המפתח בחלון
המפתח בחלון. צילום: אבי גלרון (אראלה הצמצם הבוער).
עוד בתרבות ובידור
 >  > 

המפתח לגאווה עצמית

הפואמה קדיש של אלן גינסברג משמשת כבסיס להצגה המטלטלת "המפתח בחלון". עמרי קליינבורט שוחח עם הבמאי והשחקן ישי בן משה על שמרנות, עירום, סודות וחשיפה

לעיתים, כשמאבדים אדם קרוב, נתקפים גלי נוסטלגיה לאותם רגעים טובים ורעים כאחד שהיו משמעותיים. לרוב נלווה לכך גם חשבון נפש, המהווה לעיתים סוג של מפתח לפתרון של קונפליקט או בלבול פנימי. ישנם מצבים שבהם הודות לכך אנו חשים מעין בשלות נפשית.

אלן גינסברג מכיר זאת היטב. גינסברג (1926-1997) נחשב לדמות בולטת של "דור הביט" של אמצע המאה ה-20 בסן פרנסיסקו ולאחד ממבקריה החריפים של התרבות האמריקנית. המשורר היהודי פרסם לראשונה בשנת 1961 את הפואמה "קדיש" שהפכה כעשר שנים לאחר מכן לתסריט ולמחזה שהועלה בגרסאות שונות ברחבי העולם ואף זכתה לתרגום לשפות שונות. הפואמה כתובה כיצירה בת שני חלקים ושמה מהווה אזכור לתפילת ה"קדיש" היהודית. בכך היא מהווה מעין אלגיה. גינסברג הקדיש את הפואמה לאמו, נעמי, שנפטרה ב-1956. עבורו היה זה מעין חשבון נפש וסגירת מעגל עם שדים פנימיים ודברים פתוחים שהתמודד עמם.

בשנים שלאחר כתיבת הפואמה החל גינסברג להתפתח כאדם. הכול פרץ החוצה ודבר הוביל לדבר – מהמחשבות ומהפנטזיות הנוגות אל השחרור העצמי מכבלי ההרס והביקורתיות וההגשמה הפנימית. המיניות שלו החלה לבוא לידי ביטוי באופן פרקטי ועמה גם קבלתו האישית והחברתית כהומוסקסואל. כמו רבים באותם הימים – וגם בימינו אנו – היה צורך באירוע מטלטל כמו מות האם כדי שגינסברג יתחיל לצאת לחופש מארון המיניות שלו.

המפתח בחלון
"נחתה המוזה והבנתי שצריך לעשות עם זה משהו". ישי בן משה בהצגה "המפתח בחלון". צילום: אבי גלרון (אראלה הצמצם הבוער).

ללכת עם האמת הפנימית

בשנה האחרונה מאפשר ישי בן משה להכיר במעט את עולמו של גינסברג. במסגרת תיאטרון הקובייה, בפועל במרכז הגאה בתל אביב, הוא מעלה את ההצגה "המפתח בחלון", בה נחשף עולמו הפנימי והמסעיר של גינסברג על רקע התמודדותו עם שיגעונותיה של האם. ההצגה, המתבססת על אותה הפואמה, מאפשרת להכיר את החיים בשנות הארבעים והחמישים המוקדמות בארצות הברית, ועוסקת בלבטים הפנימיים הקוראים לאדם הבוגר לצעוד קדימה ולהשאיר את העבר קבור הרחק מאחור.

בן משה, 33, הבמאי ומי שמגלם את דמותו של אלן, אימץ בלבו את ההחלטה ליצור המשכיות לתמה. ההצגה בעצם מבוססת על הפואמה המפורסמת אותה כתב גינסברג: "מאז ותמיד הנושא היה קרוב ללבי. עוד בפעם הראשונה כשהייתי נער וראיתי את יורם חטב על הבמה ולצדו גילה אלמגור. כבר אז הרגשתי קירבה לדמות הראשית", הוא מציין.

הבזק של נוסטלגיה חביב מלווה את זיכרונותיו של בן משה אל אותה נקודת זמן בה התחילה להיווצר ההצגה. "היה זה בלימודי בימוי בסמינר הקיבוצים. במסגרת תרגיל שהתבקשתי לעשות, החלטתי להציג קטע מתוך 'קדיש לנעמי'. זמן קצר לאחר מכן, נחתה המוזה והבנתי שצריך לעשות עם זה משהו". בן משה, שהתחיל את דרכו המקצועית כשחקן ולמד בין היתר בסטודיו ניסן נתיב, הפך לימים ליוצר ובמאי מוכשר ובעל חזון. "תמיד הלכתי עם האמת הפנימית שלי, לא חששתי מתגובות הסביבה ומביקורת".

ההתחלה לא הייתה פשוטה. רעיון שהתחיל מתרגיל סטנדרטי במסגרת לימודי הוראת הבימוי, קרם עור וגידים ותפס תאוצה לכדי פרויקט של ממש. "נדרשו אישורים רלוונטיים, התמודדות עם קשיים טכניים שכרוכים בהעלאת מונודרמה מסוג זה, ושיקולי תקציב. עם זאת אין דבר העומד בפני הרצון וכשעמד בפניי חזון שרציתי לממש, מצאתי דרכים יצירתיות ונבונות לממש אותו.

"כמה חודשים לאחר שהעליתי את הרעיון בפני וועדת ההיגוי והשופטים בפסטיבל מרכז הבמה בירושלים אשר נועד לתת מקום ליצירותיהם של יוצרים צעירים, ניתן לי ולצוות אור ירוק והתחלנו בתהליך ההפקה ובחזרות".

להתחכך ערום בשולחן

במהלך ההצגה, דמותו של גינסברג מתערטלת לסירוגין. ישנן סצנות בהם בן משה נותר עירום כביום היוולדו – סצנות בהן הוא מבצע תנועות מחול, אקטים תיאטרליים ומונולוגים נוגים.

אחד הקטעים שיותר נחרט בזיכרוני הוא הקטע בו גינסברג מתפשט באישון לילה ורוקד על השולחן. לאחר מכן כמו באקט של אוננות, הקהל צופה בו מבצע מונולוג תוך כדי ריקוד פרוע וסמי אגרסיבי כשהשולחן לידו. "סצנת ההתחככות בשולחן, הייתה סצנה באמת חזקה. אך היא משקפת בעצם את הנעשה בנפשו של גינסברג שהיה נתון לדיכוי מצד אמו. כל התשוקות המיניות הפנימיות התפרצו החוצה והאקט סימל בעצם את רצונו העז של גינסברג להיות חופשי ולבטא את מיניותו.

המפתח בחלון
"העירום הוא יותר סימבולי מאשר פשוטו כמשמעו". צילום: אבי גלרון (אראלה הצמצם הבוער)

"באותם רגעים לא חשבתי על איך הקהל יגיב ועל המבוכה שאולי יכולה להתעורר בקרבו, ניסיתי להיכנס לדמות ככל האפשר ולהמחיש בכך את עולמו הפנימי של אלן. לכולנו יש סודות ותשוקות. אם מדכאים אותם ואם לא נותנים לאני האמיתי שלנו להתבטא בזמן ובדרך הנכונים, אנחנו יכולים לסבול ולהרגיש סגורים, מקובעים ובלתי ממומשים".

בן משה מוסיף שבגלל שחבש לראשו גם את כובע הבמאי היה לו יותר קל עם קטעי העירום. ולגבי תגובת משפחתו וחוג מכריו לדבר? "המשפחה שלי, כולל הוריי, ראו את ההצגה ותמכו. נכון שבהתחלה היה שמץ של מבוכה ראשונית אך מהר מאוד התגברתי על זה. הבנתי שהעירום הוא יותר סימבולי מאשר פשוטו כמשמעו, היה לי יותר נוח לבצע את הסצנות. זכרתי גם שיש הבדל כלשהו בין ישי שעל הבמה לבין ישי שבחיי היום יום".

בן משה מתייחס גם למצב החברה כיום ומוסיף שרבים מאיתנו יכולים להזדהות עם התכנים המועלים. "כל עוד היה נתון לכבלי השמרנות והביקורת, לא יכול היה להשתחרר ולבטא את עצמו. לצד ההומוסקסואליות שפרצה, הוא עסק בכתיבה. אפשר לומר שהיה בין מניחי אבני היסוד למה שהיום אנחנו מכנים התאגדויות והתמרדויות נגד הומופוביה ודיכוי מיני. היום כל אחד במידה כזו או אחרת יכול להזדהות עם אלן. לא רק המשתייכים לקהילת הלהט"ב אלא כל רבדי החברה. נניח ואדם דתי הרוצה לחזור בשאלה או להפך לחזור בתשובה, בחורה צעירה הרוצה לעסוק במקצוע כלשהו והוריה מכתיבים לה אחרת, ועוד הרבה דוגמאות אחרות וטובות לכך שמרביתנו אם לא כולנו באיזשהו שלב מרגישים כבולים למוסכמות חברתיות כלשהן, או לגבולות שאחרים מציבים או אנחנו לעצמנו ושמקשים עלינו להיות מי ומה שאנחנו רוצים להיות באמת. לביטוי יש משמעות רבה בחיים המודרניים של היום וצריך לפעמים לזהות מתי הוא ממומש באמת.

המפתח בחלון
"מרביתנו, אם לא כולנו, מרגישים באיזשהו שלב כבולים למוסכמות חברתיות כלשהן". צילום: אבי גלרון (אראלה הצמצם הבוער).

"אף פעם לא מאוחר להשתחרר ולהיות חופשיים. השאלה היא באיזו דרך עושים זאת מבלי לפגוע בעצמנו או בסביבה. צריך לשמור על אופטימיות מחד ועל אותנטיות מאידך. כל אחד מאיתנו מתפתח בדרך כלשהי ומעצב את דרכו. בין אם בעקבות נסיבות החיים כמו בחייו של גינסברג שרק לאחר מות אמו ועריכת חשבון הנפש מולה בדמות קדיש ובין אם בעקבות רצונות משלך. כך או כך מכל דבר לומדים ומתפתחים".

בן משה מתכנן לרוץ עם ההצגה אל מעבר לגבולות הקהילתיים ולפרוץ גבולות נוספים. "בתכנון להופיע בפני קהל יהודי-אמריקאי בארצות הברית, אוכלוסיות מיוחדות וקהלים שונים בארץ ובעולם. מכיוון שתמיד סברתי כי ההצגה פונה לכל הקשת החברתית, השמיים הם הגבול ומכאן רק אפשר להמשיך ולצמוח". 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...