הפגנות במקום דיאטה - גרפיטי
הפגנות במקום דיאטה - גרפיטי. צילום: Duncan Hull, Flickr.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

עשו הפגנות, לא דיאטה

אם בעבר חשבנו שלעשות דיאטה כדי "להיראות טוב" או "להרגיש נחשק/ת" זה לקחת אחריות ולדאוג לשיפור איכות החיים שלנו, היום התקדמנו, ואנחנו מבינים שצריך לשנות את הקודים לפיהם אנו שופטים את עצמנו. הבנו סופסוף שמה שדפוק זו החברה, עם המסרים המעוותים שלה לגבי מראה וזהות, ולא אנחנו

הגרפיטי הזה תפס את עיני לפני מספר חודשים, באחד מרחובות לונדון. "עשו הפגנות, לא דיאטה", כתב/ה המחבר/ת הלא מזוהה על קירו של אחד הבתים. הכיתוב הזה, שנעלם ביום שאחרי, השאיר אותי במצב רוח מהורהר. הוא שעשע אותי, אבל גם הזיז בתוכי משהו עמוק ויסודי. כמו הבנה חדשה שנוצרה בי, או, אם לדייק, קשר בין שתי סוגיות שעליהן חשבתי לא פעם בעבר. על היחס הישר שבין דיכוי חברתי ובעיות של דימוי גוף.

נתחיל בדימוי הגוף. אנחנו מופצצים במסרים אחידים, לרוב, של איך אנחנו צריכים להיראות ולהתנהג. זה קורה בכל מקום, בפרסומות, בסדרה החביבה עלינו בטלוויזיה, בסרט בו אנו צופים בקולנוע, כשאנחנו מדפדפים בעיתון. למרות שמדברים על מודל יופי חדש, וקוראים כתבות על "דוגמניות מלאות" שמשתתפות בקמפיינים "מחתרתיים וחדשניים", שום דבר לא באמת משתנה. הכל משחק תחת אותה קטגוריה של יופי, רזון וקריטריונים נוקשים למיון.

אל תוך הבלילה הזו צריך להוסיף גם לחצים חברתיים כמו הצורך, והרצון, להיות במערכת יחסים. להיחשב מושכ/ת, סקסי/ת, בעיני האנשים שאליהם אנחנו נמשכים. אנחנו רוצים לקבל אישור מהחברה על כך שאנחנו שווים, גם חיצונית, ושרוצים להיות בחברתנו, איתנו. גם אינטימית. הדרך להגיע לשם, היא להיות הגבר הנכון, האשה הנכונה. להיצמד למודלים של יופי: פחות שיער, יותר שרירים, עם זקן, בלי זקן, נשית, גברי, אולי להיפך, וכן הלאה וכן הלאה, רשימה ארוכה ובלתי-נגמרת של מאפיינים.

אותו דבר קורה גם בכל הקשור לזהות המינית והמגדרית שלנו. גם בזירה הזו - ובכל זירה שבה אנו פועלים וחיים, יש להודות - אנו מופצצים במסרים של נכון ולא נכון. זה לא רק "להיות דומו", במקרה של הומואים הנדרשים להיכנס לתבניות מוסללות מראש של בעל+קריירה+שני ילדי פונדקאות מהממים, אלא גם ללמוד איך להתמודד עם הומופוביה המופנית אלינו, עם שנאה אליה אנחנו נחשפים בתגובות לכתבות, בדיונים בפייסבוק, איך להגיב למשפטים מפגרים של "חבל שאתה הומו! הייתי מתחתנת איתך" שמשוגרים אלינו כ"מחמאה". אותם תסריטים מכוערים מופנים, לפעמים אפילו יותר, כלפי נשים לסביות, ביסקסואליות, וטרנס* באשר הםן. 

וכאן מונח הקשר בין שתי התופעות: להט"בפוביה במובן הרחב שלה, שכולל גם לחץ לנורטיביות והיצמדות לאידיאלים הטרונורמטיביים מזה, ומערכת לחצים עצומה לגבי סוגיות של מראה וקוד גופני של מבנה גוף/מראה "מתאים", "נכון", "נחשק" ו"מבוקש". שתי המערכות האלו פועלות עלינו באינטראקציה הדדית מושלמת, יחד עם לחצים נוספים כמו להשיג את הקריירה הנכונה, להגיע להישגים המתאימים, להיות יותר חברתיים, מצליחים, מוצלחים וכדומה.

ולכן המשפט "עשו הפגנות, לא דיאטה" הוא כל כך חשוב. אם בעבר חשבנו שלעשות דיאטה כדי "להיראות טוב" או "להרגיש נחשק/ת" זה לקחת אחריות ולדאוג לשיפור איכות החיים שלנו, היום התקדמנו, ואנחנו מבינים שצריך לשנות את הקודים ולא את עצמנו. שמה שדפוק זו החברה, עם המסרים המעוותים שלה לגבי מראה וזהות, ולא אנחנו. 

אז במקום לספור קלוריות, צאו נגד תרבות היופי והאונס. במקום לדלג על ארוחת צהריים, אכלו משהו טעים ומזין, וכתבו טקסט נוקב על שחרור אידיאולוגי ורגשי מדפוסי חשיבה הרסניים ומלאי שנאה עצמית. במקום להרגיש אשמה על מה שאכלתם או על זה שהחולצה לא יושבת עליכם מספיק טוב, כתבו פוסט נוקב וחכם על התחושות שלכם ועל דיכוי הגוף שלכם.

ובערב, במקום להיות עסוקים בלרוץ על ההליכון שלא מוביל לשום מקום, צאו לרחובות ושרפו קלוריות בהפגנות נגד ההטרונורמטיביות והאפלייה. ציירו גרפיטי חתרני - זה מרזה, וגם אם לא, זה נורא משחרר. במקום ללמוד על כמה גרם שומן יש בקציצת טופו תעשייתית (20%, למען השם!) למדו את ההיסטוריה שלכם, כלהטבא"קים, כישראלים, כאזרחי כל העולם. זה הרבה יותר מזין מכל מה שתוכלו להכניס לעצמכם לגוף.

אפשר לבחור את אפיק הפעולה המתאים לכןם. למצוא את המקומות שבהם קל ונעים ונכון וטוב לכם לפעול. אבל חשוב לעשות משהו. חשוב להפנים שאנחנו חיים בזמן כזה, שבו צריך לעשות הפגנות, ולא דיאטות.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...