ג'יין פונדה
ג'יין פונדה. צילום: נטפליקס.
לילי טומלין
לילי טומלין. צילום: נטפליקס.
עוד בתרבות ובידור
 >  > 

החיים מתחילים בגיל 70, כשהבעל יוצא מהארון

הקומדיה החדשה "גרייס ופרנקי" עוסקת בחייהן של נשים בגיל העמידה שבעליהן יוצאים מהארון בגיל מאוחר, אך מחמיצה לחלוטין את העיסוק בסוגיות מורכבות של זהות ויחסים בגיל השלישי. למרבה המזל, את הכתיבה הבעייתית וההומור הדלוח של מרתה קאופמן (יוצרת "חברים"), מצילות ג'יין פונדה ולילי טומלין

הרבה תקוות נתלו בסדרה החדשה של נטפליקס - Grace and Frankie - המציגה את חייהן של גרייס (ג'יין פונדה) ופרנקי (לילי טומלין) שבעליהן (מרטין שין וסם ווטרסון) יוצאים בפניהן מהארון ומספרים שהם מנהלים רומן במשך 20 שנה. ההחלטה של השניים לפרק את התאים המשפחתיים שלהם ולהקים משפחה חדשה בגיל שבעים, מטלטלת את הנשים ההמומות (טוב, בערך) ומציבה בפניהן אתגרים איתן הן לא חשבו שיצטרכו להתמודד בגיל מאוחר. 

יוצרת הסדרה היא מרתה קאופמן, שמנוסה כבר בניסוח מודלים טלוויזיונים קלילים העוסקים בשאלות מורכבות ומעניינות של זוגיות, יחסים ודינמיקות מביכות בין אנשים. היא עשתה זאת היטב ב"חברים" וכעת מבקשת לעשות את אותו הדבר עם "גרייס ופרנקי", ועל הדרך אולי גם לנסות לקלוע לטרנד המתהווה של סוגיות רחבות יותר תחת מטריית הלהט"ב.

אם בעבר מספיק היה להוסיף הומו מחמד או לסבית קישוט בסדרה, היום המוקד הוא בדמויות מורכבות יותר, או בהשלכות של הזהות המינית והמגדרית של הדמויות על היחסים עם האנשים סביבן. במקרה הזה, הזהות המינית של שני הגברים היא עניין שולי, המשמש רק טריגר לשורה ארוכה של התרחשויות ומצבים.

ממש כמו בחיים האמיתיים, גם כאן המיניות היא חלק קטן ממכלול שלם של מהות, וניכר שהיוצרים ביקשו להרחיק את המוקד מעיסוק יתר בזהות המינית בין שני הגברים, ויותר ביחסים המעצבים את עצמם מחדש בין כל הדמויות בסדרה: הזוגות המתפרקים, הזוג העליז החדש-ישן שיוצא מהארון וסופסוף יכול לממש עצמו, וכמובן, הילדים, שנשאבים אל תוך החגיגה. ובמיוחד מסקרן לראות את טומלין - לסבית שיצאה זה מכבר מהארון ואף הודיעה כי תינשא לבת זוגה, התסריטאית ג'יין וונגר - בצד השני של המתרס.

 

גרייס ופרנקי

לא הצליחו בהצגת הזווית המקורית של הומואית בגיל מאוחר. וטרסון ושיין.

 

הציפיות מהסדרה היו גבוהות בשל הרף הגבוה שהציגו סדרות כמו "טרנספרנט" ו"כתום הוא השחור החדש", ובאופן שבו הן עסקו בצורה הומוריסטית ואף בוטה במגדר, מין ויחסים המתעצבים מחדש בשל יציאה מהארון של הדמויות. למרבה הצער, וכצפוי בכתיבתה המאפיינת קומדיה פופוליסטית, קאופמן ממשיכה במסורת ההומור הבינוני וגם כאן לא השכילה להימלט מהקלישאות החבוטות והבדיחות המעט-הומופוביות הסחוטות. מה שהתאים אולי לחברים של שנות ה-90, לא מצליח לעבוד בגרייס ופרנקי של ימינו.

עלילות המשנה מוזרות מאוד, לא מפותחות ובעיקר חסרות תחכום, אבל זה באמת מינורי לעומת ההחמצה הגדולה ביותר של הסדרה: השטחיות שלה. היוצרים החמיצו את ההזדמנות הנהדרת לפתח רעיון מקורי ולהציג את החיים האחרים של נשים מעל גיל 70. סופסוף יצרה קאופמן מרחב שבו אפשר היה לעסוק בשאלות החשובות של זוגיות, סקס, יחסים, עבודה, הגשמה עצמית, בגיל הזה שלא מדברים עליו מספיק.

אבל את הדלת שהיא פתחה, היא מיד סוגרת על האצבעות, מאירה לרגע על סוגיה חשובה רק כדי לברוח ממנה מיד לאחר מכן. וכך - דיאלוג אחר דיאלוג, תמונה אחר תמונה - מוחמצת ההזדמנות לומר אמירה, להציג סוגייה או לכל הפחות להציע ייצוג חדש לבני הגיל השלישי, שגם בסדרה שעוסקת (לכאורה) בהם, מאויינים אל תוך הכחדה סמלית עצובה ומאכזבת. בדומה לטלוויזיה של שנות ה-70 וה-80, שהציגה הומואים אבל לא התעסקה בזהות שלהם או במבנה העומק של חייהם, מצער לראות שאנחנו, ב-2015, עדיין רחוקים מהייצוג המלא והשלם של אנשים מבוגרים, ונאלצים להסתפק בבדיחות על בריחת שתן, גמישות מפרקים ואובדן הווסת. נו באמת. לאן נעלמה החתרנות המובטחת, השנינות המדוברת וההליכה עד הסוף, הטוטאלית, המתבקשת בטלוויזיה של ימינו?

גרייס ופרנקי

למרבה המזל, בעוד שהכתיבה עייפה ומלאת לאות, טומלין ופונדה רעננות וערניות. ההופעה שלהן מצויינת, ובזכותן הסדרה הזו מצליחה להיות נסבלת ואף משעשעת לפרקים. ההגשה שלהן מדויקת וקולעת, הפאנצ'ים עובדים למרות הכתיבה הבינונית, ועלילת המסטיק המעט מעייפת נסלחת בזכות רגעי משחק טובים. הקשר שלהן הוא מעבר למקום ולזמן, וכשהן ביחד בפריים, הן מעיפות זיקוקים, למרות הדמויות השטוחות והקלישאתיות. את ניגוד "אשת העסקים האסרטיבית VS נערת הפרחים המזדקנת חובבת המדיטציה והסמים" פגשנו כבר ב"דארמה וגרג", ובאמת שאין צורך להחזיר את הזוועה הזו לתודעה הקולקטיבית שוב, אבל הן עושות את זה בכזו חינניות, שאפשר בהחלט לסלוח.

הסדרה עלתה במלאה (13 פרקים) לרשת, כמיטב מסורת הבינג' של נטפליקס. אם היא מעט טובה יותר, היה מומלץ לצרף אזהרת התמכרות, אבל הסיכוי שזה יקרה נמוך. ובכל זאת, זו סדרה משעשעת, מעניינת לפרקים ונחמדה ביותר שכדאי לצפות בה ולו כדי לראות את ניצני הייצוג העתידי של הגיל השלישי על המסך שלנו ואת האופן שבו תסריטאים מציגים את שאלת היציאה מהארון בגיל מאוחר ואת חייהם של הומואים מבוגרים מעל גיל 70.

בשולי הדברים, מאכזב לגלות שגם מאחורי הקלעים, הסוגיות המגדריות צפו ועלו בשיא כיעורן, עם חשיפת פערי השכר בין הגברים לנשים בסדרה. לאחר שתכתובות פנימיות של חברת ההפקה נחשפו, התברר כי טומלין ופונדה משתכרות סכום זהה לזה של הגברים - המופיעים בתפקידי משנה. השתיים הביעו את אכזבתן וכעסן על הדברים, ועל הדרך חשפו את הצביעות של גופים השידור שבחזית מדברים גבוהה על פמיניזם, שוויון ושחרור נשי - אך בפועל, מאחורי הקלעים, חולים באותן מחלות ואפלייה. 

גרייס ופרנקי

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...