שירלי קובלסקי
שירלי קובלסקי. צילום: צילום אישי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

דרוש שינוי מהיסוד כדי למנוע את הרצח הבא

האלימות הקשה במצעד הגאווה בירושלים היא רק חלק ממעשי אלימות רבים, שרובם אינם מגיעים לכותרות העיתונים. שירלי קובלסקי מסבירה למה הרצח הבא הוא רק עניין של זמן

בדיוק עכשיו, בדיוק ברגע שעולה הצגת בכורה שעוסקת ברצח להט"בים בשל נטייתם המינית/זהותם המגדרית.

בדיוק עכשיו, במלאת עשר שנים לתקיפה האלימה במצעד בירושלים.

בדיוק עכשיו, יומיים לפני עצרת הזכרון לפיגוע בברנוער.  

בדיוק עכשיו, כשהתחלתי לכתוב מאמר בנושא "הרצח הבא של להט"בים הוא רק עניין של זמן".

בדיוק עכשיו זה קורה. שוב ניסיון להרוג 'בהם'. באנשי הקהילה הגאה, בני משפחתם ותומכיהם.

הפיגוע בצועדים במצעד הגאווה בירושלים, הוא דרמטי. הוא נעשה באירוע ציבורי, תוך נסיון לפגוע במקסימום אנשים. אבל אל תטעו. האלימות הנוראית שם לא הגיעה בגלל ש'הומואים מחללים את ירושלים', כפי שנוטים לחשוב חלקים בציבור.  בפועל, בחיי היום יום, הלהט"בים הם כפי הנראה האוכלוסייה הפגיעה ביותר במדינה. אוכלוסייה שהכי פחות בטוחה ברחוב ובבית.

אין בידי ממצאים אמפיריים, אבל מתוך הסיפורים שאני שומעת יום יום, שנה אחר שנה, אני יודעת שלהט"בים רבים חשופים לאלימות פיזית ברחוב. לא מעטים יכולים לספר איך חטפו מכות בגלל שהעזו ללכת יד ביד, או בגלל שלבושם נשא אופי נשי. לפעמים די בסממן חיצוני כלשהו. אמא שחזרה ממצעד של תהל"ה עם שלט הותקפה בתל אביב הבטוחה בגלל השלט שהחזיקה, שהעיד על כך שבנה הומו. באלימות אין בושה ולקורבן אין גיל.

מדובר באלימות בהיקף חסר תקדים, שלפעמים דיווח אודותיה נתקל בזלזול מצד הגורמים האמורים להגן על האזרחים. על האלימות והזלזול שקיימים בתוך הבתים אצל חלק מהמשפחות כבר כתבתי יותר מפעם אחת. תופעת הטוקבקים המרושעים והשנאה ברשת כלפי כל להט"ב מעצם היותו 'כזה' – מזמן היתה צריכה להיחקר. הפיכתם לתתי אדם, לסוטים שאינם ראויים לחיות, לבושה הגדולה ביותר שיש במדינה, בחברה, במשפחה.

אם מישהו היה אוסף את כל האיומים, הקללות והאיחולים בכל יום ויום ללהט"בים – אי אפשר היה להכיל את כל השנאה והרשע. לא רק מדתיים, ולא רק בגלל הדת. מצעירים, ממבוגרים, מחילוניים, מדתיים. אנשי המרכז ואנשי פריפריה. שולחים אותם להיצלות בגיהינום, להיערף בדעא"ש, לטבול באמבטיית חומצה גופריתית. מאחלים מיתות נוראיות ומייחלים להתגשמות האיחולים.

גם השרים שיוצאים בקריאות כנגד שוויון זכויות ללהט"בים ממצבים אותם כאנשים פחותי ערך. זה כבר לא סוד שיש כאן במדינה דם ששווה יותר וכזה ששווה פחות. ודמם של להט"בים הפקר. גינויים מצד מנהיגים הם דבר משמעותי, אבל מה שנדרש כאן הוא שינוי מהיסוד.

המון אנשים מזועזעים היום. הם יהיו מזועזעים גם מחר. אבל בעוד חודש תחזור השיגרה, ותחזור האלימות היום יומית שעוברת בשקט. כי כל עוד אין רצח של ממש, או פגיעה המונית, אף אחד לא יודע מזה וכולם ישנים בשקט. חוץ מאלו שמהווים מטרה לפגיעה.

כאשר התחלתי לכתוב לקראת הראשון באוגוסט משהו על העניין של הרצח הבא שאולי עומד כבר בפתח, לא ידעתי שזה יבוא כבר בערבו של אותו היום, במועד סמלי כל כך. עם האווירה הקיימת בחברה שלנו, עם אי הלגיטימציה, ההתלהמות, השנאה והרצון לפגוע באוכלוסיה זו, ועם השקט לכאורה בחיי היום–יום, זה רק עניין של זמן עד הפעם הבאה.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...