נדב (נדיוש) ענתבי-גרושקה. 
עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

אז מה עושים עם כל ההומופוביה המופנמת הזו?

איך אפשר להתמודד עם הומופוביה מופנמת, על מה חשוב להקפיד במהלך הטיפול, כיצד נעזרים בשיטות של דמיון מודרך לשיפור המצב ומהו עקרון "המשפחה המובחרת" ומדוע הוא כל כך מרכזי וחשוב לתהליך. כתבה שלישית בסדרה

נשאלתי רבות אודות הומופוביה מופנמת, אך בעיקר נשאלתי מה אפשר לעשות כדי למגרה. אני חושבת שזו שאלה חשובה ולכן, החלטתי לענות עליה בטור הבא. ראשית, עליי לציין כי אין פיתרון קסמים למיגור הומופוביה מופנמת. כפי שטענתי בטוריי הקודמים (חלק ראשון, חלק שני) מודעות ביקורתית כלפי גילוייה המפורשים כמו גם הסמויים של ההומופוביה המופנמת בקרבנו היא תנאי קדם הכרחי למיגורה. לאחר שזיהית כי גם אתה, כמו כל להטק"ב, סובל מהומופוביה מופנמת ואתה מוכן להתעמת ולהתמודד איתה באומץ, הנה שתי דרכים מוכחות להפחתתה ולמיגורה של ההומופוביה המופנמת. האחת, טיפול אפירמטיבי ללהטק"ב והשניה, "משפחה מובחרת" (Family of Choice).

טיפול אפירמטיבי להטק"בי

אני רוצה להצהיר שזו לא בושה ללכת לטיפול ולפני הכל, אני רוצה לצאת מהארון. אני התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי בגיל 11 עם גירושיי הוריי, ומאז המשכתי לראות מטפלים ומטפלות שונות כל עוד פריבילגיה זו התאפשרה עבורי מבחינה כלכלית. גם בימים אלה אני נפגשת אחת לשבוע עם מטפלת נהדרת וביחד אני לומדת את עצמי לעומק והופכת לגרסה משופרת של עצמי. הרגשת הנוחות שלי בטיפולים שונים מתאפשרת לאור זרם טיפולי חדש שהתפתח כתגובה להומופוביה וליחס המפלה המופנה כלפי להטק"בים. זרם טיפולי זה נקרא טיפול אפירמטיבי להטק"בי, או באנגלית: LGBTQ Affirmative Therapy, והוא מבוסס על פרספקטיבה המתייחסת ללהטק"ביות כנטיה לגיטימית, חוקית, א-פתולוגית ובריאה.

טיפול אפירמטיבי להטק"בי מייצג ידע נרחב ופרקטיקות פסיכולוגיות המתאגרות את התפיסה המסורתית השגויה, לפיה נטיה מינית לא-הטרוסקסואלית כמו גם זהות מגדרית טרנסג'נדרית הינן פתולוגית וניתנת לשינוי. טיפול אפירמטיבי אינו בגדר מערכת עצמאית של פסיכותרפיה, אלא יוצא מתוך ומשתמש בשיטות תרפויטיות מסורתיות (לדוגמה, קוגניטיבית, התנהגותית וכו'). ראשיתה של פרטיקה זו בשנות השבעים, עם הוצאת ערך ההומוסקסואליות מספר האבחנות הדיאגנוסטי והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM). בסיסה בהשקפה מודרנית יותר המתייחסת להומופוביה (חיצונית ומופנמת), להבדיל מלהטק"ביות, כגורם מרכזי לפתולוגיה במהלך החיים של להטק"בים, ומטרתה, בין היתר, לאשרר את הזהות הלהטק"בית כחוויה אנושית וכדרך ביטוי חיוביות ושוות ערך לזהות ההטרוסקסואלית. לאור כל זאת ברור, כי הומופוביה מופנמת יכולה לשמש כמושג מארגן מרכזי בתרפיה אפירמטיבית להטק"בית.

פרקטיקה אפירמטיבית להטק"בית

הפרקטיקה האפירמטיבית כוללת את המטפלת, הלקוחה והיחסים התרפויטיים ביניהם. כמצופה מכל סוג של טיפול, יש ליצור מרחב מקבל, חופשי וחיובי – בעיקר בכל הנוגע למיניות ולמגדר. עיקרה של פרקטיקה זו היא בתפישה האפירמטיבית המערערת על המובן מאליו, ולכך מספר השלכות.

ראשית, אין להניח כי הלקוח הוא הטרוסקסואל בהכרח.

שנית, כיאה לטיפול קוגניטיבי, יש לאתגר ולערער על סטריאוטיפים ודעות קדומות הקשורות ללהטק"ביות – בין אם חיוביים ובין אם שליליים – ובכך לעודד דרכי חשיבה אלטרנטיביות. פרספקטיבה מופשטת ומורכבת יותר אודות הזהות המינית ואודות המציאות ככלל, תאפשר גילוי וחקירה עצמית של המניעים הסמויים להתנהגויות השונות. באופן זה עשויים להתברר קשרים לא-מודעים בין דרכי חשיבה והתנהגויות מסוימות לבין הומופוביה מופנמת הנחה מתחת.

שלישית, יש להתחשב ואף להדגיש את ההקשר החברתי-פוליטי הרחב במטרה לעורר מודעות לחוויות של דיכוי ואי-שיוויון. מודעות זו עשויה לנטרל את תחושת הבדידות של הפרט ("אני לבד בעולם הזה") מעצם היותו משוייך למארג חברתי רחב יותר החווה, לרוב, את אותם הקשיים. נקודה רביעית ומרכזית מדגישה כי על המטפל להיות בקיא בסוגיות פסיכו-חברתיות הקשורות לקהילה הלהט"קבית, ובעיקר בנושאים הקשורים ליציאה מהארון ולגיבוש נטיה מינית וזהות מגדרית. חמישית, ליבו של הטיפול האפירמטיבי נעוץ בהתמודדות התכופה ובעימות עם ההומופוביה המופנמת של הלקוח בשאיפה לפתח זהות חיובית וכנה כלהטק"ב.

כמו-כן, רצוי לעודד יצירת כלים ביקורתיים לבחינה ולחקירה עצמית של מקרים בהם סובל הפרט מהומופוביה מופנמת. זאת ניתן לעשות באמצעות דימיון מודרך ומחשבות ספקולטיביות בנוסח: "אם היית הטרוסקסואל, האם היית מרגיש טוב יותר בקשר לזה?". לדוגמה, ייתכן ולקוח מדווח על דחף מיני נמוך עד כדי אדישות מינית. כדי לשלול את האפשרות שמדובר בהומופוביה מופנמת שנחה מתחת, ניתן לשאול ולבחון: "אם היית הטרוסקסואל, האם היית פעיל יותר מינית? או לפחות, מפנטז יותר אודות מין?". במידה והתשובה חיובית, ניתן להסיק כי בין הגורמים השונים לדחף המיני הנמוך עליו דיווח הלקוח מעורבת גם הומופוביה מופנמת. נקודה שישית ועיקרית נובעת משיח שכיח בקרב להטק"בים הסובלים מהומופוביה מופנמת והוא סביב הגורמים ללהטק"ביות.

להטק"בים הסובלים מהומופוביה מופנמת חשים אשמה ומוכי גורל על אפשרות היותם להטק"בים, וכדרך התמודדות מחפשים להטיל את האשמה על גורמים חיצוניים להם. לפיכך, יש לנטרל כל שיח המערב אשמה ו/או בושה בקשר לנטיה מינית לא-הטרוסקסואלית או זהות טרנסג'נדרית. כשם שאיננו יודעות את הגורמים למיניות הטרוסקסואלית, כך איננו יודעים את הגורמים למיניות לא-הטרוסקסואלית. כשם שאיננו מחפשים אחר "אשמים" בנוגע למיניות הטרוסקסואלית, אין לתור אחר "אשמים" בנוגע למיניות לא-הטרוסקסואלית. דיון אודות השאלה "מה גורם ללהק"ביות" מעורה לרוב בהומופוביה, שכן משוער כי בבסיס שאלה זו קיימת התפישה, לפיה מיניות לא-הטרוסקסואלית אינה בריאה ותקפה ועל-כן יש לתקנה, בשונה ממיניות הטרוסקסואלית.

נקודה אחרונה מבהירה כי יש לזכור שהזהות/הנטיה המינית אינה מוקד הטיפול, אלא אם הלקוח בוחר לעסוק בה ובסוגיות הקשורות בה. בכך ברצוני לחזור ולהדגיש כי הטיפול האפירמטיבי המיועד ללקוחות להטק"בים הינו בגדר יצירת מרחב מקבל, תומך וחופשי משיפוט ומביקורת, בו ניתן לבטא את עולמינו הפנימי באופן אינטואיבי ונטול חשש. למותר לציין, כי ניתן לשלב את משפחת הלקוח הלטק"ב בטיפול האפירמטיבי בכדי לאפשר דיאלוג וקבלת הנטיה/הזהות המינית בקרב סביבתו הקרובה של הלקוח, ובמקרים חמורים יותר לשלב טכניקות של גישור ופיתרון קונפליקטים. במישור התיאורטי, הפרקטיקה האפירמטיבית הלהטק"בית עושה מאמצים לעדכן, לתקן ולהמשיג מחדש תיאוריות אישיות וטיפוליות על-מנת להתאימן לחוויותיהם של להטק"בים.

בהקשר זה מעניין לציין כי הארגון הפסיכולוגי האמריקאי (APA) פירסם מספר מסמכים הנוגעים לאתיקה, לעמדות טיפוליות ולכלים מעשיים לטיפול בקרב האוכלוסיה הלהטק"בית, כמו גם נייר עמדה המגנה טיפולי המרה למיניהם.

למטפל/ת האפירמטיבי/ת חשיבות עצומה בהתפתחות האישית של הלקוח/ה הלהטק"ב. קשר טיפולי עמוק ובטוח מהווה מודל מוצלח לאינטראקציות עתידיות תוך כינון זהות חיובית, ובכך משפר את רווחתו הפסיכולוגית והפיזית של הפרט הלהטק"ב. בנושא זה ברצוני לציין כי הספרות המחקרית מציעה כי נטייתו המינית של המטפל בלקוחות להטק"בים אינו משנה. כלומר, המטפל האפירמטיבי יכול להיות סטרייט או להטק"ב בעצמו. לדוגמה, מטפל לא צריך לחוות דיכאון כדי לטפל באנשים הסובלים מדיכאון. כנ"ל גם לגבי סטרייטים המטפלים בלהטק"בים. למעשה, בתהליך טיפולי עם מטפל סטרייט מתרחשת חוויה אפירמטיבית מעצם הקשר הטיפולי המכיל ונטול השיפוטיות והביקורתיות.

אם כך, נטייתה המינית של המטפלת לאו דווקא משנה, אלא מה שחשוב הוא:

על המטפלת לעבור תהליך אינטנסיבי של חינוך והערכה מחדש של עמדותיה, אמונותיה, ערכיה והידע שלה בנושא.

למטפלת צריך להיות ידע נרחב אודות ההקשר התרבותי-חברתי-פוליטי של המטופל, ועל השלכותיו של הקשר זה על בריאותו הנפשית.

על המטפלת להיות פתוחה למיניות באופן כללי ולהיות שלמה עם נטייתו וזהותו המינית והמגדרית.

"משפחה מובחרת"

המושג משפחה מובחרת הינו תרגום של המונח הלועזי Family of Choice, שמשמעו משפחה אלטרנטיבית שחבריה נבחרו מרצון על-ידי הפרט הלהטק"ב. זוהי בעצם המשפחה הנבחרת, להבדיל מהמשפחה האמיתית, והיא יכולה לכלול מאהבים, מאהבים לשעבר, חברים, מכרים, חברי משפחה נבחרים ממשפחת המקור ועוד. מעצם היותה מורכבת מחברים נבחרים בלבד, היא מהווה קבוצה מובחרת יותר עבור הפרט. לפיכך, בחרתי להשתמש במושג משפחה מובחרת – המציין את היותה נבחרת כמו גם את היותה מועדפת על-ידי הפרט הלהטק"ב.

הצורך במשפחה מובחרת בקרב הקהילה הלהטק"בית נובע ממקרים של אי-קבלה, דחייה ו/או אי-נוחות מצד משפחת המקור של הפרט הלהטק"ב. משפחה מובחרת עשויה להעניק תמיכה מתמשכת, חיזוקים, אינטימיות רגשית ומרחב בטוח בו יכול הפרט הלהטק"ב להיות מחוץ לארון ולדון אודות חוויותיו הרגשיות, החברתיות והמיניות ביתר נוחות. בנוסף, משפחה מובחרת עשויה לשמש נתיב המגשר בין הפרט לבין קהילה להטק"בית רחבה יותר, ובכך להפיג את בדידותו ולהגדיל את מעגל התמיכה החברתית שלו. אכן, מעורבות וקשר עם קהילות להטק"ביות שונות נמצאו כגורמי מגן לרווחתם הנפשית של להטק"בים וכגורמי תמיכה בהתמודדות עם סוגיות של בידוד, שוליות, קונפליקטים בנוגע לזהות וניכור.

משפחה מובחרת יכולה לשמש כתחליף לפסיכותרפיה בעיקר לבני נוער להטק"בים. באופן כללי, הגורם הכלכלי מהווה מחסום בפני בני נוער לממן פסיכותרפיה. כמו-כן, גישה לפסיכותרפיה בקרב בני נוער לרוב מתווכת דרך ההורים או המטפלים העיקריים. בני נוער להטק"בים שלא "יצאו מהארון" מצויים במלכודת בה עליהם להסתיר את נטייתם המינית, ועל-כן לא יכולים לחשוף את הסיבה לאורה הם מבקשים להתחיל טיפול או ייעוץ. מעבר לכך, בני נוער להטק"בים מביעים את הקושי ביצירת קשרים עם בני נוער להטק"בים אחרים, כמו גם את הקושי ביצירת קשרים עם להטק"בים אחרים ללא קשר לגיל.

על-כן, בין אם בטיפול ובין אם מחוצה לו, רצוי להציע למתבגר הלהטק"ב להתרועע ולקחת חלק בפעילויות השונות המוצעות לבני נוער להטק"בי, למשל על-ידי ארגון הנוער הגאה ("איגי") הפועל באזורים רבים ושונים בארץ. במסגרות אלו יכולים בני נוער להטק"בים להכיר חברים בקבוצת השווים המתמודדים עם חוויות דומות, ובכך להפחית משמעותית את תחושת הבדידות והניכור. כל זאת ועוד בתקווה לעתיד ורוד יותר עבור להטק"בים בכלל, ועבור בני ובנות נוער מכל צבעי הקשת.

כפי שטענתי בטורי הקודם, העיסוק בהומופוביה מופנמת מפנה את הזרקור לחוויות האישיות ביותר של פרטים להט"קבים, ובכך עלול להצמיד ללהטק"ביות תויות קליניות ופתולוגיות הדורשות טיפול ו/או התערבות. תיאוריה פמיניסטית וקווירית הביעה ביקורת (מוצדקת לטעמי) אודות המושג הומופוביה מופנמת על כך שהוא מפנה הדגש אל הפתולוגיה של הפרט הלהטק"ב במקום אל הדיכוי החברתי-מוסדי ממנו סובל. על-כן ברצוני לחזור ולהדגיש, כי אין בכוונתי לרמוז או לטעון כי הומופוביה מופנמת היא תכונה פתולוגית פנימית אינהרנטית לפרט, אלא הפנמת העמדות השליליות והדיכוי הנכפה עליו. כמו-כן ברצוני להבהיר כי אין בדבריי הקביעה או אף הרמיזה, חלילה, כי להטק"ביות מובילה בהכרח ובאופן ישיר לשנאה ולחוסר קבלה עצמיים. ככל האנשים, להטק"בים שונים האחת ממשנהו ביכולתם להתמודד עם המציאות ועם השלכותיה, שבמקרה הספציפי זה, הינן קשות יותר. לראיה, יותר ויותר להטק"בים יוצאים מהארון בגיל צעיר יותר מבעבר ומנהלים חיים מוצלחים, פרודוקטיביים, בריאים וחיוביים. מיגור ההומופוביה המופנמת הוא הוא התהליך שעשוי לעזור לכולנו להגיע למציאות מיוחלת זו.

~~

תקציר: עמדות שליליות כלפי מיניות לא-הטרוסקסואלית בקרב להטק"בים מכונה הומופוביה מופנמת. הומופוביה מופנמת מהווה גורם מעכב מרכזי בהתפתחות ובגיבוש זהות/נטיה מינית בריאה וחיובית, ולה השלכות פסיכו-חברתיות שליליות רבות. לפיכך, היא עשויה לשמש מושג מארגן בפסיכותרפיה אפירמטיבית ללקוחות להטק"בים. הפרקטיקה האפירמטיבית מאפשרת יצירת מרחב טיפולי בטוח, מקבל ומשוחרר משיפוט ומביקורת. לפרקטיקה זו מספר קווים מנחים המדגישים את הייחוד בטיפול בלקוחות להטקב"ים. כחלופה לפסיכותרפיה, מעצם היותה לא נגישה לכלל האוכלוסיה ובעיקר לבני נוער, מוצגת חשיבותה של התמיכה החברתית עבור להטק"בים במסגרת משפחה מובחרת. זו משמשת כמשפחה אלטרנטיבית אשר חבריה נבחרים באופן רצוי על-ידי הפרט ועל-כן, מטבע הדברים, הופכת למועדפת יותר מאשר משפחת המקור. משפחה מובחרת, כמו גם קשר עם הקהילה הלהטק"בית הרחבה, נמצאו כגורמי מגן לרווחתו הפסיכולוגית של הפרט.

לתקציר נוסף: http://tinyurl.com/lvl7r92

נדב (נדיוש) ענתבי-גרושקה היא סטודנטית לבריאות הציבור ופסיכולוגיה באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק וחוקרת הומופוביה וקהילות להטק"ביות. חפשו אותי בפייסבוק: Nadav Antebi-Gruszka, חפשו אותי בפייסבוק: @TheNadiva.

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...