דימוי גוף (אילוסטרציה)
דימוי גוף (אילוסטרציה). צילום: Laura Lewis, Flickr.
 >  > 

לא מספיק רזה

"אני א-מינית, אבל למרות זאת, אני רוצה להרגיש מושכת, נאהבת. אני נחשבת יפה, ולמרות זאת לא יודעת למה. אני רזה, אבל מרגישה שאני לא רזה מספיק. לא מספיק רזה, לא מספיק חטובה, לא מספיק - מספיק" / טור אישי

אני רזה. אני מוכנה להודות בזה. גם בתקופות בהן שקלתי הרבה יחסית לעצמי, ה-BMI שלי לא עלה על 19. בתקופות ארוכות בהן פשוט לא הייתי רעבה, אולי נשק ל-17, ונקווה שלא ירד הרבה יותר. זה מרגיש חולני לאמר זאת, שאני בתת משקל הרבה מהזמן. בתקופות טובות הייתי אוכלת חמש או שש ארוחות קטנות ביום. בל"ג בעומר אכלתי רק ארוחת צהריים, וזה דבר של מה בכך. הדבר היחיד שמוזר זה שבמקום לאכול את האוכל של אמא שלי, אכלתי ארוחה מרשת פאסט-פוד - שזה דבר שאני לא מרשה לעצמי לעשות.

אני לא מצליחה להירדם, חוץ מבאוטובוס. שם אני לא יכולה להשאר ערה ליותר מדקה. כשאני כן נרדמת, אני קמה לא פחות עייפה. יש לי מיגרנות בערך כל יום. לא הוכח עדיין שיש לי בעיה כזו או אחרת, אבל למען האמת לא באמת בדקתי כבר המון זמן. אבל מה שחולני יותר, זה שאני לא מרוצה. לא מספיק רזה, לא מספיק חטובה, לא מספיק-- מספיק!

את לא מבינה שאת בסיכון?!

אני לא מצליחה להתאמן קבוע. אני לא מצליחה לאכול ארוחות נכונות, עד כמה שאני מנסה. משהו מוזר ברעב שלי. אבל כשאני מסתכלת למטה אני רק רואה גוש מגעיל באמצע הגוף. וזה כואב. כי כל פעם אני רואה אותו, ומשכנעת את עצמי שזו רק אני. ומזכירה לעצמי שהכל בסדר. וחושבת על זה שאין לי זכות להתלונן על שומן. הרי אני ליאור, אני רזה.

ואני נחשבת יפה. זה הורג אותי לא פחות. אני מביטה במראה ותוהה מה יש לחברה שלי, שהיא ציירה אותי לא פעם אחת, אלא ארבע, בפחות משבועיים. מה יש לידיד שאיתי בצבא, שאומר שאני נראה ממש טוב? אני מסתכלת וחושבת: איך הגוף הזה ראוי להערכה? איך יש אנשים שאוהבים אותו? חזה שטוח, שיער קצר, ירכיים מידלדלות, אף גדול, קו שיזוף חזק וברור, רגליים שעירות, מערכת רביה זכרית, אצבעות קצרות, ברכיים עקומות-- מה נחשק פה? הליפה שיש לי על הראש? הכתפיים הלא-ממש-רחבות-שלי? הגובה המינימלי של מטר שישים? הפרצוף העגלגל והילדותי שלי?

אולי זו שפת הגוף שלי. בשנות בית הספר, היה לי מעט מאוד אנשים שבאתי איתם במגע, ומעולם לא משכתי אף אחד מהם. ניסיתי לפצות על כך בצורה בלתי מודעת בעזרת שפת גוף ופלרטוט. זה חלק ממני עכשיו. כמובן, זה בעייתי כי אני א-מינית, אבל למי אכפת מזה שאני מושכת את הסוג הלא נכון של אנשים (הרי אנשים מיניים הם הכי בעייתיים בשבילי לקשר)? לפחות אני מושכת מישהו.

לפחות אני מושכת מישהו. מסתבר שזה רק נשים שמבוגרות ממני, משום מה. החברה הראשונה שלי היתה גדולה ממני בשלוש שנים. הכי צעירה היתה בת 20, ולא קרה עם זה כלום. עכשיו אני בסוג של קשר לא מובן ולא מוגדר עם מישהי שגדולה ממני בעשור. ואם נלך לקיצון, כבר פלירטטה איתי סבתא אחת, ואחת אחרת - אני מעדיפה לא לדבר על זה כרגע. וכמו שאמרתי, מעולם לא היה לי קטע עם מישהי בגילי או צעירה יותר. אבל זה כבר עניין אחר.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...