אלון שונוואלד. צילום: צילום אישי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

בחירות 2015: הקהילה פספסה את המומנטום

במערכת הבחירות הנוכחית שמגיעה לסיומה, עשתה הקהילה טעויות יסודיות שבראשן חוסר היכולת למנף את הכוח שלנו בקלפי כדי להשיג התחייבויות אמיתיות ושותפויות כנות. במקום זה, עמדו מוקסמים מול הבטחות ריקות, "חיזור" ריק מכל תוכן אמיתי והתעסקות אובססיבית כמעט בהומופוביה מצד מפלגת הבית היהודי / דעה

בכל קמפיין הבחירות הנוכחי, וגם לאלה שקדמו לו, ושלל מאורעות שהתרחשו לאורך השנים האחרונות, אני שומע מסביב כל מיני קריאות וכל מיני חיזוקים ״ניצחנו״, ״יש עניין בקהילה הלהט"בית", "מחזרים אחרינו", "זה כבר לא טרנד". הדבר העצוב הוא הוא שאף אחד לא מחזר אחרינו, והמאבק - אם תרצו לקרוא לו כך - הוא בסך הכל חזות פופוליסטית שמקודמת לרוב על ידי מפלגות כאלו ואחרות, או מחברי הקהילה שדוגלים באידיאולוגיה מסוימת, ומזריקים אותה לתוך המאבק. בתוך הרעש הזה, יש לחפש את המעשים, לא ההבטחות, ולנתק את השיוך הפוליטי לשמאל, לפני שמקבלים החלטה מושכלת למי להצביע ולתת את קולנו.

נתחיל ברשותכם בשיוך של ימין ושמאל. למרות שלהרבה מאתנו קשה לבלוע את זה, להיות הומו או לסבית, בי או טרנס, לא בהכרח אומר שחייבים להיות שמאלנים. משום מה, כל עניין האמונה מגיע כעסקת חבילה - אם אתה מיעוט, עליך להתרכז רק ברעיונות אוטופים ולאהוב את כולם. אבל אם אתם נלחמים בעבור עיקרון "להיות כמו כולם", אז למה כ"כ קשה לכם צריך להבין שיש רבים מהקהילה שהם גם שמאלנים, גם ימנים, ואפילו כאלו שמצביעים, לא עלינו, לבנט?

כאשר אתם מבטלים במחי יד להט"בים תומכי ימין, אתם לא ממש טולרנטיים, ולא אכפתיים והומאניים, ובעיקר - נכשלתם בלעמוד על הזכויות שלכם עצמכם ובמימוש האג'נדה שאתם, לפחות לכאורה, מקדמים. של הבנה וסובלנות. במילים פחות נחמדות, אתם פשוט רומסים זכויות של אחרים, לחשוב אחרת מכם.

שנית, בהתייחס למפלגות הדתיות ולמחאה נגדן. האם היא באמת מוצדקת, והאם אין היא עושה דבר הפוך לגמרי ממה שאנחנו כקהילה דורשים? 

כהומו, אני יודע שיש אנשים שלא יקבלו אותי. זה בסדר. יש הרבה אנשים שאני לא אוהב את דרך חייהם, אני לפעמים אפילו מפנטז על כל מיני דברים ופתרונות לגביהם, וגם זה בסדר. אבל יש משהו בעייתי בכל הטרנד הזה של להילחם בבית היהודי, מפלגה שכל מהותה דתית-לאומית, ובאופן שהוא כנראה טבעי ומתבקש, תעודד רק מה שהתורה מאפשרת ומכירה. גם הנטייה הזו, להתרכז באיזה מישהו שאמר איזה משהו, היא פעולה שאולי על הנייר נראית נכונה ומוצדקת, אבל במקרה הזה היא ריקה מתוכן.

ההפגנות בכנסי הבית היהודי, בהנחה ואכן עומדת מאחוריהן כוונת מחאה מצד פעילים גאים שמרגישים את האפליה על בשרם, היא עדיין אידיאולוגית. מוטה-פוליטית. אי אפשר שלא לראות שמנהלת אותן לא רק ההגנה על הזכויות שלנו, אלא גם לקדם אג'נדות פוליטיות מובהקות, אידיאולוגיה וקריאה פוליטית להצביע למועמדים ספציפיים. זה, לדעתי, אקט אלים, שיש בו יסוד אנטי-דמוקרטי.

יש קהלים שלא יקבלו אותנו, ואי אפשר לגרום לכולם לקבל אותנו. זה חסר סיכוי. אני אמנם מסכים שאם מישהו מנסה להגביל את החופש שלנו, אנחנו צריכים לפעול. אבל כל פעולות הנגד נגד הבית היהודי הן סתימת פיות, כי הבית היהודי לא מדבר בכנסים האלה בהכרח על הקהילה, והיו רבים וטובים לפני, ואף לא מזמן ממפלגות מרכז ושמאל שהתבטאו בצורה דומה. איפה היו המפגינים אז? היכן הם היו, כשמפלגות שהיום ידידותיות לנו, פעלו נגד הקהילה? או פשוט עמדו בצד והניחו לנו לחטוף אש משותפים קואליציוניים? 

הנקודה החשובה ביותר נוגעת למעשים, מול הבטחות. לעשייה מול אמירה. עלינו לשאול האם המפלגות שמחזרות אחרינו, או אותם פוליטיקאים ששינו את דרכם ואף התנצלו כדי למנוע שריפה תקשורתית, באמת ובתמים שינו את איך שהם חושבים? את מה שהם חושבים עלינו? 

אני חושד שהמפלגות השונות שחיזרו אחרי הקהילה, ערכו כנסים באוויטה, או יצרו קמפיינים ממומנים היטב, יצרו זאת לא לשם החיזור. הן פשוט הבינו שאתם קלי דעת, עוקבים אחרי טרנדים והולכים אחרי העדר. 

אבל הן הבינו משהו יסודי ועמוק יותר, שרבים מהקהילה לא הבינו. אנחנו בעלי דעה, ומפיצי דעה, ובעלי כוח. ויש לנו השפעה. ואמירה. 

הקהילה עצמה לא יודעת ולא ידעה איך למנף רגעים קריטיים בהם הייתה יכולה להיות תנופה. במקום זאת שלל מגישי טלוויזיה, אנשי תקשורת ונספחים כאלה ואחרים השתמשו במומנטומים שונים וכואבים על מנת לתפוס זמן מסך. תודה באמת. במה בדיוק זה תרם לזכויות שלנו? האם זה דחף קדימה הצעות חוק? האם ההבטחות הגדולות והמפוארות באמת נשאו פרי?

הצעות חוק על מנת שיעברו, וזה תשאלו כל עוזר פרלמנטרי, הן עבודה בלתי פוסקת של העלאת הנושא על סדר היום, לובינג ממושך, שיחות ולחץ. הבטחות, לעומת זאת, קל לפזר. הסתכלו על מה שקורה במרחב הפוליטי בשנים האחרונות. יש התקדמות, אבל מאוד איטית, ומאוד מוגבלת. הדברים הגדולים באמת לא קורים, לא מתרחשים. אף אחד לא מחזר אחריכם כדי לגרום לכם לחיות טוב יותר, משתמשים בכם, ואתם, במקום לבדוק עובדות או חקיקה, מצביעים על אוטומט על בסיס הנחות מוטעות, דעות קדומות וסטריאוטיפים. עוד מחלה שאנחנו, כקהילה, נלחמים בה, אבל לוקים בה בעצמנו.

חוסר עשיה - בפרט כזה שנלוות לו הבטחות שווא ריקות מתוכן - הוא גרוע לא פחות, ואולי אפילו יותר, מאותם אנשים שמדברים נגד הקהילה. בבחירות הקרובות יש להצביע עבור מי שפעל, שעשה, שנלחם, שקידם את הקהילה הגאה, בלי קשר לימין או שמאל. אם נושאים להט"בים עומדים על הפרק, בדקו את העובדות, את הצעות החוק ואת הצבעות העבר, רגע לפני שאתם נכנסים לקלפי.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...