משהו מן הדברים הללו בימים האחרונים, היה פה סיכוי לשינוי כיוון אמיתי. אך המסכה הוסרה סופית. דברי המתק שלהם הם אחיזת עיניים שהתגלתה היום כשכל הקואליציה הזו התחמקה מלדבר אל מול האומה כולה ולהכריז על מלחמת חורמה בהומופוביה, ועל תכנית אופרטיבית למיגורה.

משזה לא קרה ולא צפוי לקרות, עלינו להכיר במציאות הקשה. שומה עלינו להכריז מלחמת חורמה בממשלת הימין השמרנית, מכיוון שהיא ממשלה רעה לקהילה שלנו ולכל מיעוט מדוכא בארץ הזו. נעמוד בפני ממשלת ההומופוביה הזו, שמפזרת חיוכים ויורקת לנו בפנים. בפעם הבאה שהשרים מירי רגב, דני דנון או בוגי יעלון יבואו להתחכך במקסם הליברליזם הקהילתי שלנו, שמצטלם כה טוב, לאחר שהצביעו נגדנו או נמנעו להצביע בעדנו בכנסת, בפעם הבאה שהשר שטייניץ יבוא לנאום בפנינו לאחר שהכריז בגלוי כי הוא מתנגד לזכותנו להנשא ולהיות שווים - נעמוד בפניהם שלובי ידיים ובראש מורם נכריז: "הרצחתם וגם ירשתם? לעולם לא עוד!".

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...