דרור רפאל
דרור רפאל ב"מחוברים+". צילום: מתוך הסדרה, יוטיוב.
עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

אפקט דרור רפאל, או: יציאה מהארון באמצע החיים

מזה מספר חודשים זורם לקליניקה גל פניות מגברים סטרייטים בני 40, המבקשים לבחון היבטים שונים בזהות המינית שלהם. הדבר קשור לצעד האמיץ והחשוב של דרור רפאל שיצא קבל עם ועדה מהארון, ובכך ביטא קול שלא מרבים לשמוע - יציאה מהארון של גברים ונשים בעלי משפחות, שלא מסתיימת בקטסטרופה - כי אם בדיוק ההיפך

בתקופה האחרונה החל לזרום לקליניקה גל פניות מגברים סטרייטים בסביבות גילאי ה-40 המבקשים לבחון היבטים שונים בזהות המינית שלהם. תחילה לא יחסתי חשיבות לעליה בשיעור הפניות בנושא, אולם במפגשים עצמם אי אפשר היה להתעלם מהתוכן שעלה, באופן ישיר או עקיף, אודות הקשר בין עיתוי הפניה לטיפול נפשי לבין יציאתו המתוקשרת מהארון של איש התקשורת דרור רפאל.

לאלו שלא בלופ, דרור רפאל המוכר כדרור מ"שי ודרור", חשף זה מכבר במסגרת סדרת הדוקו-ריאליטי "מחוברים פלוס" כי ניהל בשנים האחרונות ובמקביל לחיי המשפחה הסטרייטים שלו, מערכת יחסים עם גבר. במסגרת התהליך עזב רפאל את הבית, הבין ועיכל שהוא ביסקסואל, שיתף את הסובבים לו, ולבסוף שב לאשתו ולילדיו אולם מבלי לחזור לארון.

השאלה שהעסיקה אותי היא מה כל כך מיוחד ביציאה מהארון של רפאל שיצרה כזה אימפקט? הרי כבר שנים שאנחנו כחברה מתורגלים ביציאות והוצאות מהארון של אנשי תרבות, בידור, תקשורת ואפילו פוליטיקאים. מהשיחות הטיפוליות אני משער שהייחוד של מקרה רפאל נעוץ כנראה בהזדהות של גברים רבים עם היותו איש משפחה אשר מייצג איזושהי מהות הטרונורמטיבית שאט אט התערערה נוכח אמת פנימית זועקת וגוברת. אותו פחד שרפאל כביכול התגבר עליו בסדרה, מלווה גברים רבים החוששים כי התמסרות לאמת הפנימית שלהם תגבה מחירים מאוד גבוהים שהם לא בטוחים שיצליחו לעמוד בהם.

יציאה מהארון ככלל, ובגילאי אמצע החיים בפרט, הינה תהליך ארוך, מורכב ועדין שכרוך בגיבוש ובתנועה של מגוון זהויות פנימיות וחיצוניות. בתהליך הזה יש צורך להתמודד עם אין סוף שדים, פחדים, אשמה, בושה, הגנות, וכמובן גם עם הומופוביה מופנמת. בספרות המקצועית מתוארים מספר מודלים של תהלכי יציאה מהארון, שהמשותף לרובם הוא שמדובר במסע שמתחיל בהכרה עצמית של האדם שהוא, או היא, הומו/לסבית/טרנסקסואל/ביסקסואל, ומסתיים באינטגרציה וקבלה של הזהות וההעדפה המינית או המגדרית כחלק מהעצמי השלם.

על הנייר הכל טוב ויפה, מי לא רוצה לקבל את עצמו? כל מי שנמצא בארון יכול להעיד כי החלל הזה מעניק תחושה של הגנה מפני הסטיגמות המלוות את האחרוּת החברתית. אבל, בו בזמן הארון הוא גם מרחב טחוב ומחניק, המקבע תחושה של חריגות ובדידות, ומאופיין בפחד גדול שאם אעז לעשות צעד לכיוון הבחוץ אזכה בקיתונות של שיפוטיות, עוינות, דחיה ונידוי שיסתיימו בקטסטרופה. לתחושות הקשות המלוות את השהיה בארון יש מחירים רבים וגבוהים בהם אני נתקל באופן תדיר. המקרים חוזרים על עצמם בוורסיות דומות, בהם גברים בארון יוצאים מהעבודה או מהבית ששם אף אחד לא יודע כלום על ה"צד השחור" שלהם, נפגשים בדיסקרטיות דרך אפליקציות עם פרטנרים מיניים ובמקרים רבים בזהות בדויה מפני החשש לחשוף את "הצד הלבן" לסכנות של "הצד השחור", וכך אט אט נוצר שסע פנימי ועמוק המלווה בתחושה מאוד קשה של ניכור ובדידות - ולא בכדי. בתנאים האלו, בהם האדם תוחם ומבדל אזורים פנימיים ומהותיים בסיטואציות שונות, אין אפשרות לחוות את החיים בצורה חופשית ומשוחררת על מכלול מרכיביהם.

חיים עם סוד מחד, והרצון לפעול בהתאם לצורך פנימי מאידך, עלולים להוביל למשברים נפשיים וקונפליקטים, ולא אחת אנשים בארון סובלים מדימוי וערך עצמי נמוך, תחושת בלבול, תלישות וחוסר שייכות, ביטויי חרדה שונים ואפיזודות דכאוניות, וחייהם מלווים בתחושת החמצה תוך הרגשה שהם "חיים ליד החיים". במקרים של גברים ונשים בארון שהם גם בעלי משפחות נוסף הרובד המורכב של אחריות ואשמה מאוד גדולה כלפי בני הזוג והילדים, תחושות יאוש ושאין פתרון, ועולות שאלות הרות גורל על העתיד הזוגי, המשפחתי, החברתי והתעסוקתי. אכן, שאלות חשובות שיש לתת עליהן את הדעת. יחד עם זאת, יש לציין כי דווקא אותם מקומות קשים הם אלו שדוחפים אנשים לצאת מהארון, מתוך רצון להשיג תחושת שחרור והקלה שיכולה להתקבל רק כשאדם חי את החיים מתוך מסירות לעצמו ולתחושות שלו.

הצעד האמיץ והחשוב של דרור רפאל ביציאתו קבל עם ועדה מהארון, ביטא קול שלא מרבים לשמוע והוא יציאה מהארון של גברים ונשים בעלי משפחות, והדוגמה של רפאל שלא רק שלא הסתיימה בקטסטרופה - כי אם בדיוק ההיפך, נותנת תכלית ותקווה לאותם אלו הכלואים בארון שאולי בכל זאת, למרות הכל, אפשר לקיים חיים אותנטיים וחופשיים גם אם את/ה לא הטרוסקסואל/ית.

בראיון לתוכנית הרדיו של טל ברמן ואביעד קיסוס ששודרה בסמוך לפרק הסיום של מחוברים, נשאל רפאל באשר לתחושותיו אודות הסחרור התקשורתי שגררה היציאה שלו מהארון. רפאל, שסוף כל סוף יכול לנשום לרווחה ולענות מהמקום המחובר שלו, אמר שזה היה "קשה אבל טוב". לדבריו, מדובר באקט "מרפא ומחטא", וכי בסופו של דבר לאמת טוב להיות בחוץ.

*ד"ר רועי שני - פסיכותרפיה, יעוץ וטיפול נפשי   www.roishani.com

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...