עופר אלכסנדר-אליסון. צילום: צילום אישי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

"שש שנים אחרי, הפונדקאית היא חלק מהמשפחה"

אריאנה, הפונדקאית של בננו מתן, היא חלק מהמשפחה שלנו. אנחנו שומרים על קשר יומיומי, עוזרים זה לזה כשצריך, ובעיקר מבינים שהחווייה של פונדקאות היא משהו ששום כתבה תוקפנית או טוקבק "פמיניסטי" נזעם לא יבין לעולם. היא אמרה לנו שהפונדקאות העצימה אותה, כאשה וכאדם, ועזרה לה לפתח עצמאות וראייה פמיניסטית ומשוחררת יותר / טור אישי

עצוב לי מאד לראות את ה"עליהום" על הומואים שעושים פונדקאות - ורק עליהם - בעקבות רעידת האדמה בנפאל. כי למרות שבפועל יש יותר סטרייטים שעושים פונדקאות מהומואים, התקשורת בוחרת להציג רק את ההומואים, גם כאשר סטרייטים מבקשים להתראיין.

לא ראיתי כזו ביקורת על הקשישים הנעזרים בעובדים הזרים שמיובאים לארץ מהמזרח הרחוק וממזרח אירופה, בשעה שהם מופרדים מהמשפחות שלהם לשנים רבות.

לא ראיתי ביקורת על הקבלנים אשר מייבאים פועלי בנין זרים שלא לדבר על תנאי הבטיחות באתרי הבנין. בזמן שכולם עסוקים בפגיעה תיאורטית בנשים פונדקאיות, כ-300 פועלים מתו באתרי הבניה בישראל בעשור האחרון.

לא ראיתי ביקורת על סטרייטים שעושים פונדקאות במזרח או נעזרים בפונדקאיות כבר כ-20 שנה. במקרה כזה, אף אחד לא מתייחס אל הנשים הפונדקאיות כרחם מהלך. אז בבקשה קצת יושרה.

מה ש"גוגל בייבי" השאירו בחדר העריכה

אני מוכן להתמודד עם כל ביקורת על רמת המוסריות שלנו עם הפונדקאית שלנו. אבל רק אם היא תהיה מבוססת על האמת, המציאות, ולא על מה שמציגים בתקשורת רוויית האינטרסים וחובבת העימותים. הסיפור שלנו לא דומה ולא מזכיר את שהראו בסרט: "גוגל בייבי" של ציפי ברנד פרנק, למרות שבמקרה, אנחנו עשינו את הפונדקאות שלנו ממש במקביל לצילום הסרט. התהליך שלנו מראה שיש צדדים אחרים, חיוביים יותר, שאולי לא נראים טוב על המסך הקטן, ולא סוחטים דמעה או טוקבקים זועמים, אלא פשוט משקפים את המציאות כפי שהיא, לרוב. רגילה, משעממת ולא מתסיסה.

סיפורנו החל כשפנינו בחיפושים שלנו במקרה גם לאותה המרפאה המוזכרת ב"גוגל בייבי", אך הרופאה מהסרט ציינה בפנינו מפורשות שהיא עושה פונדקאות רק עבור זוגות סטרייטים (ולא כפי שהשתקף מהסרט). משנענינו בשלילה, מצאנו מרפאת IVF, שבחרה להיות מעורבת רק מהצד הרפואי של התהליך. כל ההתנהלות היתה ישירה מול הפונדקאית אריאנה (שם בדוי) ובעלה, שהיה שותף לתהליך.

כאן, צריך להתעכב לרגע בשאלה מדוע שם בדוי. אנו מקפידים שלא לחשוף את זהותה, לבקשתה. זאת משום שגם בהודו השמרנית יש המאשימים את הפונדקאיות בזנות, בדומה לפמיניסטיות הרדיקליות, כאן אצלנו - ובכלל - נדמה שיש קו ישר בין שמרנות חשוכה לבין "נאורות" פמיניסטית, לא רק ביחס לאנשים הבוחרים לעשות פונדקאות, אלא גם (ואולי בעיקר) כלפי הפונדקאיות עצמן.

האם בחרה אילו בדיקות לעבור וכיצד ללדת

ניסוח ההסכם נעשה במשותף עם בני הזוג. הבחירה של אריאנה היתה שלא לערוך בדיקת מי שפיר, אלא אם יתברר שיש צורך בכך בהמשך לבדיקת השקיפות העורפית, ובהמלצת הרופא. אכן, הבדיקה הייתה תקינה, ולא התעקשנו בנושא. ליווינו אותה אישית, טלפונית, לאורך כל ההריון, שלמנו לאחות שתלווה אותה במשך ההריון ותלך איתה ועם בעלה לכל בדיקה. סמכנו על אחריותה האישית ודאגנו שהיא תקבל את כל המידע על התהליך.

בשלושת השבועות שלפני הלידה וגם שלושה שבועות לאחריה היינו יחד צמודים כולנו. אריאנה בחרה בלידה טבעית וכמובן שזרמנו איתה לחלוטין. כשביקשו ממנה להישאר במלונית של בית היולדות שלושה שבועות לפני הלידה, כי היא גרה שלוש שעות מהעיר, היא צחקה ואמרה שהיא יודעת מתי היא יולדת, ושבלידה הקודמת היא הגיעה ברגע האחרון על אופנוע (יחד עם חברה ובעלה שהיו איתה בבית, כי בעלה היה בעבודה). היא בחרה לחזור לביתה עד שבוע לפני הלידה, ונעתרנו לכך בהחלטה משותפת איתה. מובן שאת התשלומים מסרנו לה באופן אישי ללא מתווכים שגזרו קופון על התהליך.

בהמשך הדרך, כשהיו לנו בעיות עם השלטונות ההודים (היינו ראשונים בדלהי), היא לקחה אחריות עלינו ופעלה מול משרד הפנים וההגירה והתעקשה לשלם מכיסה את עורך הדין ההודי שהיא מצאה! כי אמרה שזו אחריותה וגם לה זה יעלה פחות. בעלה התעקש תמיד לתפוס לנו מונית, כי זה יעלה פחות. עד כדי כך היחסים בינינו הפכו להיות חבריים, מכבדים והוגנים.

מאז, למעלה מחמש שנים או שש (תלוי איך סופרים), אנחנו משפחה אחת. בקשר יום יומי - היא רואה את התמונות של בננו בפייסבוק, במחשב שרכשנו עבורם לצורך קיום הקשר, אנו תומכים בה בכל דרך ומחכים ליום שנחזור להודו לביקור. היא, מצידה, מזמינה אותנו ללא הרף.

הפונדקאות כתהליך פמיניסטי ומעצים

בחירתה לעשות פונדקאות נבעה כתוצאה מכך שבעלה עבר תאונה דרכים והיה מרותק למיטה. העסק שלו, בו גם היא עבדה (שם הכירו) נסגר. היא מצאה עבודה כמורה לאומנות, אך ידעה שהיא חייבת למצוא דרך להקים את העסק מחדש. כשבעלה חזר ללכת, היא הצליחה לשכנע אותו להסכים לפונדקאות. הוא הסכים.

בעלה של אריאנה היה לצידה כל הזמן. בלידה בכינו יחד, כשקיבלנו לידינו את בננו, הוא התעקש לראות שזה בן, שמח איתנו ואפילו קצת קינא - כי לו יש רק בנות והוא רצה בן. יש עוד המון סיפורים כמו טקס מתן השם ההודי שהיא ערכה, והרבה רגעים של בכי, צחוק והמון אהבה. כמו השם שהיא הוסיפה למתן שלנו - אהבה.

אריאנה הקימה עסק, והתחזקה עד כדי כך שקבעה לבעלה שעוברים לבית אמה. זה לא עניין של מה בכך, בהודו, שם נהוג שהאישה עוברת לבית הבעל (עם נדוניה) ומצטרפת לצוות הנשים המתחזקות את הבית. האמא של הבעל היא המלכה של הבית. אריאנה עשתה צעד חשוב, ומאוד פמיניסטי, לצד השני. תוך כיבוד המסורת היא מצאה דרך "להפוך" אותה. לאחר הפונדקאות, היא עשתה צעד משמעותי בחייה, ועברה לעיר הולדתה. יש לה עסק, מקום לגור, כסף לכלכלה ואפילו חופשה שנתית בהרים המושלגים באמצע הקיץ הלוהט. וכאשר תשלומי הפונדקאות נגמרו, ולא נשאר לה כסף לחינוך הבנות - החלטנו, בן זוגי ואני - שאנחנו נשלם גם עבור החינוך שלהן. 

אחרי שהעסק שלהם התבסס, היא מצאה לעצמה עבודה חדשה בקרן שעוסקת בסיוע לנשים במצוקה. היא עוברת בכפרים ומחפשת נשים שעונות לקריטריונים ועוזרת להן לפתוח עסק ביתי תוך שימוש במיומנויות שרכשה כאמנית. היא רואה בזה פעולה פמיניסטית, כך היא מספרת. המעניין בכל הסיפור שלה, הוא שהפונדקאות דווקא גרמה לה להעצמה אישית ופמיניסטית, בניגוד גמור ובהיפוך לביקורת המושמעת בתקשורת.

מכתב שכתבה הפונדקאית של עופר אלכסנדר-אליסון ובן זוגו לאחר הלידה
המכתב שכתבה אריאנה להורים הטריים, בסמוך ללידה.

קשר חשוב עם ההורים המיועדים

הדבר החושב ביותר לפונדקאית, וכך נאמר לי ממקור ראשון, הוא חשיבות הקשר עם ההורים המיועדים גם לאחר הלידה, שידעו שמעריכים אותן, וכך נהגנו. נתנו לאריאנה את האפשרות לבחור, ואף להגדיר בעצמה את מידת הקשר איתנו ועם בננו בהמשך. גם דיברנו על כך עם בעלה וסוכם, שהיא זו שקובעת את הקצב של הקשר. יש זמנים שהיא בוחרת קשר רצוף, יום יומי, ויש שהיא בוחרת להתנתק. בעיקר היה ככה בהתחלה. אף אחד לא מתעלם מהקושי, הגדולה היא לעבוד על הדברים יחד, אנחנו, אריאנה ומשפחתה.

רגע מרגש היה כשהיא נדרשה לבוא לחתום באופן אישי מול הקונסולית הישראלית בניו דלהי והמעמד ריגש אותה מאד. לאחר החתימה, היא הסבירה לנו שמעולם לא נדרשה כאישה הודית לחתום על שום דבר, ועצם המעמד הזה ריגש אותה ביותר.

הסיפור שלנו עם אריאנה הוא לא נדיר במיוחד. זוגות הומואים רבים (וגם סטרייטים, יש לציין) מקיימים סוגים שונים של קשרים עם הפונדקאיות שלהם. לרוב, הבחירה והשליטה היא בידי האם הפונדקאית, בגלל רגישות ואחריות הדדית. התהליך המשותף יוצר קשר מיוחד ומעצים, שמעניק לשני הצדדים חוויה ויוצר משפחה מיוחדת שבשום מקרה אחר לא יכלה להתקיים. הוא מעצים אותנו כהורים, ואותן כנשים, ויש בו קסם ששום דיון טלוויזיוני או סטטוס "פמיניסטי" זועם בפייסבוק לא יכול לשקף ולהראות.

צפו בסרט התיעודי "רשיון להורות" העוסק בפונדקאות:

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...