גל בראון. צילום: צילום אישי.
עוד בלייפסטייל ובריאות
 >  > 

השיק הפמיניסטי, קווים לדמותו

הפמיניסטיות המציאו את השיק ולא ההיפך. הן יצרו את השפע והמגוון האדיר של הנשים שיש בעולם הזה, שמאמינות בעוצמת האישה ובזכותה הבסיסית לחופש. כתבה בעיתון שלימדה אותנו ש"פמיניזם יכול להיות שיק", הרגיזה את גל בראון

הצתה מאוחרת זה השם השני שלי. ואין לי בעיה עם זה בכלל. לומדים לאהוב את זה עם השנים. לאחרונה שמתי לב, באיחור כמובן, שיש איזה שיח שמחלק מחדש קטבים וקצוות בנוגע לנשים, גברים, לבוש ופמיניזם. במקום לחבר אותם.

בתוך זה לפני כחודשיים קניתי 'ידיעות שישי' אחרי המון זמן שלא קראתי עיתונים ופצחתי בקריאת כתבה על פאולינה (ההורסת!) שבסופה היא מגיבה בביטחון רב ומעורר השראה לשאלה "מה יחשבו עלייך הפמיניסטיות". היא עונה שלא משנה לה מה הן חושבות על האופן שבו היא מציגה את גופה "לראווה". ובתוכי אני חשה איזו גאווה. דווקא מהמקום ה"פמיניסטי". גאווה על שהאישה המודרנית אינה מתביישת בעצמה, על שממש לא אכפת לה מה כולם חושבים, והיא עושה מה שהיא רואה לנכון. נרמז בכתבה כי פאולינה תופסת את עצמה כסוג של שוביניסטית שהרי נהנית היא מהשלת השכבות מגופה לצרכי "העין הרעבה", אך אני דווקא רואה בכך את ההיפך הגמור. את התגלמות 'הפמיניסטית החדשה'. נעדרת בושה. שלמה.

דפדופיי הבאים בין הגיליונות הובילו אותי לכתבה על הלבוש הפמיניסטי "החדש": 'האישה היפה בלבוש רחב'.

זו האישה, הינה ללא ספק יפה ומושכת בשמלות הרחבות לא פחות מאשר בכל בגד אחר שהרי אישה היא אישה! ותמיד יהיה בה יופי. אך בה בעת עלתה לה אותה שיפוטיות מציקה וניסיתי להבין למה בחרו להדגיש את המשפט הבא "...נשים צריכות להפסיק להתאמץ להיות סקסיות ומוכיחה על הדרך שפמיניזם יכול להיות שיק".

פאוזה.

הרשיתי לעצמי לגחך, עכשיו הרשו לי להאיר איזו עובדה על הדרך: פמיניזם הוא מקור השיק. ביסוד. אם כבר, פמיניסטיות המציאו את השיק ולא ההיפך. אבל "שיק פמיניסטי" (או איך שלא יוגדר..)  לא מסתכם בלבוש רחב ובאישה צנועה עם "משקפי מניעת הריון" (מה זו ההגדרה הזו למען השם?!) להיפך, הוא מתרחב אל השפע והמגוון האדיר של הנשים שיש בעולם הזה, רובן ככולן פמיניסטיות במהותן - מאמינות בעוצמת האישה ובזכותה הבסיסית לחופש. לובשות ומשילות שכבות בגדים בהתאם לתפיסתן את עצמן.

כשסיימתי לקרוא את הכתבה, החלו לגלוש זיכרונות העשור האחרון, במהלכו שמעתי אינסוף פעמים בהקשר האישי שלי "את?" "אבל את לא נראית!"  ועוד שלל דעות טמטום קשות באשר לקשר בין החיצוניות שלנו למהות שלנו. ניסיתי להתאים את עצמי, בחיי שניסיתי, אך מהר מאוד גיליתי שאין מה לעשות, זהו קרב אבוד מראש. ההתאמה צריכה להיות בין הנשמה לבין הגילום הפיזי שלנו כאן. מה היתר חושבים , כבר הבנו , ערימת הבלים.

עם סיום קריאת הכתבה, בעייפות שעוד נותר בה כעס, (על העולם המקטרג הזה...) עלו שוב אותם קולות מעיקים -  האם נשים נשיות שאוהבות נשים נשיות הינן פמיניסטיות במהותן פחות מחובבות "משקפי מניעת ההריון" (מקור ההגדרה באותה כתבה בידיעות אחרונות)? האם כל הפמיניסטיות "צנועות" ו"מסתירות" , נעדרות כל צורך ליהנות מיופיו של גוף האישה? שונאות בהכרח את כל דוגמניות הספורט אילוסטרייטד? האם בהכרח כל פמיניסטית מסתירה את עצמה בשכבות? ומי החליט שלאהוב ולכבד אישה אומר להסתיר אותה?!

פאוזה. רגע פנימה. שוב להזכר. אני - אישה. אוהבת נשים! מאמינה בעוצמתן! אוהבת ביקיני, בגדים צמודים, בגדים רחבים, פנים, תלתלים, הסרות שיער, לקים... (חנות הפארם הקרובה היא החברה הכי טובה שלי), חובבת בלייזר, ערוץ האופנה, צילום אופנה, הלבשה תחתונה... אני - סוגדת לשלמותן של נשים ולא רואה בכך טיפה, טיפה של בושה.

שכל אחת תתלבש איך שבא לה.

אני, מתפשטת מהגדרות.

תגובות הגולשים כתבו תגובה

    כל הזכויות שמורות 1999-2017 הקמת אתרים ניהול תוכן
    נא להמתין... נא להמתין...