ברנפלקס – דנית באירופה הסרטון
ברנפלקס: דנית באירופה. צילום: מתוך הסרטון.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

המאבק המזרחי והלהטב"י הוא אותו המאבק

דנית זמרת החתונות (הידועה גם כמירי פסקל) הצליחה לפצח את ה-DNA הקומי שלנו כקהילה, אבל הכניסה לז'רגון גזענות, התנשאות ודיבור בח' ו-ע' עסיסיות שמהוות העתקת הומופוביה לגזענות סמויה. מה הקשר בין המאבק המזרחי לזה של קהילת הלהט"ב, כיצד קרה שהוולגריות המזרחית נתפסת כאחותה התאומה של האוחצ׳ית ומדוע אנו צריכים להפסיק להתחבא תחת חיקה המטרוני של מירי פסקל

לאחרונה עלתה עוד פרסומת (מצוינת) מבית היוצר של ברנפלקס פינוקים, בכיכובה של דנית זמרת החתונות, הלא זהו שם חלופי למירי, אותה דמות גנרית המזוהה עם הקומיקאי הנפלא אילן פלד. הפעם דנית נוסעת לסיבוב הופעות באירופה תחת שם הבמה ״דניז״. אפשר לשער איך נראה המפגש בין עולמה הצר והגס של דנית, לבין החברה הגבוהה והמנומסת באירופה, כשבמרכז הקונפליקט ניצבת דנית במסע אימתני אחר קופסאות הברנפלקס, וכשזו לא מוצאת אותן, הופכת את שולחנות הסועדים, משביתה את סט הצילומים ומאיימת על העוזרת שלה, עד לסוף המאיר, בו מוצאת את הברנפלקס שמושיע אותה מהאוכל האירופאי המצחין. 

הקונספט של הפרסומת זהה בתכלית לזו של הפרסומת הקודמת- דנית מגיעה למעוז שכולו מאופיין בפנפון אירופאי (בפרסומת הקודמת זה הצטלם ב״חוות בריאותא״ המייצגת את תמצית הלייף סטייל האשכנזי והשבע), נתקלת בחומה התרבותית של הזרם השולט, ומוצאת בעצם את מפלטה במוצר המפורסם.

כבר יותר מעשור לאחר שהסדרה ״אחד העם 1״ עלתה למסכים. בקרב הקהילה הגאה כבר מזמן הפכה הסדרה לקאלט אלמותי, כשהבולטת שבדמויות היא מירי פסקל, המגולמת בידי אילן פלד- שוטרת מזרחית עם ח׳ וע׳, לא נאה במיוחד, וולגרית ונלעגת, אשר בטוחה שהיא אשת העולם הגדול אגב שרבוב מילים באנגלית , השכלה בסיסית ודיבור בלתי פוסק על לייף סטייל ותענוגות. דמותו הגרוטסקית של פלד עונה בכל מישור אפשרי על הסטריאוטיפ המזרחי הקלאסי, על כך אין צורך להרחיב ולהסביר.

להט"בים (והומואים במיוחד) מכל הארץ החלו להעריץ את מירי/ דנית, עם מגוון פרפורמנסים ורפליקות, כמו ״איזה נח׳מד זה״, ״אני כל כך מודרנית שאתמול ישבתי במסעדה והזמנתי קיש״, ״בהשכלה שלי אני ג׳זיזטית״ וכו׳, עד כדי כך שנוצרו ספין אוף, פרסומות וקליפים בהם מככבת מירי סביבם הקהילה כמרקחה.

לפצח את ה-DNA של הקהילה

ואני שואל, מה יש במירי שמפצח את הדי. אן. איי הקומי שלנו כקהילה, ולמה בכל פעם כאשר אנחנו רוצים לזרוק הערה הומוריסטית ומעט נלעגת ומנותקת מהרצינות הכללית, אנחנו מטבלים אותה בח׳ וע׳ עסיסיות, כמו שעושה פלד? האם זה הומור לגיטימי? האם אין בזה השלכת הלעג מקבוצה נרמסת אחת לאחרת? מעין העתקת הומופוביה שמופנית כלפינו לגזענות סמויה? הגעתי למסקנה שמעבר למשחק המצויין ולכישרון האדיר של אילן פלד, רבים מהקהילה באים בהומור כזה בשל הזדהות כמעט מוחלטת עם מירי פסקל המזרחית ואחיותיה למאבק (תקווה ואילנית, האהובות גם כן).

האהדה הרוחשת למירי בקהילה הגאה אינה מקרית. מדובר בהזדהות בין שתי קבוצות מופלות; הלהטבית והמזרחית, שהכי קרובות זו לזו מבחינה דמוגרפית-תרבותית. בשני המקרים, מדובר בקבוצות שמהוות מיעוט לא קטן, ודומות מבחינה מספרית. על פי סקירות כלליות, כ15% מהאוכלוסייה הינה להט"בית, כלומר כ- 1,250,000 איש במדינת ישראל, בדומה לכ-1.5 מיליון מזרחים, החיים כיום בישראל.

שתיהן נבחנות בכלים של ״מוחצנות״. בישראל של 2015 המאבק של המזרחים הוא פחות מאבק של צבע ותכונות מולדות (בניגוד למאבק של האתיופים, לדוגמא), אלא של תכונות אותן ראוי לרכוש כדי להסתגל לאקלים של הזרם המרכזי: מערבי, חילוני, אורבני ומנוכר. אלו אשר שומרים על השבטיות המזרחית, ידברו בווליום גבוה יותר וילכו עם שרשראות זהב ובגדים חשופים, ייקראו ערסים ופרחות, בלי להתבלבל.

המזרחיות מקובלת כל עוד היא באה בעטיפות מערביות ו״משתכנזות״, שנעימות לעין הבהירה ולא מערערות את חזות הכל. מבחינה זו, המזרחיות מקבילה להומואיות, אשר במרחב הציבורי מתחילה לקבל לגיטימציה כעיקרון תיאורטי, כל עוד שומרים על תשתיות סיסג׳נדריות, הטרונורמטיביית, גבריות, של ״לא נראה בקטע״, ״הומו רק במיטה״, וכל הקלישאות המוכרות לכולנו (קבלה מותנית, כפי שציינתי במאמרי הראשון).

אפשר לשקול את המשפטים ״אין לי בעיה עם מזרחים. יש לי בעיה עם ערסים ופרחות״ ל״אין לי בעיה עם הומואים ולסביות. רק עם אוחצ׳ות ובוצ׳ות״. המאבק הלהטבי והמאבק המזרחי הוא אותו מאבק. זהו מאבק במוחצנופוביה.

הוולגריות המזרחית נתפסת כאחותה התאומה של האוחצ׳ית

להטבים ומזרחים מרגישים לרוב שהם אמורים להיות שרויים במגננה תמידית במרחב הציבורי, כי על כל ניואנס לא נכון עלולים לזכות בסנקציה. הוולגריות המזרחית נתפסת כאחותה התאומה של האוחצ׳ית: היא גסה, קולנית, נשענת על ביטויים הומוריסטיים, ומתקשה לעבור את הסלקציה המחוייטת של הממסד השמרני.

ממקומות אלה ההומו והטרנסית מרגישים מוגנים בחיקה המטרוני של מירי פסקל, שיודעת להיאבק בשם האינטרסים שלה בלבד בנכלוליות ובאגואיזם, בצבעוניות ובפשטות, מבלי לפחד להביע את המוחצנות שלה וללכת איתה עד הסוף, גם ובעיקר כשהיא בעמדת מיעוט.

נדמה לי שכדאי לשים את האצבע על הסיבות שבגינם שני המאבקים כה דומים ויכולים להואיל האחד לאחר. חשוב להוסיף שהתרכזתי בעיקר במאבק הלא רשמי שמתאר בעיקר את השיח. על הזכויות הפורמליות כלהטב וכמזרחי אולי אכתוב בטור אחר, בינתיים הלכתי לעבוד על אזרחות. (כי באוריג׳ן שלי אני ממגורשי ספרד).

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...