ארי מלניק. צילום: צילום אישי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

הארון כתסמונת סטוקהולם

רגע לפני הבחירות, שוב נשאלת השאלה, מדוע לא נאפשר לאנשים לדום מתוך בחירה, מדוע לא נאפשר להם להיות נסתרים בארון. רק בעולם הפוך ומתעתע שבו אנחנו חיים, ארון יכול להדמות לבחירה חופשית במקום גורם מדכא. זוהי תסמונת סטוקהולם, של אלו שחיו שנים בארון וכעת לא יכולים אלא לתמוך בו ולדבר בזכותו להמשיך ולדכא את עצמם ואחרים

נסתרות \ קונסטנטינוס קוואפיס

מכל אשר עשיתי ומכל אשר אמרתי 
אל ינסה איש להסיק מי הייתי. 
היה מכשול שבעטיו שובשו 
מעשי ואורחות חיי כולם. 
היה מכשול שלעיתים קרובות 
צוה עלי לדום כשהחלותי לדבר. 
רק מן הנסתרים שבין מעשי 
ומכתבי היותר גנוזים 
יוכל אדם להבינני מה. 
אך יתכן שאין כל טעם לטרוח 
במאמץ לדעת מה הייתי באמת. 
בעוד שנים- בחברה נאורה יותר- 
יופיע מישהו העשוי בצלמי 
שיוכל לפעול ולהופיע בגלוי. 

הדברים האלו נכתבו לפני למעלה ממאה שנה. בינתיים, שחר עלה על חברה נאורה יותר. היא לא זרחה עלינו כמו השמש. היא הגיעה בזכות מאבקים ודם וסבל של רבים וטובים. והנה רגע לפני הבחירות, שוב נשאלת השאלה, מדוע לא נאפשר לאנשים לדום מתוך בחירה, מדוע לא נאפשר להם להיות נסתרים. זכותם. המדיה החברתית גועשת. הלהט"בים שמקדשים את הזכות של הפרט לפרטיותו לא מבינים איך אפשר לתמוך באלימות של הוצאה מהארון. אלו המתקראים חברי הקהילה לא מבינים למה אי אפשר להניח לאנשים על נפשם. ואלו שמראש נגדנו שמחים על כל השפלת ראש של מי מאיתנו.

קשה לקרוא את התגובות בפייסבוק, וקשה יותר לקרוא את ההודעות האישיות. להט"בים שמקדשים את הסוד ולא מבינים שהוא הצלם בהיכל. שנים חיינו עם הארון, שנים הוא הגדיר חלק ענק וסודי בזהות שלנו. אין לי אלא לפרש את את ההודעות כתסמונת סטוקהולם שנגרמה על ידי הסוד. עובדה היא, שבקרב רבים כל כך, הוא נדמה כגיבור מגן במקום מה שהוא: סרטן שמאיים לכלותנו.

רק בעולם הפוך כזה, ארון יכול להדמות לבחירה חופשית במקום גורם מדכא. אנא זכרו, שהארון איננו בחירה חופשית כי אם אשליה מסוכנת. אם כולם היו "בוחרים" בו, איש לא היה יכול לחיות חיים חופשיים ומספקים. ידיעה זו בלבד צריך שתספיק לשכנע כל בר דעת שאסור לקדש את הארון. גם אם יש עת לכל יציאה מהארון, אין הארון מקום טוב לשהות בו, ובוודאי שלא לחזור אליו אחרי סיבוב בחוץ. על אחת כמה וכמה כשמדובר במישהו המתיימר להיות מנהיג ציבור.

לחברי הסטרייטים והסטרייטיות. המובן מאליו שלכם הוא ההיפך מהארון שלנו. מובן מאליו שאפשר לתת ידיים. להתנשק ברחוב. להתחתן. להראות ברבים יחד. את המובן מאליו שלכם אתם מוכנים לשלול בשם זכותו של אדם לפרטיות. הארון איננו בחירה. הוא תוצר של דיכוי נורא, ואסור לקדש אותו בתואנה של הגנה על זכויות. הזכות שצריכה הגנה היא הזכות שלנו להיות מי שאנחנו באופן מובן מאליו ובגלוי, בדיוק כמוכם. הגנה על הארון שוללת את החופש, תוך שימוש ברטוריקה של זכויות. היא המתת החסד של הקהילה, שתחילתה בהרדמות מלטפת וסופה בעולם הבא. בעולם האמיתי, אני לא רוצה שתגנו על "זכותי" לארון, שסופו להפוך לארון קבורה. עדיפים חיים של מאבק וחופש  על פני חיים שבהם מגנים על הפחד בשם איזה ערך נעלה. אין פה שום ערך נעלה, אלא רק דיכוי במסווה.

ומה יהיה עם הקשקשת הארוכה עד הבחירות? לא נותר לנו אלא להעריך את אלו שמתמודדים באומץ ולרחם על הנסתרים. לכל היותר לרחם, אבל אסור לקדש את הארון כחברה של להט"בים. חברה של להט"בים, שמאפשרת לשמור על הסוד, חופרת תהום בדרך לחברה השפויה שמגיעה לכולנו.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...