גל בראון. צילום: צילום אישי.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

גם ההורים מרוויחים כשהילד יוצא מהארון

כשהילד יוצא מהארון, הורים רבים מרגישים שהם נכנסים לארון משלהם. אבל זה לא חייב להיות ככה, אלא בדיוק להפך: זו הזדמנות להתבונן בחיים שלהם, להבין משהו גם על עצמם, לגדול ולהתרחב, ובעיקר להעריך מחדש את הדברים הבאמת חשובים בחיים

תמיד כשאני ניגשת לכתוב על הנושאים הכי קרובים לי ללב, מציפות כל הקלישאות. "אגו" כלכך מפחד על עצמו שמיד תיבתו נפרצת וממנה יוצאות כל אותן קלישאות. אחת המוכרות יותר למרחב החשיבה שלי בנושא יציאה מהארון היא 'כשאתה יוצא מהארון ההורים נכנסים לארון'.

ובכן, בא לי להשתעשע עם זה מעט במקום לתת שוב את אותו מקום מכובד ל"חושך", ל"צער" ול"בושה". קודם כל כי מעולם לא הרגשתי את אותו "ארון" כך שלקח לי זמן עד שהבנתי לאיזה סוג של ארון אני מכניסה את הוריי ב"צאתי" ממנו. דבר שני הרגשתי כזו התעלות רוח ונפש מהאהבה הטהורה הזו שהתקשיתי (עד כמה שאישה יכולה להתקשות) להבין למה אנשים בוחרים דווקא ב"ארון" כדי להתמודד עם בושה, עם חרפה ועם כל מה שילד גיי מעלה בך כשזה לא היה בתוכנית החיים שלך.

זה לא שאתה מתכנן תוכניות ואלוהים יושב למעלה וצוחק. ממש לא. הוא נותן לך הזדמנויות לרווח איפה שכיווצת. כשתרווח ותיראה כי טוב, אז, אלוהים, הנשמה שלך וכל הנשמות סביבך יצחקו. ולא עליך, אלא מעוצמת יפי ופשטות החיים הנגלים לנו כשאנחנו מאפשרים את זה לעצמנו. עוד לא ממש ידעתי להגיד את אלה הדברים בזמנו, אבל לא הבנתי למה בוחרים כל אלה המאותגרים-הורית (הילד לא מת – פרופורציה) "להכנס לארון". לאטום. לכווץ. להתאבל.

חבר אמר לי: "היום ולפני עשור זה שני עולמות שונים. היום זה רגיל".

כמה שהוא טועה. לא התעכבתי להסביר. משפחות רבות עוד מרגישות היטב את אותו ארון וחיות בתוכו ומחוצה לו למשך שנים רבות. עד היום. גם היום. אני לא נכנסת הפעם לכל המשקעים והצלקות שנערמים להם ומטפחים קורבנות כהתמודדות עם ענייני זהות ומגדר, וזה כי תם עידן הסבל ונמאס כבר לבכות על החלב הזה שנשפך כבר עידנים ועל הפרה שהביאה אותו שאח"כ שחטו ואח"כ נאכל על שולחן ערב החג, באמת שנמאס. אני כן רוצה להכנס ל"למה" ול"מה".

למה לכאוב ולסבול כלכך את עניין המגדר/זהות ומה בזה כלכך משבש את כל מערכות ההגנה של אדם שהוא צריך להכנס לאותו ארון מדובר. ומה לי להשתעשע עם עובדת היותנו גייז, שונים ומגוונים. איך, כשמשפחות מתפרקות בגלל "בשורה מרה שכזו"?

כשהאהבה פותחת את דלתות הארון

ישבתי והתמקדתי פנימה בין קלישאה קופצת לחברתה והחלטתי לתת גוון אחר הפעם, לספר לכם איך התאהבתי. כי שם נעוצה הבנה חשובה. למה? את מי זה מעניין?  מה אכפת לי, זה הסיפור הכי מהמם בעולם ואם הוא יתן למישהו חיוך בלב לקראת השנה החדשה, למה לא. באהבה. אז איך התאהבתי. בעצם, נראה לכם? מה זו השטות הזו לספר לכם איך התאהבתי. בשביל מה להתעסק בכל הפרטים הקטנים... דעו רק שזה היה כמו נפתחו השמיים לכל רוחבם ואורכם והחיים החלו. דעו שזה כמו שעגלה רעועה שנתקעה בשביל בוצי ושבקה כמעט חיים מרוב מאמץ להמשיך כמות שהיא, לפתע התרוממה מעל האדמה, התנתקה מהחומר, התבנית, התדמית, שינתה צורתה למהות קולחת והתחברה לנתיב האצה, לנתיב נסיעה שאין יפים מן המראות והתחושות בו.

אם הילד שלכם יספר לכם שככה הוא מאוהב. שככה הוא שלם. שהוא חש האצה בחיים, שהוא מ א ו ש ר. למה לכם לבחור ב"חושך" ? ב"ארון הבושה"? הרי – לא זה בדיוק מה שחלמתם? ש'הילדים יהיו בריאים ומאושרים'?

הנה לכם, זה נפתח, הילד בריא! בגופו, בנפשו, ברוחו. הילד מאושר! מאוהב, שלם, מתפתח.

אז ארון בחרתם? מכל הדרכים בעולם? ארון?

מה כל כך מבייש בלהיות להט"ב?

זה נשמע כאילו אני שופטת וזו לא כוונתי. עד היום, שנים מאז שנפל אצלי האסימון, נפתח הארון ויצאתי לאוויר העולם (כל קלישאה תעבוד כאן) אני לא מצליחה להבין מה כלכך מבייש בזה. ואני לא רוצה שתסבירו לי, אני אוהבת את זה שנותרה בי התמימות הזו, שאהבה בכל צורותיה, טובה היא לעולם. אני אוהבת את זה שאני מרגישה כלכך ברוכה מאז אותו גילוי ועצם התחושה מייצרת מציאות נפלאה כלכך שגם הוריי היקרים, האהובים חשים ברוכים.

בשורה התחתונה, רובנו מקבלים את הבשורה באופן שקשה לעיכול ומחייב כיווץ והתכנסות וכל שאר כלי ההתמודדות אליהם הורגלנו, אך אם תסכימו רגע כהורים, לפתוח את דלת הארון ולשחרר לרגע את הכיווץ, תגלו אור כלכך גדול, שינכיח בעבורכם בדיוק את הסיבה לכך שאתם ומשפחתכם עוברים את התהליך המרתק והמאתגר הזה, שאם מביטים עליו באור - אין בו בושה כלל, אלא אם תתעקשו ממש.

ואז, פשוט חבל.

אני יכולה רק לאחל ולקוות לכל ההורים, הילדים, המאותגרים, השלמים, המתפתחים – שפע אור ואהבה, בכל צורותיה, ובכל גווניה. משוחררת מתבניות, תדמיות, הגדרות מיושנות.

אהבה. חופשייה. זו לבטח הקלישאה שיושבת לי הכי קרוב ללב. וככל שאני מביטה בה באור, ניכר לי שהיא בעצם אינה קלישאה. זו האמת.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2020 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...