לורד ביירון בציור של Thomas Phillips
לורד ביירון בציור של Thomas Phillips. צילום: Thomas Phillips, ויקיפדיה.
עוד בתרבות ובידור
 >  > 

לתרגם את ביירון במאה ה-21

מלבד כתיבתו הייחודית והכובשת, המשורר האנגלי לורד ביירון היה ידוע בחיי הוללות וברומנים סוערים שניהל עם נשים וגברים גם יחד. הוא יצר בשנים בהן הומוסקסואליות נתפסה כעניין אקסצנטרי ולא כזהות של ממש, אך בחלק מכתביו מודגשת משיכתו הרגשית, ולא רק המינית, לגברים - וניתן לזהות בה את ניצני היצירה הגאה משוללת הפחד שהגיעה עשרות שנים לאחר מכן אל הזירה הספרותית. כמחווה לביירון, שיצירותיו הגאות כמעט ואינן מוכרות לקורא העברי, ביקשנו ממספר יוצרים, מתרגמים ואמנים להציע יצירה מחודשת לשיריו. התוצאה הייתה פרשנות קווירית מודרנית ומרעננת

ביירון – תרגומים

לורד ביירון (1788-1824, לונדון) נמנה על גדולי המשוררים האנגלים ויש ליצירותיו השפעה מרובה על התנועה הרומנטית שהייתה השולטת בזירת הכתיבה והשירה של אותן שנים. מלבד כתיבתו הייחודית והכובשת, ביירון היה ידוע גם בחיי הוללות וברומנים סוערים שניהל עם נשים וגברים גם יחד – סגנון חיים שעורר עליו לא פעם את זעמם של גורמים שמרניים רבים שטענו כי התנהגותו משוללת צניעות ושהיא בלתי-מוסרית ואף מסוכנת. הביקורת החברתית והדתית על התנהלותו הובילה אותו לבסוף לנטוש את אנגליה השמרנית, ולעקור לאיטליה, שם יכול היה להיות חופשי יותר לעסוק בכתיבתו ולהישאר נאמן לסגנונו הייחודי ולאורחותיו הלא-שגרתיות.

ביירון חי בשנים בהן הומוסקסואליות נתפסה כעניין אקסצנטרי ולא כזהות של ממש, אך בחלק מכתביו מודגשת משיכתו הרגשית, ולא רק המינית, לגברים שונים עמם קיים מערכות יחסים. כתיבתו מתאפיינת בעדינות מרובה, והוא משרטט ביד אמן תיאורים חדים, משורטטים ומדויקים להפליא.

למרות קסמן הרב וייחודן, רק חלק קטן מיצירותיו של ביירון תורגם לעברית. לכן, בחרנו לבצע משחק אינטלקטואלי-יצירתי, פנינו וביקשנו ממספר מתרגמים, משוררים ויוצרים להציע יצירה מחודשת על בסיס שירו של ביירון "One Struggle More, and I am Free".

היוצרים הוזמנו לבצע תרגום חופשי ביותר של השיר, באופן כזה שיעניק גמישות ויעודד יצירה עצמאית שתתאים את השיר לרוח התקופה ותדגיש את המרכיבים ההומוסקסואלים שבו. עוד הצענו, שלא להתעכב על המשקל והחריזה, כדי להגדיל את מנעד הפרשנות והשינוי מטקסט המקור. המטרה הייתה ליצור טקסט-כלאיים, יצירה משולבת, המגשרת בין שני עולמות תוכן שונים ותקופות זמן מנותקות.

 

One Struggle More, And I Am Free / George Gordon Byron

One struggle more, and I am free
From pangs that rend my heart in twain;
One last long sigh to love and thee,
Then back to busy life again.
It suits me well to mingle now
With things that never pleased before!
Though every joy is fled below,
What future grief can touch me more?

Then bring me wine, the banquet bring;
Man was not form'd to live alone:
I'll be that light, unmeaning thing
That smiles with all, and weeps with none.
It was not thus in days more dear,
It never would have been, but thou
Hast fled, and left me lonely here;
Thou'rt nothing--all are nothing now.

In vain my lyre would lightly breathe!
The smile that sorrow fain would wear
But mocks the woe that lurks beneath,
Like roses o'er a sepulchre.
Though gay companions o'er the bowl
Dispel awhile the sense of ill:
Though pleasure fires the maddening soul,
The heart,--the heart is lonely still!

On many a lone and lovely night
It sooth'd to gaze upon the sky;
For then I deem'd the heavenly light
Shone sweetly on thy pensive eye:
And oft I thought at Cynthia's noon,
When sailing o'er the Ægean wave,
'Now Thyrza gazes on that moon'­
Alas, it gleam'd upon her grave!

When stretch'd on fever's sleepless bed,
And sickness shrunk my throbbing veins,
'Tis comfort still,' I faintly said,
'That Thyrza cannot know my pains:'
Like freedom to the time-worn slave,
A boon 'tis idle then to give,
Relenting Nature vainly gave
My life, when Thyrza ceased to live!

My Thyrza's pledge in better days,
When love and life alike were new!
How different now thou meet'st my gaze!
How tinged by time with sorrow's hue!
The heart that gave itself with thee
Is silent--ah, were mine as still!
Though cold as e'en the dead can be,
It feels, it sickens with the chill.

Thou bitter pledge! thou mournful token!
Though painful, welcome to my breast!
Still, still preserve that love unbroken,
Or break the heart to which thou'rt press'd.
Time tempers love, but not removes,
More hallow'd when its hope is fled:
Oh! what are thousand living loves
To that which cannot quit the dead?

 

לורד ביירון, רפרודוקציה של סיגל שחר. ציור ביירון: Pierce Bone. צילום מסיכות: Richard P J Lambert, פליקר.
"לורד ביירון ושק המאבקים" (2015). רפרודוקציה דיגיטלית של סיגל שחר. ציור ביירון: Pierce Bone. צילום מסיכות: Richard P J Lambert, פליקר.  


* / אלעד גרופית


ממדקרות הכאב שאת לבי משסעות
אנחת פרידה אחרונה לאהבת נפשי
ושוב אשוב לחיי עמל ומשאות
מתאים לי יופי להתערבב עכשיו
בדברים שבעבר שעממו לזרא
גם אם כל עדנה עברה-חלפה לשווא
אין עוד יגון בנמצא שבי יפגע

אז יין לי הבו, לפני ערכו משתה
האדם לא נברא לחיים של בדידות
לא אבכה עם אדם, אחייך, אשתטה
אהיה קליל וחסר חשיבות
לא כך היו פני הדברים מעולם
בזמן העבר שמאז סר חינו
מילטת נפשך, הותרתני דומם
אינך עוד דבר, אין דבר שהינו

לשווא נשמו מיתרי הגיטרה
חיוך-צער אנוס על פניו של גבר
הלועג לתוגה האורבת ושרה
כמו ורדים הנחים על הקבר
אף שידידים עליזים וחברה נעימה
יפיגו, במעט, מועקה
גם אם אש תענג ותחם הנשמה
בודד הוא הלב, בצוקה

בלילות הרבים של בדידות נהדרת
שמי הליל יניחו דעתי הקודחת
שכן ידעתי אי שם, אלומת אור מזהרת
במתיקות על עינך הפקחת
ולעתים כה קרובות, באשמורת ראשונה
כשמעל הים האגאי ארטמיס ירתה
חשבתי "תירזה מביטה באותה הלבנה"--
אך לא כן. היא זרחה על מצבתה.

כשנתקשחתי במיטה, אפרקדן וחולה
כשחום סחט הלמות בורידי
"זו חצי נחמה" בחצי קול כלה
"שתירזה לא תדע כאבי"
כבשורת החירות לעבדים הזקנים
כמוה כברכה לבטלה
ההין הטבע, לבסוף, לתת לי חיים
כשתירזה חדלה משלה.

תירזתי התחייבה לחיי אהבה
כשהיו עוד חדשים וטריים
כמה שונה מבטי, משולל מתקוה
זמן ועצב נתנו בו גוונים
הלב שנדם כשנדמת בעצמך
מי יתן ואליו אצטרף
גם אם קר וצונן כצינת המתים
עוד מרגיש בקור ומצטנף

הבטחה מרירה! תשורה עגמומית!
בכאב, אאמצך אל חזי!
אם לא אשמור ואזכור אהבה אלמותית
תדבק לשוני לחכי.
השנים משככות אהבה, אך לא מרפאות
ככל שיגבר היאוש, עדיין לוהב
הו, מה בצע לי באלף-אלפי אהבות
למי שאת המתים עדיין אוהב.

 


תרגום ויז'ואלי ליצירתו של ביירון. עבודה של אליהו פרל, עיבוד מחשב על בסיס ציור עיפרון (מקור: לא ידוע)

* * *

 

עוד קרב אחד אחרון לפני צאתי לחופשי / טל איתן

 

עוד קרב אחד אחרון לפני צאתי לחופשי

מלהבי פרידה המפלחים את לבי לחצאים;

אנחה אחת אחרונה על אהובי שאינו עוד

בטרם אשוב אל שצף חיים עסוקים.

 

רוצה אני כעת להתקרב

אל הדברים שאליהם עוד לא קרבתי.

מזוג לי יין, קח אותי למסיבות,

(איש לא נועד, הרי, לחיי סיגופים).

אהיה חפץ קליל, חסר משמעות,

אצחק עם כולם או לא אבכה עם אף אחד.

 

מנגינת אהבתי כנשימה קלילה, לשווא,

חיוך כפוי (או מאולץ) על פניו של גבר -

כמו לועג לעצב הנסתר תחת עיניו

זר פרחים מאדים על קבר. 

למרות שהמלווים העליזים שאיתי

מפיגים את תחושת החולי והדלוּת,

ולמרות שבאש הנאות דעתי עלי נטרפת --

בלבי עודה נסוכה תרעלת הבדידות.

 

בלילות רבים, רבים ובודדים,

אני נושא מבטי לחופת שמיים

בדמיוני ראיתי איך אותו אור כוכבים

מאיר אותך במתיקות מתוך ממלכת המתים.

לעתים קרובות בשעת צעריים

הפלגתי הלוך על גלי הים הגבוהים

חשבתי – אולי גם אתה מביט בירח

אור כיסופים מרוחק נופל על קברך ממרחקים.

 

קודח מחום על ערש, שנתי נודדת

החולי מכווץ את ורידיי הפועמים

"יש נחמה בכך", לחשתי בשקט,

"שלא ידעת את כאבי גופי המייסרים".

אך כמוה כבשורת חופש לעבדים שחוקים, זקנים,

עלומיהם אינם עוד, ימיהם ספורים ומקובעים,

כך גם הטבע ברך לי חיים

חיי שווא חסרי טעם, ספוגי פרידה מאהובי.

 

היכן השבועה שנתן לי בימים יותר טובים

כשהאהבה והחיים היו חדשים זו לזה?

כמה שונה הוא כעת, אני רואה במבטי

איך הזמן שחלף צבעו בגוון הצער המקהה.

 

אתה התחייבות מרירה, אות קין עגמומי,

כואב אך עודך מתרפק על חזי.

בחיבוק אני מנסה לאחות את שברי אהבתנו

דקירת הכפור תביא סוף לכאב שבנפשי.

 

הזמן מקהה את האהבה, אך היא אינה חדלה

גדלה ומתקדשת עם דימום התקווה האובדת.  

מה טעם באלף אהבות אמת לבחורים שבחיים -

הרי לבי עמך בקבר עלומים ועולמים.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...