מיקי זאידל. צילום: צילום אישי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

צובעים את הרחובות בירוק

הטרנסג'נדרים נמצאים מזה שנים רבות במצב מקומם: מצד אחד הם מובילים רבים מהמאבקים הקהילתיים, אך מנגד, נשכחים ונמחקים לגמרי, כאשר מגיעה השעה לקצור את פירות המאבק. לכן ההחלטה להקדיש את אירועי הגאווה בתל-אביב 2015 לקהילה הטרנסית היא חשובה וראויה עבור כולנו

מבין מגוון התופעות שמאפיינות את יחסי הכוחות בקהילת הלהט"ב, יש שתיים מעניינות במיוחד – מצד אחד, ברבים מהמאבקים הקהילתיים לאורך השנים הא/נשים הטרנסים, ובפרט הנשים הטרנסיות, עמדו בחזית ונלחמו (לעתים אף פיזית) למען כל האותיות. בהקשר זה, די להזכיר את אירועי סטונוול בארה"ב וויגסטוק בישראל.

ומאידך, כשזה מגיע לקצירת תוצאות המאבק, הטרנסים/ות מוצאים עצמם לפתע בסוף התור. כעת, אנו מתחילים להרגיש את השינוי המיוחל, שיעביר גם את הציבור הטרנסג'נדרי בארץ אל קדמת הבמה.

כשהחלו הדיונים על אודות הנושא שילווה את אירועי הגאווה בתל-אביב ואת המצעד (שמהווה את גולת הכותרת של חגיגות הגאווה בישראל), נראה היה שחגיגות ה-40 לאגודת הלהט"ב יזכו בבכורה ויהוו את הנושא הרשמי של האירועים. אבל לפתע, בפגישת ההתנעה הראשונה בראשות יניב ויצמן, חבר מועצת העיר, הועלתה הצעה להקדיש את המצעד לקהילה הטרנסג'נדרית על כל גווניה וקצוותיה. יוזם ההצעה, אלישע אלכנסדר מארגון "מעברים", בטח לא שיער באותה עת אילו גלים הצעתו תכה. תוך זמן קצר פורסמה עצומה אינטרנטית לתמוך במהלך, ותוך שבועות אחדים כ-700 אנשים חתמו והביעו תמיכה חד-משמעית.

הדברים הגיעו אל שיאם בפגישה נוספת שהתקיימה במרכז הגאה, הפעם בשיתוף הציבור הרחב. לפגישה הגיעו עשרות אנשים שעתיד הקהילה חשוב להם, חלקם פעילים בארגונים השונים וחלקם "אנשים מן הישוב". מה שבלט במיוחד בחתך המשתתפים בדיון – רובנו המכריע היה סיסג'נדרים. אנשים שאינם מתוך הקהילה הטרנסג'נדרית, במובהק, אך בכל זאת מצאו לנכון לבוא ולהיאבק עבור זכותם של הטרנסים להישמע, להיראות, להיות במרכז הדברים.

לדיון ולהצבעה עלו שני נושאי "גג", והמשתתפים התבקשו לבחור באחד מהם, כדי להוביל את אירועי הגאווה השנה. הנושא הראשון היה רחב יותר, וכותרתו, "גאווה וסובלנות", ביקשה להכיל את המאבקים כולם, ובכלל זה נשים, פליטים, ערבים, מאבק בגזענות, וגם הנושא הטרנסי. האפשרות השנייה ביקשה להתמקד הקהילה הטרנסג'נדרית בפני עצמה.  

איחוד המאבקים כבודו במקומו מונח, אני לרגע לא מבטל את חשיבות הטיעונים אותם העלו תומכי ההצעה, אבל התחושה שחשתי הייתה לא של הכלה של המאבק הטרנסי, אלא מחיקתו של אותו המאבק, והפיכתו לחלק מ... ולא לחלק המוביל והחשוב.

רוצים להנכיח גם נשים, ערבים או מיעוטים אחרים השנה? נהדר. בואו נדבר גם על נשים, באמצעות הנכחת נשים טרנסיות שנרצחות בגלל שהן כאלה. רוצות לדבר על ערבים? בואו נדבר על טרנסים ערבים שסובלים מאלימות קשה. לא רוצים לשכוח את העליה הברה"מית? בואו נעמיד אותה במרכז הבמה באמצעות העיסוק בקוויריות.ים ממוצא רוסי.

כך גם נעניק במה לעוד מיעוטים ועוד דיכויים, אבל לא בצורה שתמחק את הקהילה הטרנסית, נהפוך הוא. נעמיד את הקהילה הטרנסית המגוונת במרכז הבמה.

כשרוב הנוכחים והנוכחות הרימו יד בעד ההצעה של אלישע, חשבתי לעצמי שהנה, נציגים מכל קצוות קהילת הלהט"ב, החליטו לראשונה לשים בראש סדר העדיפויות מאבק שהוא לא "שלהם" אלא של שקבוצה מוחלשת בתוכנו. במחשבה שניה, התמלאתי תקווה שהידיים הורמו לא למען המטרה "שלהם" אלא למען ההבנה שזה המאבק "שלנו".

עבודה רבה עוד לפנינו, על כולנו תחילה להבטיח שההצהרות לא תשארנה על הנייר, וניצוק תוכן אמיתי הן לאירועי הגאווה והן לפעילות השוטפת של הארגונים במהלך כל השנה. אל לנו גם להתעלם מהעובדה שההישג שמור כרגע רק עבור האירועים התל אביביים ואולי כאן המקום לצאת בקריאה לקהילות בערים השונות בארץ, לאמץ את נושא הקהילה הטרנסג'נדרית כנושא המוביל בפעילותם השנה וגם במצעדים בערים השונות. או כמאמרה של מיכל שר במפגש: בואו נצבע את הרחובות בדגלים הירוקים של הקהילה הטרנסית.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...