אורי שמילוביץ. צילום: יחסי ציבור.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

פריבילגיות חברתיות: לא (בהכרח) מה שחשבנו

סטרייטים נשואים שמזלזלים במאבק לנישואים גאים, אמהות שמעלות תמונות של הילדים שלהן ורגע אח"כ יוצאות נגד הזכות של הומואים להביא ילדים בפונדקאות, תלאביבים שבטוחים שהם מרכז העולם ומבטלים את הפריפריה, אנשים שמטיפים נגד ניצול נשים במדינות העולם השלישי דרך סטטוסים שנכתבים מסמארטפון שיוצר בתנאי עבדות-ילדים. המשותף לאלו ולעוד רבים אחרים, הוא האטימות החברתית היורדת לרמת הפרט - ויוצרת את העיוורון הפריבילגי

פריבילגיה חברתית זה כשיש לך יתרון בעל משמעות חברתית על פני האחר. כשהחברה הופכת אותך לבעל זכויות יתר, במישירין או בעקיפין, לעומת שלילתן מן האחר.

פריבילגיה חברתית זה לראות בפייסבוק אנשים המגיבים כנגד הומואים שלא יכולים להיות הורים, אלא דרך פונדקאות. להכנס לכרטיס של אותם מגיבים ולראות שהם מעלים תמונות וסטטוסים של משפחותיהם, עם דגש על ילדיהם. ואז להבין שהם כמו אחרון ההומופובים, המדברים כנגד "החצנת המיניות של הומואים והנפנוף בנטיה שלהם", אבל משתפים את כולם ברומנטיקה עם האישה, בתמונות מהחתונה, מתנשקים ומחזיקים איתה ידיים בים וברחוב, ורואים יחד סרט אהבה סטרייטי קיטשי.

פריבילגיה חברתית זה כשאתה קורא תגובות של אנשים המטיפים בלהט כנגד "ניצול נשים עניות ממזרח אסיה", בעוד את התגובות הללו הם כתבו מאייפון שיוצר באמצעות שעבוד של ילדים סינים ואת הבגדים המעוצבים שהם לובשים, יצרו פועלות בשכר רעב. אבל הרבה יותר קל ונח לדרוש מהומו לוותר על ילד, כשאתה לא מוותר בעצמך על אייפון וחולצה.

פריבילגיה חברתית זה כשאתה יכול להרשות לעצמך לאפסן בבוידעם ולזנוח השקפות עולם, ציבורים ואג'נדות ברומו של עולם, כמו התנגדות לכיבוש ובעד סוציאליזם, כאשר יום אחד אתה מחליט שהשתעשעת מספיק וכעת בא לך להתמרכז ולהתנער מהתדמית הרדיקאלית. ופשוט, נניח, לקפץ מחד"ש ליש עתיד, ללא קושי. כשאתה יהודי זה קל. כשאתה ערבי, זה כבר יותר קשה להחליט "לשים בצד" את הרדיקאליות והפוליטיקה הצודקת. הרדיקאליות והפוליטיקה רודפות אחריך, נוכחות בחייך, בזהותך, באפליה ובדיכוי כנגדך. אם תרצה ואם לאו.

פריבילגיה חברתית זה כשחבורת תלאביבים וחבריהם מהאליטה שמנהלת את הקהילה בעיני עצמה, מתכנסת במרכז הבועה התלאביבית, ומחליטה על נושא שנתי למצעד הגאווה בתל אביב. לאחר מכן מכריזים אחר כבוד על המאבק ההירואי שניהלו בישיבה ועל דבר המלך המצווה שכעת "זה הנושא של מצעד ה-גאווה". ב-ה' הידיעה, כאילו לא קיימים מצעדים נוספים בישראל, הנערכים בעמל רב של חברי וחברות הקהילה הגאה המקומית, אי שם מחוץ למרכז הגאה. מכאן והלאה, הכל מדברים בבטחה ובגאון על הנושא השנתי "שמלווה את הקהילה", משל היו הם משרד החינוך בכבודו ובעצמו, אשר פשוט הנחית לעובדיו את הנושא השנתי להפנמת התלמידים. כעת נותר רק לדון בהוצאה לפועל, ומאיימים שמי שלא יתיישר, מבין ארגוני הקהילה והמצעדים, ישאר "לא רלוונטי".

פריבילגיה חברתית זה כשסטרייטים שיכולים להתחתן, מזלזלים במאבק לנישואים גאים, ופוטרים הכל ב"למה אתם צריכים אישור מהחברה?". פריבילגיה חברתית היא גם כשלהטבקאים, שאינם מעוניינים או שאינם צריכים להתחתן, מזלזלים ברצון, בצורך ובמאבק של חבריהם וחברותיהם לקהילה. פוטרים אותם במילים גבוהות על היכולת שלנו להיות מיוחדים ואחרים. פריבילגיה זה לא לראות שלא כולם יכולים או רוצים, לא לראות שזו חוצפה וגזילת כבש הרש לבוא ולדרוש דווקא מהומו שנאסר עליו להתחתן, לוותר על חתונה, אולי גם על משפחה וילדים. כשיהיה לו החופש, הוא יחליט בעצמו מה טוב לו. אם רוצים להוריד את מינון ההטרונורמה בחברה ואת פיצוץ האוכלוסין בפלנטה, אפשר להתחיל בשכנוע הסטרייטים, שהם ממילא המסה הקריטית בחברה. כן, לעיתים גם קוויריות, היא פריבילגיה חברתית.

פריבילגיה חברתית היא לפני הכל ואחרי הכל- אטימות חברתית היורדת לרמת הפרט. חוסר יכולת לראות מעבר לקצה אפך ולסיטואציה שהחברה זימנה לך, חוסר רצון להביט ולהבין באמת את הצרכים של האחר ואפילו לנסות להיות במקומו, ולו לרגע קט. להבין שהנושא שעבורך הוא מובן מאליו, דווקא לאחר זו יכולה להיות פסגה שקשה לכבוש, והיא משוש כל חיו. מה שעבורך לא רלוונטי, עבור האחר יכול להוות את סלע קיומו.

המחשבה המתנשאת שבהבל פה של מאן דהוא, יוותר אדם על מאוויו, שאיפותיו, רצונותיו, מסלול חיו וסממני זהותו, על רבדיהם השונים, היא המחשבה אשר אותה נטע ההגמון בפרטים המרכיבים אותו. היא אשר יוצרת, מתחזקת, מעודדת ומאפשרת את המעמדות בחברה. ומכאן את הפריבילגיות המוכתבות בתוכה. מגוון רחב לדפוסי הפריבילגיות בחברה ובתרבות האנושית, וכדאי שלא נשאר מקובעים בססמאות שלמדנו, גם לגבי מהן אותן פריבילגיות.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...