גולן קרומהולץ. צילום: צילום אישי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

הזכות והחובה שלנו להיות אחרים

אנשים לא יכולים להכיל את האתגר שאנחנו מציבים להם, את זה שאנחנו לא בתבנית המוכנה-מגדרית שהם מכירים. אז הם מנסים ללמד אותנו איך לנהוג, וזה לא ממש עובד, כי זה לא אנחנו. אנחנו חייבים להיות מי שאנחנו - העולם צריך ליהנות מהמגוון האנושי שיש בו, ואנחנו צריכים ליהנות מעצמנו, מהאישיות שלנו

הייתי אתמול בטקס הזיכרון השנתי לטרנסג'נדרים. היה בחור אחד שריגש אותי - הוא עמד שם, בן 16 וסיפר על זה שהוא חלק מקבוצה של נוער טרנסג'נדרי. שהוא מצא שם אנשים שדומים לו. שחוו את הקושי שלו.

נזכרתי בעצמי.

כמה קיוויתי פעם, כשעוד הייתי ילד, שיש בעולם עוד מישהו כמוני. שיש עוד מישהו שעובר את מה שאני עובר. שעובר את ההתבגרות לתוך עולם שבו כולם נראים שונים ממך אבל דומים אחד לשני, ואתה לא.

עוד בנושא יום הזיכרון הטרנסג'נדרי
סדרי העדיפויות שלנו צריכים להשתנות
גם השנה: מאות מקרי רצח של טרנסג'נדרים

בגיל ארבע עשרה, ניסה ללמד אותי אחד הנערים בתיכון שלי, שהיה שנתיים מעלי, כיצד לנהוג בהתנהגות הגברית המקובלת. הוא צעד איתי באחד הרחובות בישוב שלי ולימד אותי כיצד ללכת כמו גבר (כמוהו, ולא כמוני) וכיצד לדבר פחות נשי. ממש ככה. צעד אחר צעד. הטייה אחרי הטייה. הוא אמר שאני צריך להיות גבר, שבחור כמוני יכול לזיין כל אחת. שלא יכול להיות שאני בתול. כנער שרצה להיות חלק, ואולי להרגיש חלק מהתבניות המקובלות נתתי לו לנסות ללמד אותי איך ללכת ולדבר כמו גבר. זה לא עבד.

בגיל שתים עשרה היתה נערה שמבוגרת ממני בארבע שנים ואיכשהו מצאנו שפה משותפת אחד עם השני. דיברנו דיבור של הנפש. היא היתה מגיעה לישוב לאמא שלה, והיינו הולכים עושים שעות סיבובים, הליכה בישוב, והיא היתה מספרת לי סיפורים. בשלב מסוים של השיחה , תמיד אחרי שעתיים, היא אמרה שמשהו בקול שלי נשמע 'כזה' , משהו בסגנון שאני מדבר- וחיקתה אותי 'כזה'. הסגנון הזה היה סגנון גיי או נשי שאני כנראה לא במודע פיתחתי או אימצתי.

היא שאלה אותי למה אני מדבר ככה ואני לא ידעתי לענות לה. רק הרגשתי מבויש. היא אמרה שזה נשמע כמו שהומו מדבר ואני לא יכולתי להוציא את זה מהפה שלי, שזה מה שאני. הייתי נחנק. דיברתי בצורה היחידה שאני מכיר את עצמי מדבר.

ככה במשך שנים אנשים לא יכולים להכיל את האתגר שאנחנו מציבים להם. את זה שאנחנו לא בתבנית המוכנה-מגדרית שהם מכירים. אז הם מנסים ללמד אותנו איך לנהוג, וזה לא ממש עובד, כי זה לא אנחנו. אנחנו חייבים להיות מי שאנחנו- העולם צריך ליהנות מהמגוון האנושי שיש בו, ואנחנו צריכים ליהנות מעצמנו, מהאישיות שלנו.

הנערים והנערות שפגשתי היום מאתגרים את התפיסות בטירוף. והם אמיצים. והם אמיתיים. והם מרגשים. הם חופשיים. הדרך שלהם מאתגרת ורצופה מכשולים הטרונורמטיביים פוגעניים אבל הם כאן כדי להזכיר לנו וגם לעצמם שהחופש שלנו הכי חשוב ויקר ושמגיע לנו להיות מי שאנחנו: להטב"קים חופשיים אוהבים ונאהבים.

הכותב מנחה סדנאות להעצמה מגדרית הומוסקסואלית.

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...