מצעד הגאווה בירושלים 2013. צילום אילוסטרציה, למצולמים אין קשר לכתבה
מצעד הגאווה בירושלים 2013. צילום אילוסטרציה, למצולמים אין קשר לכתבה. צילום: יניב הלפרין.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

פוליטיקאים, פעילים חרדים ועסקנים: כך קוצר עונשו של ישי שליסל

בגלוי ובסמוי, במוצהר ומאחורי דלתיים סגורות, נעשו בשנים האחרונות מספר נסיונות לקיצור מאסרו של ישי שליסל ולשחרורו לחופשי, לאחר שדקר צועדים במצעד בירושלים ב-2005. בין הפעילים לשחרורו של שליסל, אלי ישי, שהציע לשחררו יחד עם אסירים יהודים לרגל חגיגות ה-60 לישראל. סקירה

הכתובת הייתה על הקיר, והמחדל הוא של המשטרה, מערכת המשפט ובכירים בציבור החרדי. עשר שנים לאחר שדקר שלושה במצעד הגאווה בירושלים, שב הערב (ה') ישי שליסל לבירה, שבועות בודדים לאחר ששוחרר ממאסר, ודקר שוב צועדים. שניים נפצעו באורח קשה, שלושה לפחות באורח בינוני עד קל. 

מאחורי שחרורו של שליסל עמדה מערכת שלמה של לחצים ואינטרסים בציבור הדתי-חרדי. בגלוי ובסמוי, במוצהר ומאחורי דלתיים סגורות, נעשו בשנים האחרונות מספר נסיונות לקיצור מאסרו של ישי שליסל ולשחרורו לחופשי. בכירים בקהילה החרדית והדתית לאומית הביעו תמיכה בשליסל, וברחבי ירושלים הופצו פעמים רבות מנשרים ופשקווילים התומכים בשליסל ומברכים אותו על מעשיו.

עוד דווח על אמצעי חבלה שנועדו לפגוע בלהט"בים, ובהם פצצות, בקבוקי תבערה ועוד כלי נשק מאולתרים - שנקראים על שמו של שליסל. בעדה החרדית דחו את הפרסומים ואמרו כי לא מדובר בכרוז רשמי, ואף הפנו אצבע מאשימה כשאמרו כי "כל הסימנים מובילים לימין הקיצוני ביהודה ושומרון". כך מדיווח שפורסם דאז ב"הארץ", לפיו מנהיגים בציבור החרדי בו כתבו כי מבדיקה שערכו בבתי דפוס המזוהים עם הזרם הקנאי בעדה עולה כי הכרוזים לא הודפסו בירושלים. 

אחד הפעילים הבולטים היה אלי ישי מש"ס, אז שר התמ"ת, שהציע לשחרר מהכלא את ישי שליסל, שהורשע בניסיון לרצח, פציעה וגרימת חבלה בנסיבות מחמירות, לאחר שדקר שלושה משתתפים במצעד הגאווה שאירע בירושלים ב- 2005. זאת, בעקבות חנינה גורפת לאסירים יהודים, בהם גם רוצחים, לרגל חגיגות ה-60 למדינת ישראל. ההצעה לא התקבלה ושליסל לא שוחרר.

טיעוני ההגנה של שליסל לא שכנעו את השופטים במהלך משפטו, אך מספר שנים לאחר מכן הוא ערער - וזכה. עונשו קוצר בשנתיים, מ-12 שנים ל-10. נציגי הסניגוריה טענו בדיון כי שליסל לא פעל מתוך מודעות אישית למעשיו, כי אם בצורה אוטומטית. לדבריהם, אם הוא היה רוצה לרצוח צועדים - הוא היה ממשיך לדקור, ועובדה שהוא חדל מכך. עוד טענו נציגי הסנגוריה כי שליסל לא הוציא את הסכין מהאריזה בה היה עטוף.

נציגת המדינה, שהגישה את כתב האישום נגד שליסל טענה מנגד כי שליסל עשה את המעשה מתוך מודעות וכי מעשהו הוא ניסיון פגיעה מסוכן בדמוקרטיה הישראלית בכללותה. 

וכך - ב-2007, החליט בימ"ש העליון לקצר את עונשו של שליסל, על רקע טכני. זאת לאחר שסעיף הרשעתו בדקירתה של אחת המשתתפות שונה ל"רשלנות", עקב קיומו של ספק סביר האם הייתה לשליסל כוונה לדקור דווקא אותה.

כבר ב-2005, עת התנהל משפטו הראשון של שליסל, הביעו רבים בקהילה ביקורת על מערכת המשפט, שעסקה באירוע בדקדקנות משפטית והחמיצה את התמונה הרחבה יותר. לדעת רבים דאז, התעלמו השופטים מהמרכיב של פשע שנאה, מההסתה והאלימות המילולית שקדמו לאירוע הדקירה, ולרקע להתרחשותו. עוד נטען כי העונש לא שיקף את חומרת המעשה והכוונה, ועל כך שהדבר אינו משמש הרתעה כלפי מפגעים עתידיים שמאיימים לפגוע בקהילה הגאה. 

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...