אלחי הלמן. צילום: צילום אישי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

מדוע לא משאירים מקום למזרחיים ונשים בקהילה?

יש מזרחים ונשים שיכולים לייצג יפה את הקהילה, אבל הם לא מקבלים מספיק במה ולא מצליחים להתברג בתפקידי מפתח קהילתיים. בסקר שלפני הבחירות, למשל, גילו ב"יש עתיד" שמועמד הומו יביא הרבה יותר קולות ממועמדת לסבית. מדוע זה קורה ואיך אנחנו, כקהילה, יכולים להתנער מהשוביניזם והגזענות שדבקו בנו?

הטור הזה הוא אולי הטור הקשה ביותר שכתבתי פעם. ישבתי וטרחתי, כתבתי ומחקתי, הכנתי סקיצה ואז זרקתי, וכל זה למרות שמדובר באחד הנושאים החשובים לי ביותר בחיי כהומו או כישראלי. בסוף פשוט החלטתי להתחיל עם סיפור חיי והקשר שלי לנושא.

אז ככה - שמי אלחי הלמן, אני בן עשרים וארבע, יש לי פייסבוק בעברית, עד לפני כמה שנים המתמטיקה שלי הסתכמה ב"פאי", וגם זה כי לומדים עליו במסכת סוכות. אם לא הבנתם עדיין, גדלתי וחנכתי בבית חרדי ארגנטינאי, משמע לא אשכנזי ולא מזרחי, או ספרדי כמו שקוראים לזה בציבור החרדי.

הפעם הראשונה שנתקלתי בעדתיות הייתה בגיל שמונה כשהוריי החליטו לשלוח אותי מבית הספר הדתי לבית ספר חרדי, אשכנזי, חסידי! ולמי שלא מבין, זה אומר שינוי דרסטי וגם בעייתי, אני ילד ארגנטינאי קצת שחום, לוק מזרחי, בבית ספר אשכנזי חסידי, כאילו החלטתי לסבול, לא רק זאת, עם הפאות המסולסלות שהצטרכתי לגדל, נראיתי תימני שבא לשיר "אבא שמעון".

שלושה ימים לאחר שהתחלנו ללמוד הגעתי בסיום ההפסקה לכיתה, השולחן שלי היה מרוח במעדן "באדי" וכל הילדים צוחקים, "חחח... שוקולד, חחח... כושי שחור." מודה, זה קצת כאב לי, לא שהבנתי באותה תקופה מה זה גזענות, הייתי ילד קטן, מבחינתי הם פגעו אך ורק בי, אבל בהמשך חיי זה ליווה אותי בלי סוף, בכל פעם שהתעצבנתי, שצעקתי על מישהו שעשה לי משהו, שהתלוננתי, כולם אמרו "פרנק" ואז, כאילו, מה יכולתי כבר לעשות? אז שתקתי, אני פרנק ולכן כל דבר שאעשה מתקבל כמשהו רע.

כשגדלתי עברתי למשך תקופה לחיות עם הקהילה הספרדית, חשבתי לעצמי שאולי שם יקבלו אותי כמזרחי, אבל גם אצלם לא היה שום דבר שונה, פה הייתי האשכנזי, שם משפחתי "הלמן" ואני לא מספיק שחום, מסתבר.

כיום אני חילוני, כותב ברשת כמה שנים, פעיל פוליטי וחברתי, ומשום מה, עניין העדתיות לא נעלם, אמנם פחות מוחצן, אבל הוא קיים. גם עניין השוביניזם ואי קבלת האחר, גם בדעות פוליטיות, כמות הנשים המשפיעות בקהילה מצומצמת מאוד, מספר המזרחים המשפיעים יותר מצומצם, שלא נדבר על אנשי ימין.

אספר עוד סיפור קטן שאינו עלי, לפני כמה חודשים ישבו במפלגת "יש עתיד" וערכו סקר, חישבו האם עדיף להם מועמדת לסבית או מועמד הומו, תוצאות הסקר היו חד משמעיות, אם יביאו הומו יקבלו הרבה יותר קולות מהבאת מועמדת לסבית. מיותר לציין למי שלא מכיר, יאיר לפיד החליט בסופו של דבר כי השוביניזם לא ישפיע במקרה זה וזהורית שורק נבחרה להיות המועמדת הלסבית ונציגת הקהילה הגאה.

מאז אותו היום התחלתי לחשוב על המידור הזה בקהילה, זאת אומרת, הרי יש כמה מזרחים ונשים שיכולים לייצג יפה את הקהילה, אבל הם לא מקבלים מספיק במה, יתרה מכך, הרי כבר יש לנו כתומך את רוב השמאל האשכנזי, אז מדוע איננו מעבירים את יחסי הציבור שלנו לקהל היותר מזרחי וימני? מדוע אנחנו לא שמים נשים בקדמת הבמה? הרי כולנו יודעים שגברים סטרייטים יקשיבו לאישה, במיוחד אם הן שניים.

תוספת קלה לנשים והמזרחים בקהילה, לאחרונה ניסינו להוסיף נשים כותבות לאתר, ואז גיליתי כי אין הרבה שמעוניינות בכך. מסיבות רבות ומגוונות. זה מפריע לי קצת, הכתיבה היא לא רק משחררת ומספקת, היא אקטיביסטית, בכתיבה אפשר לשנות הרבה. אז למה אנחנו - אנשי הצוות - עדיין נותרים לבד, ולמרות שהבמה פתוחה לכולם ולכולן, מרגיש כאילו הכל מנוהל על ידי חבורת גברים שולטים? האם אין לנשים רצון להשתלב, להשפיע ולשנות? והאם זה אומר שאנחנו צריכים לנהל את המאבקים שלהן, עבורן?

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...