אלחי הלמן. צילום: צילום אישי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

מדינת כל היהודים, חוץ מהלהט"בים

אני רוצה להבין איפה בדיוק נמצאת אותה "מדינת כל היהודים" שעליה מדברים כל הזמן. זו בטח לא ישראל, נכון? מדינה שמקדמת את ההלכה היהודית ולא מכירה בנישואים שלי ובזכויות שלי - בטח לא יכולה להיות המדינה שלי. איך אנחנו יכולים לראות בישראל בית, אם היא לא מכירה בזכות שלנו להקים כאן בית חופשי משלנו?

"בצלאל סמוטריץ' אמר לפני הבחירות (וגם לאחריהן) "אין לי בעיה עם הומו שיעשה כרצונו בביתו, אבל זו מדינה יהודית אז הם לא יהיו שווי זכויות פה". ידידו, אורי אריאל, אמר לגבי הומואים ש"אין להם מקום בצבא". וכשכתבתי על כך בפייסבוק, חצי מהתגובות שקיבלתי שם היו "לא טוב לך פה? לך לברלין".

אבל אין לנו ארץ אחרת, ואנחנו כאן. אז מה עושים?

ובכלל, אני רוצה להבין איפה בדיוק נמצאת אותה "מדינת כל היהודים" שעליה מדברים כל הזמן. זו בטח לא ישראל, נכון? הרי ישראל רחוקה מלהיות "של כל היהודים". למשל, היא לא מכירה בנישואים שלי, כגבר הומו. אם - חס וחלילה - בן זוגי מת בצבא, אני לא נחשב בעל שכול ואין לי שום זכות. זה לא שהשכול שלי שווה פחות, בעיני המדינה, הוא פשוט לא קיים.

ובכלל, כל עוד לא עבר חוק הפרשנות, ישראל היא מדינה שמאפשרת, או לפחות לא נלחמת באופן גורף וחד-משמעי, אפליה על רקע נטייתי המינית. ועוד כהנה וכהנה חוקים, תקנות ונהלים שמפלים אותי ואותנו.

אז איפה היא, אותה "מדינת כל היהודים", שעליה מדברים בטוקבקים?

נראה לי, שאנחנו משלמים מחיר כבד על התגית הזו, "מדינת היהודים". כחרדי לשעבר, לא למדתי לבגרויות וחסרים לי לימודי ליבה שמשאירים אותי נטול השכלה פורמלית. לאחר שחזרתי בשאלה, לא קיבלתי מימון או סיוע בהשלמת החוסרים האלו. בעודי קטין, ומבלי שאוכל לבחור או לשנות את גורלי, המדינה החליטה במזיד להעלים עין ממני ולהפלות אותי, וכל זה בשמו של הסטטוס קוו.

אז כהומו אני שווה פחות, כחרדי לשעבר אני שווה פחות, וגם אם אסע לברלין, כמו שמציעים לי, אני נמצא בנקודת התחלה נמוכה מזו שממנה אזרח אחר - שווה זכויות - היה מתחיל את דרכו בחיים. כי במדינה שבה הרכבת הקואליציה נסובה סביב עסקאות בסבבה ודילים חשאיים עם מפלגות סחטניות, מה זה כבר חוק שמונע לימודי ליבה, ושולל את זכויות הבחירה של הקטין? מה זה כבר חקיקה ששומרת על "ערכים" של יהדות, ועל הדרך מוחקת לגמרי זכויות אדם ואזרח בסיסיות עבור להט"בים?

זה מצער במיוחד, משום שזה לא משהו ששייך רק לימין. השמאל גם אשם בזה באופן שווה, אולי אפילו יותר, משום שבתקופתו בשלטון הוא לא פעל מספיק כדי לשנות את המנגנון הזה, או להילחם נגדו.

אין לנו ארץ אחרת, אומרים לנו, אבל אני לא מאמין בזה. כל הזמן מרעילים אותנו, עוד מינקותנו מלמדים אותנו כמה חשובה המדינה הזו לעם היהודי. זה אולי נכון - אבל אם היא כל כך חשובה וחיונית, מדוע לא פועלים ומכשירים אותה לכל העם? מדוע היא מדינת היהודים הסטרייטים, עם כמה הטבות פה ושם ללהט"בים?

מדוע צריך לשלוח אותי לביקור בעזה, כדי שאראה ששם מתנהגים יותר גרוע להומואים? זה לא מעניין אותי שיש מקומות שבהם רע יותר להיות הומו. אני רוצה שיהיה לי טוב, כאן, במדינה שלי, בארץ שלי.

זהו יום העצמות ה – 67 של מדינת ישראל והשמיני שלי, מאז יצאתי בשאלה ובהמשך אף מהארון. בגלל המסע הזה שעשיתי, כחלק מהחברה הישראלית אבל גם לבד, כחרדי שיוצא מעולם הדת ונכנס לתוך הקהילה הגאה, אני מבין את חשיבות העצמאות המדינית, תחושת החופש, אי הרדיפה והביטחון (האמנם?).

אבל לעולם לא אבין מדוע מדינת היהודים פתוחה ומקבלת רק את מי שמסכים עם ההלכה היהודית והזרם המיינסטרימי. מדוע היא סגורה וחסומה לכל מי שהוא אזרח, לפעמים אפילו יהודי, רק קצת אחרת.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...