אורי שמילוביץ. צילום: יחסי ציבור.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

מדינת כל היהודים? מדינת כל אזרחיה!‎

הבעיה איננה שמדינת ישראל היא לא מדינת כל היהודים, כפי שטוען אלחי הלמן, אלא שהיא לא מדינת כל אזרחיה - ובכלל זה קהילת הלהטבא"ק, ומיעוטים רבים נוספים. אם כל דרישותינו עומדות על הציפיה שלנו להכלל באליטה השלטת, ולא על דרישה לפרק את ההירראכיה, אז מהו הבסיס המוסרי שלנו ושל מאבקנו? / תגובה

הפוך גוטה, הפוך! הבעיה איננה שמדינת ישראל היא לא מדינת כל היהודים, כפי שכתב אלחי הלמן במאמרו ב-GoGay, אלא שהיא לא מדינת כל אזרחיה.

שמעתי פעם את יקירת הקהילה הראשונה, שולמית אלוני זצ"ל, אומרת שמדינה דמוקרטית איננה יכולה שלא להיות מדינת כל אזרחיה. זו קביעה שהיתה אמורה להיות כה פשוטה ומובנת מאליה. משום שדמוקרטיה ליברלית ומהותית, בעת המודנית, איננה רק שיטת משטר טכנית, משל היינו ביוון העתיקה.

דמוקרטיה היא מארג של ערכים השמים את טובת האדם במרכז. ערכים של שיוויון, של חירות, של כבוד האדם וזכויותיו. ערכים צודקים אלה נובעים מהאוניברסליות ומההומניזם שלהם. כאשר ערכים אלו סגורים ובלעדיים עבור קבוצות מסויימות ומועדפות בלבד, הם פשוט לא קיימים. אם נדייק, הם הופכים לערכים אחרים, מעולם מושגים אחר. עולם שאין לו שום קשר לדמוקרטיה. 

אנו דורשים את מימוש אותם ערכים כלפינו, קהילת להטבא"ק. אנחנו דורשים זכויות שוות, כלכליות ואחרות. אנחנו דורשים את החירות לחיות כפי שאנחנו, ללא הסתתרות בארון וללא חשש מהתנכלות ו/או סנקציות חברתיות או חוקיות. אנחנו דורשות יחס תקציבים ראויים, אנחנו דורשות כבוד, בטחון אישי וקהילתי, אנחנו דורשות הכרה ולגיטימציה באופן מלא. אנחנו דורשות ודורשים צדק.

הכיצד אפשר לשכוח את כל אותם ערכים נשגבים וצודקים, ביחס לקבוצות אחרות? כשערכים אלה מופרים ברגל גסה ובוטה כלפי האחר והשונה מאיתנו? כשאותה מדינה, המתעמרת בנו ושוללת זכויות אלה מאיתנו, נוקטת מדיניות דומה כלפי קבוצות מוחלשות אחרות?

לא רק בגלל "המדינה היהודית"

אבהיר, כי לא מדובר על הטאבו הנפיץ של מדינה יהודית והגדרתה. קל ליפול לשם. אין מדובר על חוק השבות, או על סמלי המדינה. זה גדול מאיתנו בשלב הזה, ולא לשם אני מכוון. אף אינני דורש מכל הומו או טרנסית להרתם במלוא המרץ לשלל מאבקים, דוגמת המאבק בכיבוש או בהפרטות בלתי-אחראיות. כל אחד ואחת יבחרו לאן לתעל את המרץ האידיאולוגי האישי, אם בכלל.

אבל אני בהחלט תוהה כיצד ניתן לבוא למדינה בתלונות, כשהיא מעדיפה קבוצה מסויימת, ובו זמנית לדרוש להכלל בקבוצה המועדפת הזו ולהסתפק בכך? כלומר, להתעקש ולדרוש שהמדינה תהיה מדינת כל היהודים, כולל היהודים הלהטבקאים, במקום לדרוש שהמדינה תוגדר ותפעל למען כל אזרחיה. יש כאן פספוס עצום במהות העניין. באם כל דרישותינו עומדות על הציפיה שלנו להכלל באליטה השלטת, ולא על דרישה לפרק את ההירראכיה, אז מהו הבסיס המוסרי שלנו ושל מאבקנו? זכויות אדם או זכויות היהודים? מגיעות לנו זכויות כי אנו יהודים שבמקרה גם להטבקאים, ובזה תם הטקס?

מדוע אנו דורשים שהמדינה תעניק לנו זכות לחיות בזהות המגדרית והמינית המתאימה לנו באופן סובייקטיבי, זכות להנשא במדינתנו ולהיות הורים וזכות לביטוי אישי וקבוצתי ללא חשש ואפליה? משום ש"גם אנחנו יהודים"? משום שגם אנחנו עשינו צבא והרגנו ערבים? משום שאנחנו משלמים מסים וחוגגים את יום העצמאות?

מה עם הלהטבקאים הערבים?

התשובה היא לאו מוחלט. כל בני האדם נולדו שווים וחופשיים, כל בני האדם נולדו בעלי זכויות. למדינה או לשום ישות פוליטית או דתית אחרת אין זכות לשלול מאיתנו זכויות אלה. על כך המאבק הגאה מתבסס. ועל כן, חובה עלינו לנמק את דרישותינו בהתאם ולא בנהירה קלה אחר עדר מתלהם, תוך הזנחת חלקים מוחלשים בקהילתנו, כמו להטבקאים ערבים.

כיצד אנו מתפלאים כשמדינה הכובשת עם אחר, קרי מליוני פלסטינים מעבר לקו הירוק, החיים תחת משטר צבאי, אפרטהייד ודיכוי מתמשך, ללא זכויות אדם או אזרח, אותה מדינה מפלה ומפעילה דיכוי גם כנגד הקולקטיב שלנו?

גם בתוככי הקו הירוק נכון הוא הדבר. כיצד אנו לא מבינים שמדינה וחברה המבססת את משטרה ופועלה החוקי והפרקטי על העדפה מובהקת של קבוצת ההגמון האחת מבין אזרחיה, היהודים, על פני קבוצת מיעוט המונה כעשרים אחוזים, הערבים, מדינה זו תעדיף גם את קבוצת ההגמון הסטרייטי, על פנינו, המיעוט הלהטבקאי, שאומרים שמונה כעשרה אחוזים מהאוכלוסיה הכללית?

התשתית הרעיונית והפרקטית של היררכיה בין קבוצות, קיימת במדינת ישראל ובחברה הישראלית ממילא. היררכיה בין יהודים לערבים, בין אשכנזים למזרחים, בין עשירים מהמרכז לעניים מהפריפריה, בין מגוייסים לצבא לבין אלה שלא, בין גברים לנשים, וגם בין סטרייטים ללהטבקאים.

זכויות לכולןם, לא רק לעומדים בראש הפירמידה

אז לפתע יש מתוכנו מי שמתעוררים ותובעים את זכותם לעמוד בראש הפירמידה, לצד ההגמון השליט? הבטיחו לנו חוזה שאם רק נלך בתלם ונהיה קלים לעיכול עבור ההטרונורמה, ואם נוכיח שאנחנו יכולים לשנוא ולהרוג ערבים בצבא כמו כל יהודי סטרייט גבר-גבר אחר, או אז נתקבל לאליטה העומדת בראש הפירמידה, ובעצם אנו סך הכל מלינים וזועמים על הפרת החוזה?

רוצה לומר "דפקו אותנו! עשינו צבא, הוכחנו ציונות, עשינו מילואים ושלמנו מסים, הצבענו למגוון מפלגות כשבטי ישראל ולא חשבנו רק על עצמנו. ואחרי כל זה אתם עדיין מונעים מאיתנו להיות שווים בפני החוק ולחיות בחופש ובגאווה?" זו הטענה שלנו?

מסתמן ומתעצם בשנים האחרונות שעבור רבים מאיתנו, כך הוא הדבר. ואם כן, מומלץ שנעצור את הרכבת ונקפיד לשים לב לאיזה כיוון היא דוהרת. אני מציע שנכייל את המצפן שלנו, נחשב מסלול מחדש, ונזכר מהו הבסיס למאבק הגאה ולאן אנו רוצים להגיע.

עלינו לתהות, לשאול קודם כל את עצמנו פנימה ואז כלפי חוץ, באיזו חברה אנו רוצים לחיות ולא לאיזה מעמד בתוכה אנו רוצים להשתייך. אני מציע לאוחצ'ותיי ובוצ'ותיי בקהילה לעשות חושבים במהרה, לפני שנגלה שהרכבת התרסקה אל ההר בזמן שאנחנו בתוכה.

עוד טורי דעה ב-GoGay:

החלשת בג"צ תפגע בזכויות הקהילה / ניב סוניס
המחיר של להיות הומואים כחול לבן / אורי שמילוביץ'
להוציא את הנצנצים מהארון בדרך לעצמאות / אופק אזולאי

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...