אורי שמילוביץ. צילום: יחסי ציבור.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

אני מאשים

"הדוקר הסדרתי המתועב, ישי שליסל, הוא האחרון בכתב האישום החברתי והפוליטי שעל הקהילה להגיש. הדקירה הזו, כמו קודמותיה, לא באה יש מאין, אלא צמחה על קרקע מדושנת מריקבון הומופובי". אחרי שראה את הדם במצעד הגאווה בירושלים, יוצא אורי שמילוביץ עם כתב אישום חד וברור נגד כל השותפים הגלויים והסמויים לאפלייה, לרדיפה ולאלימות נגד הקהילה

ישנם רגעים בודדים בהיסטוריה של קהילה שהם קו פרשת מים. רגע כזה הוא כאן ועכשיו. אם לא נכה בברזל בעודו חם, נפספס הזדמנות היסטורית. אני בוחר להתחיל ואני מאשים בקול רם וברור.

אני מאשים בהתקפה הברברית הזו שנערכה במצעד הגאווה בירושלים שורה ארוכה של גורמים. הדוקר הסדרתי המתועב, ישי שליסל, הוא האחרון בכתב האישום החברתי והפוליטי הזה. כי הדקירה הזו, כמו קודמותיה, לא באה יש מאין, אלא צמחה על קרקע מדושנת מריקבון הומופובי.

אני מאשים את כל מי שאחראי, במישרין ו/או בעקיפין לשימורה של חברה המושתתת על הומופוביה ולהטב"קאפוביה ומקדשת את תרבות הארוניזם. את כל מי שמחנך לכך שרק הזהות הסטרייטית היא הנכונה והלגיטימית ושכל זהות אחרת היא פסולה ומבוזה שיש להעלימה. כל מי שמתנגד להכרה חוקית וחברתית מלאה לצד שיוויון זכויות לקהילה הגאה - הוא שותף לפשע. כי כל מי שמונע הכרה בזוגיות ובמשפחה שלנו, בזהות המינית והמגדרית שלנו, שותף לשלילת הלגיטימציה לאנושיות ולקיום שלנו. כך מקבעים אותנו כנחותים ופגומים בעיניי הציבור, והדבר גורר יחס רומס בהתאם.

אני מאשים את כל מי שסבור שזכותי כהומו להתקיים תלויה ברמת הדימיון ביני לבין הסטרייט הממוצע. את הסטרייט שסבור שכהומו עלי להראות, להישמע ולחשוב כמוהו, ורק בהחבא, לקיים פרקטיקה מינית שונה ותו לא. את כל מי שמטיף לכך שקבלת השונה מתקיימת באם רק השונה מעמעם את שונותו. כי כל מי שאומר "אני רואה בך קודם כל בן אדם ולא הומו", מתכוון לכך שבמידה וזהותי ההומואית תהיה גלויה מדי, הוא לא יוכל להכיר בי כשווה זכויות.

אני מאשים את כל מי שחושב שההומואים צריכים להנמיך פרופיל, לא לנופף ולא להחצין, לא להרים ובטח שלא לצעוד. את כל מי שמטיף לכך שנכניס את המיניות שלנו לארון, בעוד הוא מביע הטרוסקסואליות בפרהסיה, עורך נישואים רהבתניים ומקיים תרבות שלמה של הטרוסקסיזם. כל מי שדורש לשלול מאיתנו את מה שעבורו הוא מובן מאליו במרחב הציבורי, אינו יכול להתחמק מכך שהוא עוד הומופוב רומס.

אני מאשים את כל מי ששותק נוכח גילויי הומופוביה. את כל מי שחושב שהומופוביה היא חלק מהמשחק הדמוקרטי, שחופש הביטוי הוא חופש הדיכוי. לא רק מי שמשווה אותנו לבהמות אשם בדה-לגיטימציה כנגדנו, אלא גם מי שסבור שלהשוות הומו לבהמה זה לגיטימי, שלכנות אותנו במילות הגנאי החריפות ביותר, שלקרוא להדרתנו ולאפלייתנו זה לגיטימי. כל מי שסבור ש"מותר לשנוא הומואים", נותן הסכמה להמשך מסכת השנאה והאלימות כנגדנו. כל איש ציבור שמדבר בגנות הקהילה הגאה, וכל אחד אחר ששותק או מגמגם - מעודד את המשך הדיכוי כנגדנו והוא שותף מלא לכך.

מימין ועד שמאל

אני מאשים את הפוליטיקה הישראלית. החל מהימין שבונה לנו חברה אלימה, גזענית, השונאת את האחר ושיח זכויות האדם זר לו; דרך המרכז הרדוד, שהניסיון לכוון תמיד למיינסטרים הישראלי, למכנה המשותף הנמוך ביותר, מביא להצעות מבישות כברית הזוגיות, פירורי זכויות במקום הכרה מלאה בנו; ועד לשמאל, שיותר מידי פעמים הניח אותנו בתחתית סדר העדיפויות ושלא תובע מציבורים נאבקים אחרים להביע סולידריות עימנו. המונח "גיי פרנדלי" צריך להעלם מהפוליטיקה - או שאתה מחוייב אלינו או שאתה נגדנו.

אני מאשים את השלטון הישראלי בהומופוביה, כי שלטון שמפלה את הקהילה הגאה הוא שלטון הומופובי. ההומופוביה מתחילה במסדרונות הממשלה, והעומד בראשה הוא האחראי הראשי. ראש ממשלה ששולט כל כך הרבה זמן ופעם אחר פעם ממשלתו מפילה תיקוני חוק לשיוויון זכויות ללהטבא"ק בנישואים, בהורות, בדיור, בהגנה מאפליה, בכל תחומי החיים - הוא ראש ממשלה הומופוב. בנימין נתניהו בירך אותנו לרגל חודש הגאווה ומייד לאחר מכן הוא וממשלתו הצביעו כנגד שורה של הצעות חוק ששאפו להביא שיוויון והגנה לקהילה. מעבר לצביעותו של ראש הממשלה, יש לומר בבירור שהוא ושריו הומופובים. זו לא טעות - זו מדיניות!

אני מאשים את מוסדות המשטר הישראלי לא רק בכשל מתמשך בטיפול בהומופוביה, אלא בטיפוח שלה. משרד החינוך מוציא תחתיו דור אחר דור שגדל לתפיסה להטב"קאפובית ועדיין אין תכנית כוללת למיגורה. משרדי הפנים והבריאות שלא מנגישים דיו את עצמם לצורכי הקהילה. גופי הבטחון מנצלים זהויות מיניות של מיעוטים בצורה צינית ואלימה. המשרד לבטחון פנים, המשטרה והשב"כ כושלים פעם אחר פעם בתפקיד הכי בסיסי שלהם - להבטיח בטחון אישי לאזרחים הלהטבק"אים. דמנו הפקר, בין אם מדובר באלימות פיזית או מילולית ובין אם מדובר בתקיפה רצחנית של ממש. הכשל המשטרתי בישי שליסל הוא קצה הקרחון וגם התפטרות (מתבקשת) של מפקד מחוז ירושלים אינה מספקת.

אני מאשים את החברה הישראלית האטומה בה סטרייט-סיסג'נדר עיוור לפריבילגיות שלו להתנהל בבטחה, עתיר בזכויות, ובו זמנית להתעלם מכך שהשכנה הטרנסית שלו חוטפת מכות והשפלות, מופלית בתעסוקה, בדיור, בבריאות ואף ברישומי המדינה, משפילים אותה ברחוב וכל זאת ללא תמיכה מהמשפחה שמתנכרת לה. ואחרי כל זה הוא לא מבין למה צועדים ו"למה מתבכיינים".

כל מפנימי הדיכוי

אני מאשים גם את ההומו (והלהטבק"אי) המתרפס שהפנים את הדיכוי עד שנהיה משת"פ של ההומופוביה. עבד נרצע של הפריץ ההטרונורמטיבי, ומטיף לכך שעל כולנו לקבל את גזירת הגורל של חיים בצל הטרור ההומופובי. זהו הדומו, קרי הומו שכה שואף להיות דומה להוויה הסטרייטית, עד שהוא משועבד לחלוטין. הוא נגד המצעדים ונגד כל "רעש". הוא מקבל בהבנה "התחשבות" באחרון ההומופובים, השפלה של להטבק"א, העיקר שאולי כך הסטרייטים יואילו בטובם לקבלו לחיקם. הלגיטימציה שסטרייט מקבל מהומו מתרפס אכול הומופוביה מופנמת, היא האשרור המושלם להמשך הדיכוי ההטרוסקסיסטי, זה המתעדף את הזהות הסטרייטית ה"נכונה".  

אני מאשים את כל מי שמסרב להכיר בכך שהומופוביה היא טרור של שרשרת דיכוי אחת גדולה שסופה תמיד בדקירת לסבית במצעד הגאווה או בירי בהומו בבר נוער. כן, אני מאשים את כולם כחלק מהחברה הישראלית, רוויית ההומופוביה, הלהטבק"אפוביה, האטימות והשנאה לאחר.

אני מציע להכיר בטעויות עד כה ולחשב מסלול מחדש. לבנות עמידה איתנה על הגאווה והזכויות שלנו, על החיים ועל הכבוד של כל מיעוט מדוכא ושל כל אדם במדינה הזו, וזאת לעולם לא על חשבון האחר. אני מקווה שכך לא אאלץ לעמוד שוב מזועזע מול טיפות הדם של חבריי וחברותיי לקהילה, הניגרות על הכביש בליבה של עיר הבירה, כמו שחוויתי במצעד הגאווה הזה בירושלים.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...