עוד בתרבות ובידור
 >  > 

דה-וינצ'י למתקדמים

"ההסטוריה הסודית" הצליח לחמוק מעיני הקורא הישראלי במשך למעלה מעשור. בזכות "צופן דה וינצ'י" וההתעניינות המחודשת שעורר לז'אנר, יצא בימים אלה ספרה של דונה טארט מחדש בתרגום לעברית

כשהתפרסם לראשונה בשנת 1993, הפך ההיסטוריה הסודית לרב מכר באמריקה. סופרי מתח רבים המליצו עליו בזמנו, ולפני כמה שנים הוא אף תורגם לעברית, אך נעלם מבלי שקוראים שמו לב אליו. הוצאת כתר חזרה והוציאה אותו לאור מחדש בימים אלה, ויש מקום להניח שעשתה זאת לא מעט בשל הצלחתו של צופן דה וינצ'י. כמו שם הוורד של אומברטו אקו, הראשון והחשוב בסוגו, מדובר ברומן מתח בעל רבדים תרבותיים. לז'אנר זה ניתן לשייך, לדעתי, גם את מועדון דיומא של ארטורו פרז-רוורטה, שעסק ברציחות על רקע ספרים עתיקים, ואף, בעקיפין, כמה מספריה של בתיה גור הנסמכת לעתים על רציחות בשם תיאוריות. כאמור, ספרי הז'אנר חייבים את הזינוק לראש טבלת התעניינות העולמית המחודשת דווקא ל"צופן דה ווינצ'י".

את "ההיסטוריה הסודית", ספר עב כרס בן שש מאות עמודים, השוו הביקורות באמריקה ללא פחות מאשר החטא ועונשו, ואילו אחרות טענו שהוא מושפע מבעל זבוב. תחילתה של העלילה מסופרת מפי מי שמתגלה, כבר בפרולוג הקצר, כמעורב בהימצאה של גופת גבר, ונרמז כי מדובר ברצח. הדובר הוא ריצרד פאפן, המשחזר, בגיל 28, את נעוריו, החל מהעיירה הקליפורנית הקטנה והסינתטית, ועד ל"המפדן קולג'" האליטיסטי בניו אינגלנד, אליו הוא מתגלגל במקריות לאחר שזכה במלגה.

בקולג' מנסה ריצ'רד להתכחש לעברו, ומאמץ לעצמו ביוגרפיה זוהרת יותר, שתתאים לסביבתו החדשה. טארט מצליחה להוביל אותנו כמעט באופן מיידי לעולם הלימודים הקלאסיים, כשהיא ממקמת את מרכז העלילה בכיתה ליוונית עתיקה החוג האליטיסטי והסגור ביותר בקמפוס. גם את דעתה על לימודי ספרות חדישה היא מוסרת לנו, בעקיפין, מפיו של הפרופסור המלמד בכיתה זו " גם לאפלטון ולאלכסנדר היה רק מורה אחד" הוא מגחך, "ולא תצטרך בשום אופן לקרוא את "היה שלום קולומבוס" - ספר חובה בלימוד ספרות אנגלית.

שלוש שורות בלבד לאחר מכן ואנו כבר נסחפים לתוך שיחה על האורסטיאה, על החרוזים הימביים, ועל ההבדל בין הרומאים ליוונים העתיקים, כחלק מדיוניהם של ריצ'רד וחמשת חבריו לספסל הלימודים. הכל נכתב בתבונה רבה, וכבר מההתחלה מבטיח הספר להיות אינטליגנטי יותר מאחרים בסוגו. טארט מתארת בהרחבה את חיי הקולג', והספר יכול היה להיכנס בקלות למחזור ספרי ההתבגרות בקולג', עם השתייה המרובה, הסמים, הפיקניקים המשותפים... די מוזר שלא הוסרט עדיין. לא צריך הרבה כדי לדמיין את הקולג' וסביבתו. טארט לא חוסכת מאתנו שום תיאור ושום בת-גוון של אור, של השלכת בניו אינגלנד ושל צבעי בתים ורהיטים - לסופרת אכן יש אורך נשימה. מכל סיפורי הקולג' ועלילות האימה (הכה חביבות על האמריקנים), המתרחשות בתוכם, "ההיסטוריה הסודית" הוא המוצר היותר אינטליגנטי, שנסמך בין היתר על תיאוריות פילוסופיות, אך שלא כמו ב"צופן דה ווינצ'י", טארט איננה מסבכת את הגיבורים בשיחות אינסופיות על תיאוריות פילוסופיות, אלא מציבה כמה משפטי מפתח העומדים מאחרי ההתרחשויות.

אלא שבניגוד להרבה מסיפורי הקולג', אין בספר סיפורי התפרעות מצחיקים, או רוחות וענייני העולם שמעבר, כמו בסוגי הסיפורים המפחידים מז'אנר כתיבה זה. את החמישה שהיוו בהתחלה את "קבוצת היסוד" אנו מתחילים להכיר כאנשים, ולא רק כשמות. ככל שלומדים להכיר יותר את השישייה, מתגלים היחסים הפנימיים, האיבות, התחרותיות, וזרמים תת קרקעיים שלא היו ברורים בתחילה. בעדינות ריצרד רומז ונרמז שיש איזשהו סוד בחבורה, שאותו השאר אינם חולקים עימו, וכי ישנם דברים הקורים שלא בנוכחותו ובלי ידיעתו. עם זאת, הצורך להשתייך גורם לו להעלים עין מהסימנים. האימה המיסטית מתחילה להזדחל לה מדפי הספר. הסימנים והרמזים הולכים ונערמים מדף לדף.

החלק השני מתרכז מצד אחד ברמה הפרקטית של החיפוש אחר הנעדר, ומצד שני בהתנתקות הנפשית של החברים אלה מאלה - רצח, גם כשהמעורבים בו הם צעירים בעלי השכלה "קלאסית", אינו יכול לעבור בלי להשאיר עקבות. השינוי וההתמוטטות הנפשית עוברת על כל אחד מהחמישה הנותרים בצורה שונה, סודות אישיים הולכים ומתגלים, דברים שהיה צריך לשים לב אליהם ולהבין אותם.
עלילת רצח, בייחוד כשהקוראים יודעים את זהות הרוצח ומניעיו, לא יכולה להסתיים בלי שינוי, ושינוי עמוק העובר על החמישייה הוא לב הספר, גם אם הוא עומד רק בחלקו האחרון. ישנה איזו אי אמינות קטנה בעניין הדמויות. הם לומדים, הם שותים המון, הם בולעים כדורים שונים ומשונים, הם מעורבים ברצח, אבל הם אינם מצטיירים משום מה כבני עשרים, גילם המצויין בספר, ורוב הזמן נשמעים מבוגרים בהרבה.

דונה טארט מכירה לעומק את הספרות האמריקאית, והיא מתייחסת אליה בספר זה הן באופן ישיר, והן בעקיפין. סופרים וספרים רבים מוזכרים בספר, חלקם לשלילה, חלקם לחיוב. היא משקפת את טעמה האישי על סופרים וספרים אלו, ולא פעם מותחת ביקורת עקיפה עליהם. בין היתר היא מתייחסת לגטסבי הגדול של פיצג'ראלד, על האיש העני החי מול עשירים ומתיידד עמם, וסופו במוות אלים; לאדגר אלן פו, כמבשר סוג של אימה, ולאחרים.
זה איננו ספר מתח מסוג ספרי הבלשים המהירים, או ספר עלילה מותח. המרתק בו הוא התפתחות היחסים והשינויים הנפשיים העוברים על רוצחים צעירים. אולי לכן השוו אותו ל'חטא ועונשו' באמריקה.

מי שהבין הבין. מי שלא, יקרא רק את סיפור העלילה כמו שהוא - הספר כל כך מהנה, ספר מתח חכם ואינטיליגנטי - מה עוד אפשר לבקש לערבים קרים?


דונה טארט, ההיסטוריה הסודית, הוצאת כתר. מאנגלית: ורד שוסמן. 604 עמודים בכריכה רכה.

תגיות
כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
נא להמתין... נא להמתין...