קמפיין תמיכה במצעד הגאווה בירושלים 2014. צילום: צילום מתוך הקמפיין.
עוד בחדשות ודעות
 >  > 

הביאו את הדגלים לירושלים

ההבדל בין ירושלים לת"א בא לידי ביטוי בתליית דגלי הגאווה לפני המצעד. בעוד שעיריית ת"א מבצעת את הדגלול בשמחה, ברחובות רבים בעיר, ולמשך ימים ארוכים, בירושלים הדגלים נתלים ערב המצעד ויורדים בבושת פנים עוד באותו היום. השנה הקהילה מתגייסת ומבקשת לשנות את המצב, ולהביא את הגאווה לעיר הבירה של כולנו

אני רוצה לפתוח בסיפור. לפני שש שנים וטיפונת, אי-שם ביוני 2008, הייתי חניך בקבוצת הנוער של הבית הפתוח. המצעד שהיה מעבר לפינה הכניס את כולנו לראבק ובילוי אינסופי בבית הפתוח בכדי לעשות שליחויות קטנות ומעצבנות שלצוות לא היה זמן לעשות - להביא את הדגלים מהמתפרה, לעשות טלפונים בכדי להפיץ את המצעד (בעידן שלפני ה-going בפייסבוק) ודברים כאלה. הרגשנו שתרומתנו בשבוע שקדם למצעד היא-היא זו שבנתה אותו ובזכות שלושה טלפונים הצלחנו להביא אלפי צועדים וצועדות.

באותו זמן גם עברתי תהליך של התבגרות. הבנתי שהפקה של מצעד זה דבר יקר, שדורש הרבה זמן וסבלנות, כדי לא להשתגע מה'שילוש הקדוש' - המפיק, המשטרה והעירייה. אז בעוד המשטרה והמפיק מראים נוכחות ולרוב גם מאוד תומכים (לא כל השוטרים הם ערסים-הומופובים!), העירייה תמיד ניסתה להפריע. חוסר המימון, דגלול בעייתי ורצון עז לביטול המצעד (כזה שרק צו בית משפט הרגיע) הוביל את הבית הפתוח להפקת מצעד באופן עצמאי שנה אחר שנה.

השנה מצעד הגאווה בירושלים יתקיים ביום חמישי הבא, 18.9. הציבור הכללי בעיר, רואה בכל שנה את המצעד צועד ואינו מודע כלל ועיקר למאבקים האדירים שמתרחשים מאחורי הקלעים על מנת לאפשר את הניראות הזו של הקהילה. הניראות היחידה שמאפשרת ללהט"בים רבים להרגיש שייכות, שיוצרת עבורנו מקום בעיר בו נרגיש בטוחים, שנדע מה זה בכלל אומר "להיות גאה" והכי חשוב - שנאבק ונפגין על הזכויות שלנו.

מחד, חוסר המימון (והתמיכה) של העירייה הירושלמית ועיריות רבות אחרות בארץ מאפשר לקהילה הלהט"בית הירושלמית עצמאות תכנית אמיתית בכל מה שקשור למצעד. קבוצת הפעילים המפיקה את המצעד מטעם הבית הפתוח נמנית על חברי וחברות הקהילה והיא פתוחה לכל ועבודתה שקופה. המנדט שלה מוגדר מספיק זמן מראש ובמסגרתו יש לה חופש פעולה אינסופי ובלתי מוגבל, ובעיקר- אף אחד לא כופה עליה תכנים מלמעלה.

אך מצד שני, המחיר שמשלם הבית הפתוח על חופש הפעולה שלו הוא מחיר גבוה; עלות הפקת המצעד היא עלות נכבדה שיושבת על תקציב הארגון- שיכל היה לעזור ללהט"בים רבים בעיר בפעילויות, קבוצות תמיכה ובעולם אוטופי גם במתן מקומות מחסה כדוגמת בית דרור התל-אביבי.

רבות כבר נכתב על המצעד בירושלים ועל ההתנגדות של עיריית ירושלים לקיומו, ראו למשל את הסקירה המצויינת של אלעד גרופית ב-GoGay. נושא הדגלול הוא נושא המייצג זאת בצורה טובה. תליית הדגלים בתל-אביב מתבצעת שבועות מראש, ברחובות המקיפים את מסלול המצעד (אבל גם ברחובות שבהם המצעד לא בהכרח עובר). בירושלים, לעומת זאת, מעביר הבית הפתוח לעירייה מספרי עמודים ספציפיים שעליהם הוא מבקש לתלות דגלול, והם חייבים להיות במסלול המצעד. כן, יש אשכרה מתנדבים שהולכים ורושמים מספרים של עמודי חשמל לאורך המסלול. הדגלול מתבצע באופן מסורתי בבוקר יום המצעד, ורק בשנה שעברה הצליח הבית לרשום לראשונה הישג בתחום ולגרום לעירייה לדגלל יום קודם לכן. הורדת הדגלים מתבצעת, באופן מביש, עוד באותו ערב.

ההבדל בין ת"א לירושלים בדגלול עשוי להיראות קטנוני, אבל יש לו משמעות נרחבת. השיטה הירושלמית מונעת נראות להט"בית, והמסר שמשודר לרחוב הירושלמי הוא חד משמעי - אנחנו מאפשרים למצעד לעבור כי אין לנו ברירה, אבל נעשה כל מה שניתן על מנת להסתיר אותו. בית המשפט אילץ את העירייה להפסיק להתנכל למצעד, אבל היא עושה כל שביכולתה על מנת להחזיר אותו לארון מיד עם סיומו.

השנה פתח הארגון קמפיין גיוס כספים כדי לעזור עם המימון של תליית דגלי גאווה בעיר. חברי וחברות הקהילה מתבקשים לתלות דגלים במרפסות הדירות שלהם, אבל גם לעזור כספית עם ההוצאה הניכרת. הדגלים שהעירייה תולה הם דגלים בגודל מיוחד עם תפירה מיוחדת ולכן הם עולים סכום כסף ניכר, וגם הם, למקרה שתהיתם, רכוש פרטי שהבית הפתוח מתבקש לקנות מכספו ולספק לעירייה. וכך, נותרנו אנחנו, חברי הקהילה הגאה בירושלים, צופים בעיניים כלות בעיריית תל אביב המתקשטת באורות בצבעי הקשת ומכבדת את הקהילה המקומית ביום חגה. צופים ותוהים - מתי נזכה אנחנו לתמיכתה של כיכר ספרא? עכשיו ההזדמנות שלנו לעזור ולהפוך את החלום הזה למציאות, גם בירושלים, בעיקר בירושלים.

 

לתרומות לדגלול העירוני: 
https://www.mimoona.co.il/Projects/2053

 

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2021 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...