אופק אזולאי. 
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

לשפוך את התינוק ביחד עם המים

המאבק בין הפמיניסטיות לבין הלהט"בים בשאלת הפונדקאות גורם לדיכוטומציה ערכית ומשכיח מאיתנו את האחראיים האמיתיים לבעיה: חברי הכנסת והשרים שלא השכילו להתקין חקיקה המסדירה את הפונדקאות בישראל. התעשייה שהתפתחה סביב הנושא היא כמו תעשיית הבשר הנצלנית והאלימה, אך האשם אינו טמון בהורים או בפועלים - אלא במנגנון הכלכלי והפוליטי עצמו / דעה

רעידת האדמה בנפאל גררה אחריה ויכוח סוער שחלקו הגדול התנהל בתוך הקהילה, בשאלת המוסריות והאתיות של תהליכי פונדקאות בכלל ולהומואים בפרט. נדמה שתיבת פנדורה רוחשת נפתחה, כשהלוחות הטקטוניים החלו לנוע. 

הליך הפונדקאות צבר תומכים ומתנגדים רבים ושונים והוא ללא ספק אחד הנושאים המורכבים והטעונים ביותר בשיח הלהט״בי - פמיניסטי. אך הבעיה היא, כפי שלא מעט דוברים (ובעיקר דוברות) החמיצו, לא רק בעצם תהליך הפונדקאות במדינות העולם השלישי ומשמעויותיו, אלא הנסיבות הגורמות לישראלים להשתמש בו.

במדינת ישראל, לפי "חוק הסכמים לנשיאת עוברים" משנת תשנ״ו 1996, זוג רשאי לקיים הליך פונדקאות בתנאים המתאימים, לאחר שעברו וקיבלו אישור מוועדת אישורים מקצועית. הוועדה כוללת שני רופאים בעלי תואר מומחה ביילוד ובגינקולוגיה; רופא/ה מומחה ברפואה פנימית; פסיכולוג/ית קלינית; עובד/ת סוציאלית; משפטן/ית, ואיש/ אשת דת, לפי דתם של הצדדים להסכם לנשיאת עוברים. כל אלו נותנים את דעתם על בני-הזוג הייעודיים, ולמעשה קובעים האם יוכלו להפוך להורים בהליך זה, או יאלצו לחפש חלופות אחרות (או, במקרים מסויימים, אף לוותר כליל על הרצון להיות הורים).

ניתן להתווכח על הדרך הזו של הקמת צאצאים. אך בשקלול ובאיזון, בין נקודת ראות ליברלית מתירנית המאפשרת לפרטים בה לעשות בגופם וברכושם כרצונם, לבין נקודת ראות קולקטיביסטית - כאשר המדינה מעניקה משאבים ואחריות על מנת לבדוק את המקרה האישי של האם הנושאת וההורים המיועדים, כדי לא לפגוע באחד הצדדים ובילוד, ניתן לומר כי חוק זה הוא חוקי ודמוקרטי.

הבעיה היא אחרת. "חוק הסכמים לנשיאת עוברים" בישראל תקף אך ורק לזוגות הטרוסקסואלים - נשואים, או בעלי הסכם של חיים משותפים. ניחשתם נכון: זוגות חד-מיניים לא רשאים לפתוח בהליך פונדקאות בתוך מדינת ישראל. האפלייה בחוק מחייבת זוגות להט״בים רבים למדינות עולם שלישי ברובן, שם ההליך פחות מורכב ואחראי (לא מהפן הביורוקרטי, אלא הקליני), ובחלק מהמקרים הוא מתנהל בדרך עקמומית וחשאית, כדי לשטות לעתים בשלטונות, שלא מסדירים חוקים רשמיים בנושא.

למעשה, זהו החוק הישראלי הפגום, שגורם ל"מעקפים" אתיים ומוסריים. הומואים רבים היו מעדיפים לבחור בהליכי אימוץ או פונדקאות בארץ, אילו הדבר היה מתאפשר להם. האשם הראשון והראשי הוא במחוקק, באי-מתן פתרונות לזוגות חד-מיניים בארץ מזה, ומנגד - התרת פרצות ו"חורים" המאפשרים ניצול הליכים הנמצאים לעתים בשטחים אפורים של גבולות האתיקה.

אני מוכרח לומר שההשתלחות המופרעת בהורים חד-מיניים המיועדים בימים האחרונים היא חסרת פרופורציות ונודפת הומופוביה. את הביקורת צריך להפנות לשלטון, שלא הכניס סעיף בחוק המנגיש אותו גם לזוגות להט"בים (וליחידים). המאבק בין הפמיניסטיות לבין הלהט"בים גורם לדיכוטומציה ערכית ומשכיח מאיתנו את מחזיקי המפתחות, חברי הכנסת והשרים, שיוכלו לגשר בין העולמות לכדי מתכון כלאיים, בו ההורות הפונדקאית תחול בישראל על כל מי שחפץ בכך, בלי הבדלי דת, גזע ומין, בצורה אחראית ובטוחה, כזאת שתבטיח שהאם הנושאת בישראל בטוחה, נפשית ופיזית, בתהליך המורכב, ושמרצונה החופשי, כאשר מבינה את כלל ההשלכות, תמסור את התינוק להורים הלהט״בים.

בין פונדקאות לתעשיית הבשר

דוגמא נוספת לתהליך יצירת הדיכוטומיה ניתן לראות בארגוני זכויות בעלי-חיים, שפורצים למדגרות ולמפעלי בשר עם מצלמות, מעבירים ביקורת על העובדים שככל הנראה קשי יום, ומכנים אותם ״רוצחים״. זאת, מבלי להבין את ההסללה שעברו, ותוך התעלמות מוחלטת מכך שאת החצים צריכים להפנות אל בעלי הרווחים המדושנים והאינטרסנטים, ולא כלפי הפועלים הפשוטים והמוחלשים כלכלית, שמבקשים את פרנסתם.

אנחנו שוכחים שבשני מקרים אלו, גם ב"מפעל הילדים" כפי שכינו אותו וגם במפעל הבשר, יש אמנם סולם וסדר עדיפויות של פריבילגיים יותר ופריבילגיים פחות, אבל הגנרלים הבכירים שמנהלים את הספינות הרעועות האלו נמצאים בחופי מבטחים, רחוק מאוד מתנודות הסופה, מבצרים מעמדם בציניות ונותנים לקבוצות המופלות להתגושש אלו באלו.

זוג הומואים שמחליט להביא ילד בהליך פונדקאות (הנפוץ גם אצל זוגות סטרייטים, ראוי לציין) אינו אויב הציבור, במיוחד כשהליך הפונדקאות, שלרוב בהחלט ילווה בסיפור קורבני של אם הודית חסרת-כל המבקשת את עתידה, הוא תהליך חשאי, חבוי מן העין, שמעורבים בו סוכנים רבים ותעשייה משומנת.

על כן, תהיה לנו הלגיטימציה להשתלח בהורים גאים שמחליטים לקבל על עצמם הליך פונדקאות אך ורק כאשר שאר האלטרנטיבות תיפרשנה לרשותם כמניפה: הליכי פונדקאות בישראל יינתנו גם ללהט״בים המעוניינים להרחיב את התא המשפחתי והליכי אימוץ יהיו קלים יותר מבחינה ביורוקרטית.

לקהילת הטבעונים אין מספיק כוח להביא למהפכת טבעונות אמיתית. היחידים שיכולים לעשות כן, הם מוקדי הכוח. עד אז, הטבעונות, נותרת בלתי-נגישה לאנשים הפשוטים בעקבות אותם אינטרסים כלכליים ומחירים גבוהים של מוצרים אורגניים וטבעוניים, אותם רק פריבילגיים ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, שפיתחו תודעה טבעונית, מסוגלים לרכוש. בדיוק כמו פונדקאות, כשחושבים על זה.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...