נדב ענתבי-גרושקה בקמפיין #BodyPride
נדב ענתבי-גרושקה בקמפיין #BodyPride. צילום: צילום אישי.
עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

#BodyPride: עושות סוף לדימוי הגוף השלילי בקרב הקהילה הגאה

עם תחילת אירועי הגאווה וכל התיירים ששוטפים את רחובות תל-אביב וערים אחרות, המודעות העצמית, כמו גם הביקורת העצמית שלנו מתחדדות. כולם מסביבנו מכינים גופם לקיץ או ישנות בג'ים לקראת המצעד, כולנו בסטרס לאיזו מסיבה ללכת ואיזו בירז' או לירד או לערד או לורד יירצה אותנו, ואני אומרת – חלאס! די לפשיזם של הגוף / כתבה ראשונה בסדרה

להיות שמן בראש

מגיל מאוד קטן הרגשתי שונה, ולשונות יש מחיר כבד. כבר בגיל חמש, הייתי ילד שמן - מה שהבדיל אותי מילדים אחרים. אבל כשאתה קטן ושמן – אתה שמנמן וחמוד או "סופגי" (מלשון סופגניה) כמו שקראו לי לא מעט. אז הייתי שונה, אבל חמוד ומתוק כמו סופגניה. עם תחילת בית-ספר יסודי, דברים החלו להשתנות. אז כבר הייתי רק שמן, בלי מתוק או חמוד. אני לא יכול לומר שכל יום הציקו לי בגלל משקלי, אבל באותה המידה אני גם לא יכול להגיד שהייתי מה-"מקובלים" (או "מקובלות" לצורך העניין). דבר אחד לבטח הוא שנשארתי שונה. יותר מזה, הרגשתי שונה, ולאור זאת, גם מנודה ובודד. מהר מאוד תחושות שליליות אלו תורגמו לאגרסיה. הפכתי לבריון (bully) הרע, האגרסיבי, והאלים מילולית.

אני לא זוכר הרבה מתקופת היסודי, אך אני בהחלט זוכר שהוריי, מוריי וחברים וחברות לכיתה שאלו: למה? איך אתה יכול להיות כל כך רע כלפי אנשים אחרים? בהסתכלות לאחור, אני חושב שזו הייתה הטקטיקה (ההרסנית והכוחנית למדי) שלי לבקש "מקום בשולחן" ולהרגיש חלק מכולםן. יכול להיות גם שזו הייתה דרכי (היצירתית) להצדיק לעצמי את הנידוי החברתי שחוויתי. במקום השונות שלי, האגרסיביות והבריונות שלי שימשו עבורי הסבר רציונלי ופשוט למדוע אני בודד ומנודה. אם אתה נוהג כלפי אחרים באופן כוחני ותוקפני, ברור לגמרי שיינדו אותך ולא יירצו להיות בחברתך. כמובן שזה לא עבד, ובמקום, הבריונות שלי הובילה לדברים גרועים עוד יותר – ציונים נוראיים, תחושת בדידות וניכור עמוקה יותר, והרגשה שאני כלום ושום דבר.

עברו כמה שנים, ובכיתה ו' עשיתי דיאטה מבוקרת והדרגתית. לראשונה בחיי הייתי רזה. בגוף. במהלך כיתה ח' החלטתי ששוקולד זה טעים מדי כדי לא לאכול שתי חפיסות ביום, וכך נערמו בחזרה הק"ג. בכיתה ט' – החלטתי שלא עוד. רציתי לשים סוף לתחושת השונות ולחסל את כל השומן שלי כליל. החלטתי שמותר לי לאכול סלט ירקות אחד ביום והתחלתי ללכת למכון ולשיעורי ספינינג. רזיתי פלאים והייתי רזה מאוד. בגוף. נראיתי אחרת, אבל לא הרגשתי אחרת. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי לראשונה שלא משנה כמה אהיה רזה – תמיד אהיה שמן. בראש. הדימוי והתפיסה שלי כשמן נשארו איתי עד גיל 23 – ללא קשר למשקלי שהמשיך לעלות ולרדת כמו אקורדיון.

שנאה עצמית מופנמת

יותר מדי אנשים זרים ביותר מדי מקרים בחיי פנו אליי ואמרו לי שאני כל-כך יפה ושיש לי עיניים מדהימות, ואם אני רוצה להיות ממש מהמם – כדאי שגם אוריד במשקל. אבל מה חדש?! כשאתה שמן – או שמתמקדים בפרצוף שלך כאילו שהוא לא מחובר לשאר הגוף שלך, או שמתמקדים רק בגוף שלך. אף פעם לא מסתכלים על כולך. תמיד חשבתי שההערות הללו הן פוגעניות וחודרניות – במיוחד לאור העובדה שזרים שאיני מכיר אפילו פונים אליי, אבל אף פעם לא הגבתי. רק חייכתי. למעשה, לא ידעתי מה להגיד, ויותר מזה, אפילו הסכמתי איתםן.

כשהייתי בן 23, ביום בהיר אחד, הלכתי לסופר לקנות גבינה צהובה כי רציתי להכין לעצמי סנדביץ' טעים. ביקשתי מהבחור הנחמד במעדניה 300 גרם גבינה צהובה. הוא הסתכל עליי, חייך ואמר: "חבל שאתה אוכל כל-כך הרבה גבינה צהובה. זה לא בריא. זה משמין. אתה בחור כל-כך יפה... בחיי. אתה יכול להיות דוגמן אם תרצה... אתה אפילו מזכיר לי את יהודה לוי". הייתי בשוק. מימיי לא דימיינתי שהבחור הנחמד מהמעדנייה יכול להיות כל-כך בוטה, ישיר ולחדור לי לפרטיות בלי שום רשות. לקחתי את 300 הגרם של הגבינה הצהובה, אכלתי את הסנדביץ' שלי, ולראשונה הבנתי כי במשך כל חיי הפנמתי את עמדותיהםן של זרים (כמו גם של אנשים קרובים אליי) אודותיי ואודות גופי ומשקלי. קיבלתי והפנמתי את הדעה שיש לי פרצוף יפייפה וגוף שמן ודוחה.

הפנמתי גם את ההתניה לפיה אם ארזה – אהיה יפה ואפילו אוכל לצעוד על המסלול בתור דוגמן. התניה שמשמעותה היא שאני יכול להיות יפה, סקסי ומושך (כלומר, לירד) אם ורק אם – אוריד במשקל ואהיה רזה. אז הבנתי איך דעותיהםן של זרים גרמו לי להתנכר לגופי, למיניותי ולחוויתי הרגשית.

להתראות שנאה עצמית, שלום אהבה עצמית

בתור ילד שהרגיש שונה לא רק בגלל משקלו, אלא בגלל שגם הייתי "נשי" ואהבתי לשחק עם ברביות ולא להזיע במגרש הכדורגל – ידעתי דבר או שניים על שנאה עצמית ויותר מזה – על קבלה עצמית. אחרי אותו מקרה עם הבחור מהמעדניה – גמרתי אומר לא עוד והכרזתי על תהליך חדש: ביוש שנאה עצמית והיוש אהבה עצמית. החלטתי לפרוק מעליי כל התניה, דעה שיפוטית, תפיסה מעוותת או חוויה שלילית שהפנמתי במהלך השנים בגלל משקלי.

התחלתי לגלות את עצמי ואת גופי מחדש. לראשונה בחיי, נגעתי בגופי, בשומן שלי – בבטן השמנה שלי, ברגליים השמנות שלי, בחזה הנפול שלי, ובמותניים הרחבות שלי ובישבן הגדול שלי. עמדתי עירום מול המראה וגיליתי לראשונה איזורים בגופי השמן שלא ידעתי שקיימים. ליטפתי כל סימן מתיחה שהשגתי בגאווה במרוצת השנים ובמהלך דיאטות האקורדיון שלי. גיליתי מחדש את הקפלים שלי, את שני הצמיגים שעטרו את גופי העליון, ואת השומן "הרוקד" שלי. אז גם הבנתי לראשונה שהגוף השמן שלי הוא תוצר של שנים רבות של עבודה אינטנסיבית ויש להתייחס אליו כאל מפעל חיי. ואם גופי השמן הוא מפעל חיי – עליי להתגאות בו. אם בחור הולך למכון ויש לו קוביות בבטן, וכתוצאה מכך, מרגיש חופשי להוריד חולצה ולהראות את הגוף שלו בכל מקום, אז גם אני יכולה. אני עבדתי קשה מאוד כדי להשיג את הגוף השמן שלי, התמודדתי עם תגובות חברתיות לא נעימות ואפילו נוראיות בגלל הגוף השמן שלי, והייתי צריכה להתגבר על אתגרים רגשיים רבים. עם התמיכה הבלתי תלויה בדבר של משפחתי (הביולוגית) האהובה ומשפחתי (מבחירה) האהובה באותה מידה, התמקדתי באהבה עצמית שאינה תלויה בדבר.

לא עוד – אני אמצא בן זוג כשאוריד במשקל ואלך למכון" או "אני אאהב את עצמי יותר אם ארזה רק עוד עשרה ק"ג". ללא שום ספק או היסוס אני יכולה להגיד בקול רם – שאני אוהבת את עצמי ואת הגוף השמן והסקסי שלי.

שונות כזהות עצמית

כשאתה כל הזמן נדחק לשוליים החברתיים בגלל השונות שלך, לאט לאט, אתה מתחיל לקבל את העובדה שהשוליים יכולים גם להיות הבית החברתי שלך. כדי שזה ירגיש כמו בית, צריך לעצב את הבית כראות עינינו ולהפוך את המקום לייחודי. אז הבנתי שהייחודיות של הבית החברתי שלי היא היא השונות שלי.

בעולם בו "המלחמה בהשמנה" והנהירה לגוף הרזה, החטוב והשרירי משתוללות ומתפשטות לכל עבר, כולל בתוך הקהילה הגאה (אם לא אף יותר), אני גאה להלך ברחוב עם גופי השמן והגדול. הגוף השמן שלי משמש עבורי אות מחאה והתנגדות לשיח המאדיר את הרזון והחיטוב, ובה בעת, מבייש ומדיר כל גוף אחר – בין אם שמן, רזה מדי, גבוה מדי, נמוך מדי, שעיר מדי, או משהו מדי. בגיל 23 יצאתי לראשונה מהארון כשמן והתגאיתי בגופי השמן. היום, אני יוצאת שוב מהארון ומדווחת קבל עם ועדה – אני שמנה. שמנה מאוד. גאה מאוד להיות שמנה. והורסת. וסקסית ומושכת עוד יותר.

הצטרפו למהפכה

רוב ככל הלהטק"בים שאני מכירה, ובעיקר הומואים, לא אוהבים את הגוף שלהם, לא שלמים עם איך שהם נראים, לא תמיד מרגישים בנוח להוריד חולצה, ולא מרגישים סקסיים או מושכים כי אין להם six pack (אגב, הדבר נכון גם לגבי כל הסטרייטים והסטרייטיות שאני מכירה). גם אלה שיש להם six pack לא מרגישים בנוח עם הגוף שלהם, כי הרי דימוי גוף זה בראש, לא בגוף.

בקיץ, ובפרט בחודש בו נערכים ברחבי הארץ אירועי הגאווה וכל התיירים ששוטפים את רחובות תל-אביב וערים אחרות, המודעות העצמית, כמו גם הביקורת העצמית שלנו מתחדדות. כולם מסביבנו מכינים גופם לקיץ או ישנות בג'ים לקראת המצעד, כולנו בסטרס לאיזו מסיבה ללכת ואיזו בירז' או לירד או לערד או לורד יירצה אותנו, ואני אומרת – חלאס! כואב לי הכוס ודי לפשיזם של הגוף! אין לי אנרגיות לשיח המתיש הזה שאינו פוסק וכל הזמן ממשטר לכולנו את הגוף. אין לי סבלנות לשמוע על דוט ודיט שלא אוכלות פחמימות כבר שבועיים כדי שהקוביות תבלוטנה ביום המצעד.

אני אומרת – בואו נשבור את האינטרנט. איפה כל שאר הלהטק"בים שאין להם six pack? למה אני לא רואה אותןם בפייסבוק (ובשאר מרחבים וירטואליים) או בפליירים של אירועי הגאווה? או בכלל – במרחבים ציבוריים? אני רוצה להזמין את כולכםן, ללא קשר למשקלכםן או מבנה הגוף שלכםן, להצטרף אליי ואל חברותיי ההומואיות האהובות ולהעלות לפייסבוק (או לטוויטר, או לאינסטוש, או לאוטרוף, או לכל אתר אחר) תמונת גוף + פנים אחת שלכםן – בלי נגיעות פוטושופ או פיינטבראש, בלי להכניס את הבטן ובלי אשליות אופטיות - בצירוף ההאשטג ההורס - #BodyPride.

אני גם מעודדת כל אחת ואחד מכםן להוריד חולצה במצעד הקרוב או במסיבה הקרובה – כי כמו נראות להטק"בית – אם לא ייראו את הגוף שלנו, יישכחו שהוא קיים. ובעיקר - כי אם אנחנו לא נהיה גאות בגוף שלנו, אף אחת לא תהיה גאה בו בשבילנו. שולחת לכולכםן חיבוק דוב וחג גאווה שמח (ומשמין)!

נדב (נדיוש) ענתבי-גרושקה היא סטונדטית לבריאות הציבור ופסיכולוגיה, חוקרת קהילות להטק"ביות ואוהבת את החברות שלה כי הן האחיות שלה שאוהבות אותה בכל משקל וללא תנאי! חפשו אותה בפייסבוק:  Nadav Antebi-Gruszka, בטוויטר: @TheNadiva. 

-

השבוע נפרסם - מדי יום - כתבה העוסקת בדימוי הגוף בקהילת הלהט"ב. הצטרפו לקהילת הקוראים בדף הפייסבוק שלנו וקבלו עדכונים ומידע נוסף בנושא ובתחומים נוספים.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...