אילוסטרציה. צילום: sylvar, Flickr.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

לעצור את האלימות הקהילתית

הקהילה הגאה מתקיפה אנשים כמו איילת שקד, אמילי עמרוסי, מנחם בן - ולא חושבת על ההשלכות והנזקים. יש דרך נכונה יותר וטובה יותר לדבר, להגיב, לשכנע - וזו האחריות שלנו כקהילה למצוא אותה / דעה

משהו לא טוב קורה פה. משהו מאוד לא טוב, וזה מופנה מהקהילה כלפי חוץ. כמות האלימות ברשת, ומחוצה לה, כלפי כל אחד שאומר איזה דבר שאינו מתאים לרוח הלהט"בית עבר כל גבול.

אנחנו יורים לכל הכיוונים. התקיפה הזו כוונה אל איילת שקד, הרב שי פירון, אמילי עמרוסי, מנחם בן, ואלו רק כמה פרשיות שאני זוכר מבלי לחפש ברשת. חלק מהתגובות שהם קיבלו היו לגיטימיות, חלק היו קשות וחלק היו קשות מאוד.

נכון, אנחנו לא הקבוצה האלימה היחידה. וגם כשיש אירוע חדשותי ללא קשר לקהילה, אמירה כזו או אחרת, גם שם צפויות התלקחויות אלימות. אבל האם אנחנו לא מנסים ליצר שיח חדש ושונה? האם אנחנו לא מנסים להראות שאפשר אחרת? איך אנחנו מסוגלים לעשות מצעד גאווה ואהבה כשיוצאות לנו פניני שנאה מהפה והמקלדת?

אני מבין את ההבדל, בינינו לבינם. אנו מבקשים שהם יקבלו אותנו למרות השונים שלנו והם מבקשים לקבל אותם למרות שקשה להם עם השוני שלנו. זה לא אותו דבר! צד אחד מבקש הכרה והצד השני מבקש להבין שהוא לא רוצה לתת הכרה. ויש הבדל מהותי בין בני משפחה וחברים שמבקשים עוד זמן כדי לעכל את החדשות, לבין דמות ציבורית שאומרת זה מגעיל אותי.

בדיוק כאן נכנס השיח השונה, שאנחנו אחראיים ליצור. יש לבקר את המעשה את האמירה, ולא את האדם עצמו. למשל, טיעון כמו "האמירה שלך נגד זוגיות חד מינית לא במקום, היא פגעה בי ובמשפחתי, נסה לשים את עצמך במקומי איך היית מרגיש?" במקום "אתה אידיוט, הלוואי ותישרף בגיהינום, ושם יאנסו אותך". כן, ראיתי תגובה כזו.

האם אותו טוקבקיסט חושב לעצמו: "עכשיו שאמרתי לה שהיא בת כלבה היא תחשוב לעצמה אוי כנראה שטעיתי באמירה שלי הבה אתנצל בפני הקהילה הלהט"בית?" הרי סביר להניח שמה שקורה הוא בדיוק הפוך, האיומים וההסתה גורמים לתגובת אנטי ושנאה כלפי הקהילה.

ובינינו, אני לא מאמין בחינוך דרך טוקבקים ופייסבוק, מתי פעם אחרונה ראיתם תגובה שאומרת "שכנעת אותי, מעכשיו אתמוך באג'נדה שלך". חבל לבזבז את האנרגיות שלנו שם. שיחות אישיות משפיעות יותר, הסברה אמתית מתרחשת בשקט ובנועם.

זה לא נגמר רק ביחס כלפי אנשים מחוץ לקהילה, שחושבים, מתבטאים ומתנהגים אחרת ממה שאנחנו מצפים מהם. לצערנו האלימות הזו מופנית לא רק כלפי חוץ אלא גם כלפי פנים, אם כלפי קבוצות חלשות בתוך הקהילה ואם כלפי אנשים מסוימים. למשל, הבנתי שעברנו כל גבול כאשר נשות תהל"ה כתבו שבעקבות הקמפיין בו הם לקחו חלק, אנשים הגיבו כלפיהם באלימות. אם אנו לא יודעים אפילו להכיר טובה לאנשים שעושים כל כך הרבה עבור הקהילה, ולחשוב מעבר לנקודה ספציפית שמפריעה, אנו בבעיה חמורה.

בשורה התחתונה, אני לא אומר שצריך לשתוק. אני רק אומר שיש דרך לדבר, ושזו האחריות שלנו למצוא אותה.

 

- נדב שחור הוא כותב הבלוג זו לא את, זה אני.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...