עוד בחדשות ודעות
 >  > 

ימים טובים

עו"ד עירא הדר דנה בהתפתחות המרתקת שחלה בהקשר לירושות וענייני רכוש של בני ובנות זוג מאותו המין, ומסבירה מדוע למרות הפסיקה הנפלאה, מי שרוצה להבטיח את זכויות היקרים/ות לו/ה עדיין נזקק/ת לצוואה.

מאיר ושאול, בני זוג מזה תשע שנים, שואלים: לאחרונה שמענו שבני זוג מאותו המין יכולים לרשת אחד את השני. נודה לך אם תרחיבי על המשמעות של פסק הדין, ותסבירי האם בעקבותיו אנחנו יכולים לישון בשקט, ולדעת שאם אחד מאיתנו ילך לעולמו הזכויות של השני מובטחות?

תשובתה של עו"ד עירא הדר:
בחודש האחרון קרו לקהילת הלהט"ב דברים טובים. אפילו טובים מאוד. בתי המשפט, היועץ המשפטי לממשלה, ואפילו הכנסת, חייכו אלינו פתאום. בעוד אנחנו חוגגים עשור לבג"ץ דנילוביץ, הכריז בית המשפט המחוזי בנצרת כי הומו יכול לרשת את בן זוגו המנוח; בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן אישר הסכם בין זוג הומואים, תוך שנזף באליקים רובינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה הקודם, על עמדתו השמרנית נגד הזוגיות החד מינית; מני מזוז, היועץ המשפטי הנוכחי, מיהר להודיע כי לא יערער על פסק הדין בעניין הירושה, וכי הוא מכיר בזכויות רכושיות של בני זוג מאותו המין. בין לבין, התקבלו בכנסת שני תיקוני חקיקה חשובים, האחד אוסר על מוסדות רפואיים להפלות מטופלים מחמת נטייתם המינית, והשני מכפיל את הענישה לגבי פשעי שנאה המבוצעים נגד הומואים, לסביות, בי וטרנס. ממש ימים טובים. ימים ורודים.

פסק הדין בנצרת
ביום 11.11.04 קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת, בדעת רוב, את ערעורו של קשיש שביקש לקבל צו ירושה לגבי נכסי בן זוגו המנוח. לסיפור הזה יש שני היבטים חשובים, האחד אנושי, והשני - משפטי.
מבחינה אנושית, זה סיפור מרגש ועצוב מאין כמוהו. זוג הומואים חלקו את חייהם זה עם זה במשך ארבעים שנה. הם גרו יחד בדירתם הצנועה בקרית שמונה, שנרשמה על שם המנוח בלבד. הם טיפלו זה בזה, וסעדו האחד את השני, עד לפטירתו של המנוח בגיל 69. כאשר ביקש בן הזוג הנותר לרשת את אהובו, המדינה התנגדה, ולא התביישה לדרוש את הדירה לעצמה. גם בית המשפט לענייני משפחה סירב לעשות צדק עם בן הזוג הקשיש, ולפני כשנה, קבע כי זוג גברים אינם נחשבים "בני זוג" לפי חוק הירושה, ואינם יורשים זה את זה. מאחר ולמנוח לא היו קרובי משפחה אחרים, התוצאה המצמררת של פסק הדין הראשון היתה שהמדינה היא שתירש את רכושו של המנוח, לרבות דירת המגורים של בני הזוג. העוול זעק לשמים. גם בקהילת הלהט"ב, למודת האפליה, לא זכור חוסר צדק כל כך מקומם.

העיניים הופנו לבית המשפט המחוזי בנצרת, שאליו הוגש הערעור, והוא לא איכזב. בדעת רוב, נקבע כי את המילים "איש ואשה" שבחוק הירושה, ניתן לפרש ככוללות גם "איש ואיש" או "אשה ואשה", כך שגם בני זוג מאותו המין זכאים לרשת לפי החוק.
מבחינה משפטית, מדובר בהישג אדיר, שחשיבותו מרחיקת לכת הרבה מעבר לענייני הירושה. מאז בג"ץ דנילוביץ לא ניתן בישראל פסק דין כה חשוב בנוגע לזכויות קהילת הלהט"ב. מעולם בית משפט בישראל לא נתן פרשנות כה רחבה לחוק כדי להעניק מכוחו זכויות להומואים ולסביות. מעולם לא ניכר כל כך רצונם של שופטים לעזור להומו. גם הרטוריקה שבה נקט בית המשפט היא חדשה ומרעננת. לראשונה בית המשפט אינו חושש לומר שזוג גברים או זוג נשים נחשבים כ"בני זוג" וכ"ידועים בציבור". לאמירות מפורשות כאלה לא זכינו אפילו בבג"ץ דנילוביץ. אמנם בשנת 2001 בית הדין לעבודה הצהיר שזוג גברים היו בני זוג וידועים בציבור. ואולם, באותו מקרה היתה זו הצהרה נקודתית שהתייחסה לזוג מסוים (ריקרדו שניידר ז"ל ופטריק לוי, שזכה לקבל מקרן מבטחים את תשלומי הפנסיה של בן זוגו המנוח). לעומת זאת, בפסק הדין מנצרת מדובר בהכרה משפטית גורפת במעמדם של בני ובנות זוג מאותו המין כידועים בציבור.
בדומה לכל התקדימים שהתקבלו בענייננו בעשור האחרון, שופטי הרוב בנצרת הסתמכו על בג"ץ דנילוביץ, והזכירו גם פסיקה וחקיקה נוספת בהקשר לזכויותינו. אלא שהפעם הם התייחסו לזכויות אלה כאל דבר מובן מאליו. ובלשונו של השופט ממן: "בשורה של פסקי דין הורחבה משמעותו של הביטוי שייוחד במשך שנים לבני זוג נשואים, כלומר לבני זוג בני מינים שונים, והיא הוחלה גם על ידועים בציבור, ובכלל זה ידועים בציבור בני אותו המין." אפילו השופט שנותר בדעת מיעוט (השופט בן דוד) מתאר את המערער והמנוח במילים: "שניהם גברים יהודים, חיו כבני זוג, קיימו משק בית משותף ומערכת יחסים רומנטית." הצגת הזוגיות ההומו-לסבית באופן שכזה - מהווה חידוש חשוב.
שופטי הרוב בנצרת אף יצאו באופן מפורש בגנותה של האפליה מחמת נטיה מינית, תוך שהביעו את דעתם כי אפליה מחמת נטיה מינית פוגעת במרקם החיים החברתיים בישראל. וכדברי השופטת גבריאלה לוי: "קביעה שבן זוג בן אותו המין אינו יכול לרשת את בן זוגו, תביא לתוצאה בלתי רצויה מבחינה חברתית, תפגע בתקנת הציבור, תפגע בשוויון ותפלה על בסיס נטיה מינית". והוסיף השופט ממן: "אין כיום שום סיבה שהכרה בזכויות הירושה של ידועים בציבור בני אותו מין לא תובן כצעד מתבקש מהמצב המשפטי הנוכחי."

ושוב אנחנו רואים כיצד המהפכה ההומו-לסבית בבתי המשפט נבנית נדבך על גבי נדבך, כאשר כל אחד מהתקדימים תורם לפסיפס הזכויות שלנו. ובלשונו של השופט ממן בפסקה הדין בנצרת: "תרומתה של הפסיקה שתוארה לעיל אינה ביישומה הישיר. היא באה לידי ביטוי בהענקת ההשראה לרעיון שהתא הקרוי "משפחה" יכול להיווצר גם בלי נישואין וגם אם שני חבריו הם בני אותו מין". אין ספק שאמירות ברורות ומפורשות שכאלה, תורמות תרומה אדירה להכרה במעמדם של בני ובנות זוג מאותו המין כידועים בציבור בכל מישורי החיים.
ייחוד נוסף של פסק דין זה הוא בכך שלראשונה ניתן תקדים בנושאי הקהילה שבמרכזו עומד קשיש, מזרחי, המתגורר בפריפריה, אשר רחוק מלהיות ב"מיינסטרים" של הקהילה. המסר לציבור מפסיקה זו הוא כביר: הומואים, לסביות, בי וטרנס יש בכל מקום, בכל גיל, בכל העדות ובכל שכבות האוכלוסיה. וכולם זכאים להגנת החוק ובתי המשפט מפני אפליה.

עמדתו החדשנית של היועץ המשפטי לממשלה
לאחר מתן פסק הדין עלה החשש שהמדינה תבקש לערער עליו לבית המשפט העליון, במיוחד לאור חדשנותו, ולאור ההשלכות שעשויות לו על זכויותיהם של בני ובנות זוג מאותו המין גם בתחומים נוספים. כאן חיכתה לנו הפתעה מלבבת נוספת. כשלושה שבועות לאחר מתן פסק הדין, הודיע היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, כי לא יערער עליו, שכן גם לדעתו יש להחיל את חוק הירושה על זוגות חד מיניים. מזוז אף הוסיף כי הוא מכיר בבני זוג מאותו המין בכל הנוגע לסוגיות ממוניות ורכושיות, וכי הוא סבור שבתחומים אלה יש לנקוט בעמדה פרקטית וגמישה ברוח הזמן והמציאות המשתנה.
אין ספק שמדובר בעמדה חדשנית ונאורה, שמעולם לא נשמעה כדוגמתה בישראל, וודאי שלא מצד העומד בראש הגוף האחראי על אכיפת החוק בישראל. אמירה זו מהווה פתח להשוואת מעמדם של בני זוג מאותו המין לזה של ידועים בציבור במכלול תחומים כלכליים, לרבות ירושה, מיסוי, הסכמי ממון ומשכנתאות.

ייתכן שעמדתו החדשנית של מזוז הושפעה גם מהבקורת החריפה שהושמעה ע"י בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, בגנות עמדתו של היועץ המשפטי הקודם כנגד הזוגיות החד מינית. בקורת זו נאמרה בפסק דין מיום 21.11.04, שבו התקבלה בקשתם של זוג הומואים לאשר הסכם לחיים משותפים שערכו ביניהם. אין זו הפעם הראשונה שבתי המשפט בישראל מאשרים הסכמים שכאלה, אך מעולם לפני כן לא נוצל הדבר ע"י שופט כדי לצאת בבקורת כה נוקבת על עמדת היועץ המשפטי הקודם כנגד עיגון היחסים בין בני זוג מאותו המין. מעולם לפני כן לא הובעה בפסק דין כלשהו עמדה שלפיה מניעת זכויות מהומואים ולסביות נתפסת כבלתי לגיטימית ובלתי ראויה. ובלשונו של השופט יהודה גרניט:
"תמוה בעיני כי ב"כ היועץ המשפטי רואה את עצמו כ"שומר החומות" בנושאים רבים של עניני המשפחה ואוטם את אוזניו משמוע ומכסה את עיניו מלראות את שינויים החלים בחברה הישראלית, שבימינו, בה מתקיימים יחסים זוגיים ומשפחתיים באופנים שונים, כמו יחסים בין ידועים בציבור, משפחות חד-הוריות, משפחות בני אותו מין והן לגבי נושאים אחרים... מצופה מיועץ משפטי לממשלה בחברה דמוקרטית, כי הוא יפעל להתאמה בין המשפט לבין מציאות החיים, כי הוא יגן על זכויותיהם של כל בני החברה, תהיה נטייתם המינית אשר תהיה, כי הוא יהיה ער למציאות הקיימת והמתפתחת בחברה ולא ישמש לפה, באופן אוטומטי, לבעלי אידיאולוגיות שמרניות המתנגדות למתן כל זכות לאלה מבני החברה שנטייתם המינית המוצהרת, שונה מזו של בעלי האידיאולוגיה השמרנית."

למרבה השמחה, דבריו של השופט גרניט נפלו על אוזניו הקשובות של היועץ המשפטי לממשלה הנוכחי, מני מזוז, ובתחילת חודש דצמבר 2004, הוא לא היסס לצאת בהצהרתו החשובה בדבר השינוי העמוק שחל בעמדת רשויות אכיפת החוק בכל הקשור לזכויות ממוניות של בני זוג מאותו המין.
למרות חשיבותה הרבה של הצהרתו של מזוז, הרי שעדיין אנחנו רחוקים מהמנוחה והנחלה, ומביטול כל צורות האפליה נגדנו. שכן, מזוז הדגיש כי עמדתו מצומצמת רק לענייני רכוש וממון. לעומת זאת לגבי סוגיות הנוגעות ליצירת מעמד אישי מצדד מזוז בגישה זהירה יותר, וסבור כי המחוקק הוא שמוסמך להכריע בהן. כלומר עמדתו המתקדמת של היועץ המשפטי אינה חלה על נושאים מרכזיים כמו אימוץ ונישואים של בני זוג מאותו המין. בנושאים אלה אנו עדיין נזקקים לערוך מאבקים משפטיים, בתקווה שגם לגביהם ייעשה הצדק במהרה בימינו.

מדוע עדיין חשוב לערוך צוואות?
למרות שפסק הדין ההיסטורי בנצרת פרץ את הדרך לאפשרות ההורשה לבן/בת זוג מאותו המין, הוא אינו אינו מבטל את הצורך לערוך צוואות. בדומה לידועים בציבור הטרוסקסואלים, בהעדר צוואה, בן/בת הזוג יירש רק אם יצליח להוכיח שבפועל התקיים קשר זוגיות בהתאם לקריטריונים הנדרשים על ידי בתי המשפט, לרבות קיום מערכת יחסים זוגית מונוגמית במשק בית משותף במשך פרק זמן ממושך. במקרים בהם קרובי משפחה מקרבת דם יבקשו לעצמם את הירושה, הרי שבהעדר צוואה, בן/בת הזוג יידרש להוכיח כי הוא עומד בתנאים הללו, וכי מעמדו גובר על אלה של קרובי המשפחה האחרים. לעיתים הדברים עלולים להגיע לכדי מאבק משפטי מר וכואב, שאף עלול להסתיים בתוצאות אבסורדיות וכואבות.
למשל, מצב שבו הורים שהתנכרו לבנם ההומו בחייו, יבקשו לרשת את רכושו לאחר מותו, ויאלצו את בן זוגו, שעימו חלק את חייו ואת רכושו, לחשוף בפני בית המשפט את חייהם האישיים ולהוכיח כי התקיימה ביניהם זוגיות העונה על המבחנים הנהוגים בבתי המשפט. כמו כן, בפסק הדין מנצרת אין כל התייחסות להורשה לילדים לא ביולוגיים. כך, למשל, במצב שבו תלך לעולמה לסבית שחיה עם בת זוג ומגדלת עימה את ילדיה הלא ביולוגיים, אין כל ודאות שההכרה בזכות הירושה של בת הזוג, תורחב גם להכרה בזכויותיהם של ילדים לרשת את אמם הלא ביולוגית, והם עלולים להיות מנושלים.
לכן, גם לאחר פסק הדין הנפלא מנצרת וגם לאור עמדתו המשמחת של היועץ המשפטי לממשלה, כל איש ואשה המבקשים להבטיח כי אם הם ילכו לעולמם, ישמרו זכויותיהם של יקיריהם, והם לא יאלצו להיאבק על המגיע להם - נדרש לערוך צוואה, ובה להבהיר באופן ברור ומפורש מה ייעשה ברכושו לאחר מותו.

עוד על צוואות ראו במדור על החיים ועל המוות חלק שני.


הערה: כתבה זו אינה מהווה הדרכה לעריכת פעולות משפטיות, ומומלץ להיוועץ בעו"ד הבקיא בתחום בטרם חותמים על מסמכים משפטיים כלשהם. בכל מקרה, אין לראות באמור במדור זה משום תחליף לייעוץ משפטי אישי, המבוסס על בחינה פרטנית של נסיבות המקרה הרלבנטי לכל אחד ואחת, ואשר במסגרתו ניתן מענה משפטי ייחודי.

שאלות, הצעות ותגובות ל"בדלתיים פתוחות" - מדורה המשפטי של עו"ד עירא הדר, ניתן לשלוח באמצעות הכתובת: law@gogay.co.il

כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...