פועלי בניין (אילוסטרציה, למצולמים אין קשר לכתבה)
פועלי בניין (אילוסטרציה, למצולמים אין קשר לכתבה). צילום: astrid westvang, flickr.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

מלאכת החיים: על הפונדקאות והכלכלה הגלובאלית

אם אתה נועל נעליים שיוצרו בשכר מינימום בדרום אמריקה, עובדת במשרה מלאה בשביל תאגיד בינלאומי, נוסעת ברחובות שמנוקים ע"י עובדי קבלן ונותן לפיליפיניות לטפל בהורים שלך - אתה חלק בלתי נפרד מהכלכלה הגלובאלית אפילו אם הילד שלך נעשה ונולד בדרך הכי שמרנית שיש. פונדקאות היא רק עוד סעיף אחד במשוואה של כלכלה גלובאלית, וכשהיא נכנסת למערכת הזו, היא יוצרת רתיעה בין אם אתה שמרן כמו פייגלין או פמינסטית אורבנית משפירא

לפני כשבוע פרסמה עו"ד קרן גרינבלט טור דעה בנושא החם של הקיץ - הפונדקאיות מנפאל. שהן בכלל הפונדקאיות מהודו שעברו למרפאה בנפאל, ועכשיו מוטסות ללדת בישראל. וכל זה בשביל זוגות יהודים כשרים. וכמו שכתבה "הפונדקאיות ההודיות, כרגיל, שקופות למשתמש, וכנראה גם לציבור כולו"- בכל הדיון הפוליטי, כולנו מעדיפים לספר לכל העולם ובעלו את הדעה שלנו, בלי לחשוב לרגע לשמוע את הסיפור שלהן.

הכלכלה הגלובאלית מפחידה אותנו. היא מפחידה אותנו כי היא תזיזתית, חסרת כל ביטחון תעסוקתי, ומאחר והיא מכריחה אותנו לעסוק במושגים כמו עוני ודלות. היא מפחידה אותנו כי פתאום אנחנו מבינים את ההירארכיה הגלומה בה, את מידת חוסר העצמאות שלנו כשכירים מול המעסיק, כברגים מול המערכת.

ועכשיו, זוגות הומואים עושים את הבלתי יעשה ומכניסים את ההיריון עצמו, את התהליך הנפלא של הבאת ילד לעולם אל תוך המערכת הכלכלית המפחידה הזאת. וזה גורם לרתיעה בין אם אתה שמרן כמו פייגלין או פמינסטית אורבנית משפירא. בתוך כל התוהו ובוהו של פנסיות, משכורות, ביטוח לאומי, דמי הבראה ומכתבים מהבנק, אנחנו רק רוצים להשאיר את ההיריון בחוץ.

אבל היריון ועבודה היו מחוברים תמיד- לא סתם הם חולקים שם זהה, Labour. וממרומי העבודות המומצאות שלנו בהיי-טק, בקופירייטינג ובארגוני זכויות האדם קשה לנו להאמין שיש עוד מי שעובדים עם הגוף. אבל יש. יש עובדות משק בית ועובדות דומסטיות שמשעבדות את עצמן אלפי קילומטרים מהבית בשביל להבטיח להורים שלנו חיים נאותים (ולהבטיח לנו שנוכל לסגור משרה מלאה בעבודה), ויש מאבטחים ומנקי רחובות, כורי מחצבים ועובדי מפעילים, מייבשי טבק ומלקטי קפה שמבטיחים לנו תשתית נאותה לחיים. שמבטיחים שלכסף שעבדנו כל כך קשה להרוויח (ובעצם, מה עוד עשינו היום חוץ מלהרוויח כסף?) יהיה שימוש כשנכנס לסופרמרקט.

אם אתה נועל נעליים שיוצרו בשכר מינימום בדרום אמריקה, עובדת במשרה מלאה בשביל תאגיד בינלאומי, נוסעת ברחובות שמנוקים ע"י עובדי קבלן ונותן לפיליפיניות לטפל בהורים שלך- אתה חלק בלתי נפרד מהכלכלה הגלובאלית אפילו אם הילד שלך נעשה ונולד בדרך הכי שמרנית שיש. ואם גם בשבילנו משפחות הן התא הגרעיני הקטן, לכודות כל אחת בדירות שלושה וחצי חדרים ונוף לחניון, ואין לנו שום כוונה לחלוק את גידול הילדים עם אנשים אחרים- אז אולי הפכנו בעצמנו את המשפחה לרכוש הרבה לפני ההומואים בנפאל.

איפה זה משאיר את הפונדקאיות? כמו שכותבת עו"ד גריבנלט, לא למי שרצות להגן עליהן ומסלילות אותן לתפקידן כקורבנות של גברי המערב ולא לצרכנים ההומואים  שבטוחים שהן בסך הכך מימשו את החירות האישית להחליט על עתידן הכלכלי, באמת אכפת. אותן אף אחד לא שואל. בבואנו לבחון את תופעות הפונדקאות אנחנו חייבים להתחיל עם הפונדקאיות עצמן- להבין את הקשיים שלהן, את הסיבות שדחפו אותן לבחור, או שבגינן נכפה עליהן להשתתף, בהליך. את המטען והעולם התרבותי שהן נושאות עימן, את ההתמודדות שלהן לאחר הלידה והחזרה לביתן. את יחסי העובד-מעביד מול הסוכנות, את מידת העצמאות שלהן בנפאל. אנחנו נשאל את התשובות, ורק לרגע נסתום את הפה (ואת הסטטוסים בפייסבוק) בזמן שהן אלו שיענו על התשובות.

ג'ורג'ינה אליוט הוא שם שם עט של כותב/ת המאמר.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...