נסי בכר. צילום: צילום אישי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

קהילה פוליטית: טרנד חולף או כאן כדי להישאר?

במערכת הבחירות הנוכחית הקהילה הגאה החליטה שגם היא מפסיקה להתנצל והתחילה לדרוש מהפוליטיקאים הכרה ושוויון זכויות / דעה

ההתעוררות שהקהילה הגאה חווה במערכת הבחירות הזו היא מעוררת השראה. קיימת הרגשה שלפחות חלק מהקהילה הפכו להיות יותר ויותר אקטיביסטיים ומתרחשת פעילות חברתית-פוליטית אשר מציגה עמדה אחת נוקשה ואיתנה: לא נוכל לסבול יותר כל אמירה או התנהגות להט"בופובית.

לא נעמוד בשקט כאשר נשמע חברי כנסת מרשים לעצמם לפרסם סרטון עם אמירות "אין דבר כזה" או "זה מה שהורס את העולם ולא בונה" . לא נשתוק כאשר חבר כנסת מיועד ארגן את מצעד הבהמות. לא נשב בחיבוק ידיים לשנאה.

במערכת הבחירות הנוכחית אנחנו עדים לשיח המתפתח בכל הנוגע להכרה ושוויון זכויות. אנחנו דווקא יכולים להתעודד ולראות את חיזור המפלגות (בעיקר מגוש המרכז-שמאל) אחר הקול הגאה. "מרצ" אשר תמיד היו לצד הקהילה, "המחנה הציוני" שמצהירים כי הם תומכים בשוויון זכויות מלא ובין אם אלו "יש עתיד" אשר הובילו את ברית הזוגיות וחוק הפונדקאות בכנסת האחרונה ואף השיקו קמפיין אשר פונה לקהילה הגאה לקראת סבב הבחירות הנוכחי. אפילו במפלגת "הליכוד", שמובילה את מחנה הימין, שבדרך כלל פחות מזוהה עם הקהילה, נבחר לראשונה בישראל מועמד גאה מחוץ לארון (אמיר אוחנה) לרשימה (מקום 32 – המקום ששוריין לנציג מחוז תל אביב).

כל אלו נשמעים ונראים טוב ויפה, ובהחלט הקהילה עצמה יכולה אולי להתחיל להרגיש שיש מי שדואג לה שם למעלה. השאלה שאני שואל את עצמי – עד כמה באמת הם שם בשבילנו ? עד כמה הם יהיו מוכנים לעשות ויתורים קואליציוניים בשביל לקדם חקיקה למעננו ? עד כמה אלו ספינים פוליטיים? למה לא שמענו הודעות גינוי חריפות אשר יוצאות באמירות חד משמעיות לסרטון ההסתה שהוציאה מפלגת "הבית היהודי" ? איך אפשר לדבר על נישואין אם אין בכלל הכרה ושוויון בסיסי?

הפגנה בכנס פוליטי של הבית היהודי

עיקר המחאה התרחשה בכנסים של מפלגת "הבית היהודי" אשר מתעקשת "לא להתנצל" בקו הלהט"בופובי בו היא נוקטת. זה החל בפיצוץ כנס באוניברסיטת תל אביב – שם חברו כמה קבוצות של פעילים חברתיים שהחליטו להביע את מחאתם כנגד המפלגה והמשיך לגל מחאות כמעט בכל מוסד אקדמי בהובלת התאים הגאים באוניברסיטאות ובמכללות ובהובלת פעילים חברתיים אשר דאגו להגיע לכל כנס וכנס. המחאה המשיכה בתנופתה הגדולה דרך הנוער בכנסים בתיכונים השונים ולמעשה הוכיחה עד כמה היא הושרשה בקהילה ועד כמה השינוי שמתחילים בו מתחיל לצמוח גם מלמטה.

כל פיצוץ של כנס וכל מחאה אשר מבטאת דמוקרטיה מהי תועדו והועלו לרשתות החברתיות ולאתרים השונים. כל אמירה שנויה במחלוקת תועדה ועוררה הדים רבים. אין ספק שזו הייתה מערכת בחירות שבהחלט הקהילה באה ואמרה  "אנחנו הפיל שבחדר, ואי אפשר יותר להתעלם ממנו" – וכך גם קמפיין האגודה שהושק השבוע – "אמא\אח\מורה\מפקד תזכרו אותי בקלפי" .

המחאה עברה וחצתה גיל, מגדר, לאום, נטייה מינית או כל הגדרה אחרת אשר משכיחה מאיתנו שבראש ובראשונה אנחנו בני אדם.

מעניין יהיה לראות מה הלאה, מה יקרה לאחר ה17 במרץ, יום הבחירות. כל מפלגה תקבל את מספר המנדטים שלה, תוקם ממשלה ושוב ניכנס ללופ הזה שכנראה עוד שנתיים נהיה שוב במערכת בחירות. אבל העניין האמיתי מבחינתנו הוא מה יהיה עם הקהילה. האם ההתעוררות הפוליטית שחוותה במערכת הבחירות הנוכחית היא התעוררות רגעית או התחלה של דרך ? האם עכשיו ניתן לפוליטיקאים לקיים את הבטחותיהם ונעמוד מנגד – או שנהיה שם ונזכיר להם את מה שהבטיחו.

בימים אלו נזרעו הזרעים לתחילתה של דרך חדשה. הדרך של הקהילה לא להתנצל. לא להתנצל על מי שאנחנו ומה שאנחנו. שאם אנחנו עומדים באור והם בצל, אז ללכת למשוך לכיוון האור, ולא להישאר כל אחד במקום שלו. הגיע הזמן שהשינוי יהיה מהיסוד. בשביל זה אנחנו צריכים כוח פוליטי של אנשים ופעילים שלא יפסיקו את הפעילות שהתחילו לפני הבחירות.

הפגנה בכנס פוליטי בהשתתפות אילת שקד (הבית היהודי) במכללה האקדמית ת"א-יפו

כאשר הקמתי בתחילת שנת הלימודים הנוכחית את התא הגאה במכללה האקדמית ת"א-יפו, לא שיערתי עד כמה נוכל להשפיע ועד כמה נוכל לעורר. לאחר שהבענו מחאה בכנס של איילת שקד במכללה אשר הותיר את הקהל ללא מילים, לאחר שאירחנו למפגשים אישיים חברי כנסת אנו מגיעים לשיא שלפני הבחירות ביום ראשון ה-8.3 כאשר נקיים פאנל בנושא גאווה שבו כל המפלגות המובילות (תנחשו מי לא בא) ישלחו נציג/ה מטעמם בכדי לקיים שיח על הקהילה הגאה – מה נעשה ומה עוד צריך לעשות (פרטים באיוונט).

אני סבור כי על כל ארגוני הקהילה למיניהם- האגודה, איג"י , חוש"ן , התאים הגאים ופעילים חברתיים – חלה החובה להמשיך את התנופה שהחלה במערכת הבחירות הזו ולראות איך אפשר יחד להתקדם הלאה, איך אפשר הפעם באמת לגרום לשינוי ולעיוות של חוסר השוויון שזועק לשמיים. איך גורמים לכך ש" הומו" או "קוקסינל" זה כבר לא קללה ששגורה בפיו של כל ילד או מבוגר, איך גורמים לכך שמפסיקים להשתמש במונח "מוצהר" – כי על מה יש לנו להצהיר?

אנחנו, כקהילה, צריכים לזכור את כל מי שהוא חלק ומרגיש שייך אליה – לא לרכז את המאבק כמאבק של הומואים או לסביות, צריך לזכור את הטרנסג'נדרים, ביסקסואלים, קווירים וכל מי שמרגיש שהוא משתייך לקהילה המגוונת שלנו.

הקהילה כל הזמן מתקדמת וכל הזמן משיגה עוד הכרה ועוד הישג ועל זה אין עוררין. הפעילות של הארגונים השונים מבורכת ובהחלט ניתן לראות תוצאות (מתי זכור לנו נוער כזה אקטיביסטי שלא מתבייש ולא מפחד?)

הכי חשוב, לא להרפות, לא לוותר ולא להתייאש. כי אסור לנו לשכוח, שהאיום הגדול על קיומנו, הוא לא הנשק הגרעיני של איראן, אלא הנשק הגרעיני של אותם חשוכים – הלהט"בופוביה.

הכותב הוא סטודנט ומקים התא הגאה במכללה האקדמית ת"א-יפו.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...