טל איתן. צילום: אלון פורת.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

לא משתתף בשמחתכם

אל תזמינו אותי לחתונות שלכם, כל עוד לי אסור להתחתן. אל תשלחו לי הזמנות לברית/ה, כל עוד המדינה לא נותנת לי אפיק הגיוני ושפוי להורות. אל תצפו שאשאר חבר שלכם, אם אתם מצביעים למפלגות שלא נותנות לי מקום ולא מכירות בזכויותיי

אל תזמינו אותי לחתונות שלכם, כל עוד לי אסור להתחתן. אל תצפו ממני להשתתף בחגיגה שלכם, כל עוד מונעים ממני לחגוג את השמחות הגדולות שלי. אני שמח, באמת, שאתם מקימים בית בישראל. אבל כל עוד אני לא יכול לעשות את זה, השמחה שלי מעורבת בכאב שאין לי רצון לחוות או להרגיש.

אל תשלחו לי הזמנות לחגיגות הברית/ה של התינוק/ת החדשים שלכם. מזל טוב לכם, בחיי, אבל תסלחו לי שאני לא רוצה להעמיד פנים שאני לא מקנא בפשטות ובטבעיות של החיים שלכם. בבאנליות של להיות הטרוסקסואל. גם אני רוצה להיות בנאלי, בדברים האלו. את המעניין והמאתגר אני מעדיף להשאיר לדברים אחרים, כמו ההגשמה האישית, המקצועית, הרגשית שלי. לא למאבקים טיפשיים על זכויות יסודיות, כמו לקבל יחס שווה בעיני החוק.

אל תצפו שאהיה חבר שלכם, אם אתם מצביעים למפלגות שלא מכבדות את המקום – השוויוני, הלגיטימי, הראוי – שלי בחברה הישראלית. שאין בהן ניסיון או כוונה אמיתיים להסדיר את האפליה המקוממת בחקיקה. שיש לעומדים בראשן עניין מיוחד לבוא ולומר שאני וחבריי אזרחים סוג ב', שווי חובות, אך לא שווי זכויות. אל תחשבו, ולו לרגע, שאשאר חבר שלכם או שאהיה בקשר אתכם, כשאתם משתפים פעולה עם מפלגות שמפיצות שנאה לאחר וניזונות מרטוריקה של "הם" מול "אנחנו" והפצת זרוּת ואחרוּת. 

סלחו לי על כך שאני בוחר לא להביא צ'קים מנופחים או מתנות מפוצצות, כדי לציין את שמחתי באירועי החיים הגדולים שלכם. אני לא מתקמצן, בדיוק ההיפך הוא הנכון. אני פשוט נאבק, נלחם, אוסף שקל לשקל, כדי לממש את החלום להיות הורה. אני חי במציאות בה כל הוצאה משמעותית מתרגמת בתורה לצעד קדימה – או אחורה – מחלום ההורות. בכל פעם שאני שולף את פנקס הצ'קים שלי, אני רואה את הילדים שעדיין אין לי, ומודאג מכך שאולי גם לא יהיו. עד כדי כך שאני משכנע את עצמי, ש"עזוב, בשביל מה צריך בכלל ילדים", מתוך החרדה שלא אצליח, ולא אוכל, לעמוד בנטל הכלכלי והרגשי שהבחירה בהורות חד-מינית דורשת.

האמינו לי שהייתי רוצה לערוך מסיבה כדי לחגוג את הזוגיות שלי, יחד איתכם. באמת שאין צורך לומר "אז למה אתם לא עושים חתונה". אני לא יכול להעמיד פנים שהכל בסדר, להתלבש יפה ולרקוד עד אור הבוקר, כשהמדינה שלי דורשת ממני להתחתן בחו"ל, בארץ זרה, כדי לציין בתעודת הזהות שלי שאני נשוי. זה מרגיש לי מעושה, צבוע ולא אמיתי, וזה מנוגד לכל מה שאני חושב ומאמין בו.

תפסיקו, בבקשה, לשאול אותי "מה עם ילדים". זה לא עניינכם. אם אתם באמת מעוניינים לדעת, שאלו את עצמכם "מה עם ילדים", כשאתם עומדים מול הקלפי. לא מה עם הילדים שלי, לזה אדאג בעצמי. הילדים שלכם. מה איתם? באיזו מדינה הם יחיו? האם הם יוכלו – בבוא יום – לקנות בית? להתחתן? להביא ילדים בעצמם? ללמוד? להתפתח? להגשים את עצמם? באיזה סוג של מדינה אתם רוצים שהם יגדלו: כזו שמקדמת ערכים של ביטחון אישי, צדק, שוויון ונאורות, או אפילה חשוכה, מדכאת, חונקת, דתית ומיושנת.

ובאמת, באמת שלא צריך לומר לי "חבל, נורא יתאים לך להיות אבא". כי אלף, מאיפה אתם יודעים. ובית, זה רק מוסיף למעמסה הרגשית והאישית שמלווה, ממילא, את לבטי ההורות ההומו-לסבית, עוד לפני שמכניסים למשוואה סוגיות של הומופוביה או אפליה בחוק. אם אתם אומרים את זה, צפו שאענה משהו בסגנון "ולך ממש יתאים להוריד עשרה קילוגרמים, אבל אני לא אומר לך את זה, כי זה לא מנומס". זה פולשני ומכוער ואלים לא פחות.

שלא תעזו לומר לי ולבן הזוג שלי, "אז תמצאו לכם איזו אישה נחמדה ורווקה להביא איתה ילד". בעיקר אחרי שאמרתי לכם, שלא זו הדרך שבה אנחנו רוצים ללכת. אם תמשיכו בקו הזה, ברכותיי, הרווחתם ביושר את הבוז שלי אליכם. לא, אני לא אסלח לכם על זה בזמן הקרוב. כן, גם, ובעיקר, אם אתם בני המשפחה שלי, שאמורים להיות רגישים, ומבינים, ומכבדים.

תבינו, בבקשה, שיש עוד נושאים שמעניינים אותי אפילו יותר. כמו היחס המחריד לפליטים. או המצב הכלכלי. או הפערים המעמיקים בחברה הישראלית. או תרבות האונס האיומה שעוטפת אותנו וששקופה לרובנו. או השחיקה ביכולתן של השכבות החלשות להתקיים. או העוני, הנורא, והאיום, או מחנות ההסגר, הריכוז והכליאה שאנחנו מקימים כאן לעצמנו ולאחרים. או מחירי מוצרי המזון הבסיסיים ביותר. ושכל אלו מציקים ומטרידים ומעצבנים, והם חשובים ומהותיים, ונשזרים בקשרים הדוקים לשאלות קרובות יותר אלי, למאבקים סמוכים יותר אל המציאות המיידית שלי, כמו נישואים גאים או הורות חד-מינית. או אפילו החלום לחיות במדינה שבה אני – מעצם היותי אדם ואזרח – עומד שווה זכויות וחובות ולא מופלה לרעה על רקע נטייתי המינית והמגדרית.

עוד בנושא:

תחליטו: אני - או הבית היהודי / דעה
הקהילה הגאה יוצאת לשטח: הפגנות באירועי "הבית היהודי" ברחבי הארץ
איך רדיפת הומואים הפכה לערך של הציונות הדתית / פרשנות
נישואים גאים הם אינטרס דתי-יהודי / פרשנות

 

למידע ועדכונים שוטפים, ודיווחים על פעילויות ברחבי הארץ - הצטרפו לדף הפעילים של גוגיי בפייסבוק

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...